שה קלמנט

איזו הפתעה. מהמראה הכללי, שהוא לא בלתי חינני אבל נראה לגמרי מהונדס ללכידת תיירים רעבים, הייתי משוכנעת ששוב נפלנו קורבן, לחוסר התכנון שלנו בעיקר. המסעדה שעליה המליצו לנו התבררה כסגורה כבר כמה שנים, מה שמסביר את העובדה שלא ענו לי בטלפון כמה שעות קודם, והלכנו כדי להעצר במסעדה הראשונה שתראה לנו. שתינו היינו רעבות לאוכל-אוכל, ומאדאם ש., שוב הודיעה שהיא לא מבינה באוכל, מבחינתה, מספיק שהפירה טוב, והיא שבויה של המקום לנצח.

(המשך…)

Caffe dei Cioppi. רוקה טובה ומוצרלה

מן הראוי היה שנגלה את קפה דל צ'ופי בעצמנו. הרי בדיוק האזור הזה, של הרובע ה-11, ליד כיכר טרוסו, לא רחוק מכיכר הבסטיליה הוא איזור השיטוטים האהוב עלי, וממש עד לא מזמן היתה שם, בפסאז' הקטן שיוצא מפובורג סנט אנטואן, מסעדה הודית זעירה.

אבל חלק מהזמן שמושחת על שיטוטי אינטרנט (אנחנו יכולים להכניס את זה תחת סעיף "קשר עם ציבור הבוחרים") מגלה גם את המטבע שמתחת לפנס. גם אלק לוברנו וגם פרנסואה סימון סיפרו על המסעדונת הזעירה הזאת, שהמטבח שלה הוא רק דופן אחת בחדר הלא גדול, פרנסואה סימון אף אמר, שהוא היה הופך אותה למסעדה השכונתית שלו, לו היתה זאת רק השכונה שלו.

(המשך…)

rue de Charonne. מתבשל על אש קטנה לכדי אזור מקסים ומגוון

Rue De Charonne ברובע ה-11 הוא אחד הרחובות האהובים עלי, בזכות המיקום המדויק שלו על הסקאלה בין סטייל וגראנג'. הוא מתחיל עמוק בבולואר שרון, ברובע ה-11, כמעט ה-20, ונמשך עד לפובור סן אנטואן, בואכה הבסטיליה. ובהתאם, ככל שהוא מרחיק מבולוואר שרון ומתקרבים ללב העיר, קצת אחרי שחוצים את Richard Lenoir, הוא זונח את חנויות הריהוט העתיק והמשומש, חנויות האלקטורוניקה בשנקל והמסעדות המרושלות והזולות לטובת ברים שכונתיים וחנויות מעצבים.

(המשך…)

שה ז'אנו הוא ביסטרו פרובנסאלי מוערך ואהוב, על ידי תיירים ומקומיים כאחד. אז ככה: הוא אכן מגניב מאוד, הכיכרונת שבו הוא נמצא יפהפיה, כשנכנסים אליו בהחלט מרגישים שמגיעים למקום הנכון, ולכך מוסיף היחס שנע בין נחמד למתנשא של מלצריות המקום. הוא לא יקר במיוחד, וגם לא יוצא דופן באיכויותיו הקולינריות. נחמד לפגוש את התיבול הפרובנסאלי – עשבים עשבים ועוד קצת עשבים באוכל, אבל הפרשנות המקומית היא בסיסית וטעימה.

(המשך…)

Marche d

יש שווקים שקרובים אלינו הביתה, יש אחד אפילו ממש במרחק כמה דקות הליכה מאיתנו. אבל כשאני יכולה להקדיש בוקר עם עגלת קניות לשוק, אני נוסעת למרשה ד'אליגרה, ברובע ה-12. אני לא יודעת למה דווקא הוא.

(המשך…)

vivaduc des arts

זה ממש מהמקומות הקלאסיים לקטגורית "אם אתם כבר בסביבה". כי הויואדוק דז ארט והפרומנד פלאנטה הם נחמדים ברמה המקומית ודוגמא נהדרת לפיתוח עירוני, אבל הייתי משקיעה בהם זמן, רק, אם למשל, יש לכם שעתיים פנויות עד לאופרה שבבסטיליה.

(המשך…)

חנות מוצלחת לנעלי נשים ברו דה רוקט ליד כיכר הבסטיליה. 

(המשך…)

Bastille Night

(תהרגו את ורדי, לשעבר תושבת נלהבת של הרובע ה-11, היא לא מוכנה לקרוא ל-Bastille בסטיליה. אז בבקשה, הכירו נא את הבסטי ובאותה הזדמנות גם את העיר פארי. ברוכים הבאים; כ.ר.).

* בסטי – מארה – פומפידו:
מכיכר הבסטי נכנסים לרחוב בסטי, פונים ימינה לרחוב טורנל, שם נמצא בית הכנסת הגדול של פריז, ברחוב פה דה לה מול פונים שמאלה לכיוון הפלאס דה ווז' ומשם ממשיכים ישר כל הזמן לרחוב פרנק בורג'וואה. באחד הרחובות פונים שמאלה ונכנסים לתוך המארה. עוברים ברחוב רוזייה – מעוז היהודים והפלאפל, רחוב וייה דו טמפל וברחובות הקטנים שחוצים אותם עד שמגיעים למרכז פומפידו.

(המשך…)

בלו אלפנט. עזבו את הקינוחים האחרים, הכי טוב אננס

ההורים שלי רצו לקחת אותנו למסעדה טובה, אבל הציעו בעדינות שנבחר משהו שגם להם יהיה מה לאכול בו. זה הצר מאוד את החיפושים, אבל מכיוון שש. ובעלה נהנו עם אבא של אחד מהם בבלו אלפנט החלטתי שזאת כנראה מסעדה שמתאימה להורים ולמה שלא ננסה אותה גם, מקסימום שוב אאשים את ש. ששולחת אותי למסעדות לא טובות. אבל ש. צודקת לעתים (קרובות) והפרגמטיות שלי לעתים משתלמת.

(המשך…)