קולט. אחרי השיפוצים

על לוח המודעות בבניין נתלתה השבוע הודעה שמדווחת על החלפתו של חוט החשמל העתיק שמחבר בין המתגים בחדר המדרגות. בכל מקום בעולם שיפוצים יימשכו עד שלא תוכל לסבול אותם יותר, ואז עוד קצת. אלא שכאן, בפריז, אומצה המחשבה כי החיפזון מן השטן, והעבודות, עדכן הפתק, עתידות להסתיים בסוף החודש, ואולי בעצם בתחילת החודש הבא. אין לי מושג למה צריך שלושה שבועות כדי להחליף חוט אחד, אפילו אם הוא ארוך נורא ובן מאה. בינתיים, חוץ מקולות הדפיקות שנמשכים באדיקות משמונה בבוקר עד צאת נשמתי, נראה שהעבודות פגעו איכשהו במערכת החשמל במטבח שלנו. העניין התברר בצורת מכת חשמל עזה וכואבת, שחטפתי כששלחתי יד לקופסת הגרנולה, שמחכה לתורה בין קופסאות הדגנים על גג המקרר שלנו. עד שאני מחליטה לאכול משהו בריא.

מכת החשמל האיומה שחטפתי עברה בכל פלג הגוף הימני שלי ונשארה שם במשך יומיים-שלושה בערך, טיפלה, על הדרך, בדיכאון הקטן שהייתי שרויה בו, מין סיבוך והרחבה של תשישות סוף הקיץ. אל תעכבו אותי בזוטות כמו ציפרלקס או מנוחה, אני – ישר לנזעי חשמל. הטיפול הממוקד, מתברר, אמנם הורגש במחצית הימנית של הגוף במשך שלושה ימים, אבל אכן שינה משהו במצב הרוח הכללי. אני, מצידי, הייתי אמורה לרחם על עצמי: לא די שאשליית החופש של יולי-אוגוסט התגלתה כעבודת פרך, עכשיו גם המקרר התמים שלנו קם עלי להורגני. אבל באורח פלא, הכאבים בגוף והנקישות הקבועות מהקומה למעלה הזכירו לי דווקא לבדוק מה קורה עם השיפוץ של קולט.

colette. גם האתר מגניב. אני לא נוהגת לומר את זה אבל: לפתוח רמקולים

אצל קולט, חנות העיצוב המרתקת ברחוב פובורג סנט הונורה 213, השיפוצים הסתיימו בזמן. נו, גם את זה הם עושים נכון. כבר שנים שקולט ממלאת את תפקיד המקום הנכון בזמן הנכון, ומבחינתי כל זמן הוא נכון לקולט. לפני כמה שנים, כשאכלנו בבית הקפה בקומת המרתף, ישבו לצידנו הנשים הכי יפות, הכי רזות ושלבושות הכי יפה שאפשר, וכמוהן, גם אנחנו אכלנו אוכל בריא, טעים ומדוגמן בעצמו. הילדה השתלבה באוירה, ועשתה עיניים לשחקן הכדורגל החתיך שישב לידינו. היום כבר הייתי מקרקעת אותה על זה, אבל אז היא היתה בת שנה, אז שיבחנו אותה על טעמה הטוב.

המדובר במפעל פרטי של אם – קולט, ובתה – שרה, שיחד בוחרות את הטוב, המסקרן והחדשני שבאופנה, תרבות, מוזיקה, טיפוח, עיצוב, אמנות וטכנולוגיה. ריכוזם של כל המוצרים הנבחרים האלה יוצר מקום גדול, רועש ועדכני, שמושך אליו קהל אופנתי, שבעצמו תורם לדינמיות ולמגוון.

אחרי עשר שנים של עבודה מאומצת – מתיש לאתר את המילה האחרונה שתוקפה יפוג תוך שלושים יום – החליטה קולט להקדים בוטוקס לקמטים, ולסגור את שעריה לכל הקיץ לשיפוצים. עכשיו, בספטמבר, נפתחה החנות בכזה מרץ, כאילו לא רק הרימה עפעפיים, אלא החליטה להתחיל מעתה כל בוקר בכוס של מיץ נבט חיטה.

החידוש המרכזי בקולט הוא הרחבת מחלקת אופנת הרחוב לכדי אקווריום גדול של טי שירטים וכוורת של סניקרס שערורייתיות. גם מחלקת ספרי האמנות התרחבה, ומחלקת הטכנולוגיה מתפארת בשולחנות של חנות תכשיטים, שמתחת לזכוכית שלהן ניבטים כל מכשירי האלקטרוניקה שאפשר לחמוד, מדיווידי נייד וחתיך, ועד אזניות באדום וטורקיז, שעיצבה WESC, חברת לאופנת סקייטבורדיסטים, במיוחד לקולקציית חודש ספטמבר של קולט. ובאוקטובר? בחודש הבא הן בטח כבר יימכרו כוינטג'.

Photo: Solve Sundsbo

בדרך לקומה העליונה נחות העיניים על צילום בוהק של תוכי מאחור, על רקע שחור. ראשו, שכנראה כפוף קדימה, לא נראה, ונוצותיו פרושות לרווחה, כמעט מרוטות. הוא לא עוזב, דימוי התוכי היפהפה בלי הראש, גם כשעולים למסיבת הקוקטייל בקומה הבאה, קומת האופנה.

אין שם מדפים או קולבים, וגם לא ראיתי תאי הלבשה, אבל עומדים שם, בבלגן נינוח, המתלבשים היפים ביותר בפריז. אין להם ראש או רגלים, והם אפילו לא זקוקים לכוס שמפניה כדי להרגיש בנוח, אבל השמלות המצוינות של מעצבי העל – ולנטינו, לאנוון, שאנל ושל המעצבים שבדרך – רוויון פארי או ויקטור ורולף, יושבות נפלא על גופי המתכת, הולמות את הנעלים הנהדרות של קום דה גרסון, מרק ג'ייקובס או רפטו שמוצבות מתחתיהן. התלבושות המצוינות עתירות אישיות בעצמן; לאו דווקא היוקרה היא זאת שנוטפת מהן, בעיקר טוב הטעם והאישיות האופנתית. למרות שלכל אחד מהקולבים האלה יש יותר סטייל בעמוד השדרה המתכתי שלו מאשר למרביתנו, מה שנעים בקולט היא התחושה שכולם מוזמנים למסיבה הגדולה; כן, גם אתה, רק תוציא את החולצה מהמכנסיים.

זה היה עלול להיות מקום מתסכל, כי כל כך הרבה דברים משם היו משתלבים מצוין בארון שלי (שמלת הפרווה הגזורה פסים פסים של רוויון), בבית שלי (מראות נרסיס, החתוכות בצורות שונות, כמו גרפיטי אמנותי המשקף את דמות הצופים בו), או בחיים שלי (את ספריית האמנות הייתי מעמיסה כמו שהיא). אבל איכשהו יצאתי מהחנות בידיים ריקות ובלי תחושת החמצה. זה בסדר, מתברר, לא לקנות כלום. לרגע ייתכן, שהתחושה הקסומה שאופנתיות נותנת לך, החידוש, ההתרגשות, ההתייפות, החיבור לתרבות הגדולה ממך, ההערה הקטנה והאישית שאפשר להוסיף על המגמה העולמית, הם פרטיים לגמרי, ולא תלויים בבעלות על תיק של קלואה. גם התוכי המרהיב, שחוזר ופורש כנפיים בצילומים ועל מסכי פלזמה בעבודות של הצלם הנורבגי סולב סאנדסבו, צבעיו חיים עד כדי כאב, יפה עד כדי שהוא נראה לא אמיתי. בפעם המי יודע כמה שרואים אותו, הנה הוא שוב, מעל למחלקת הבישום המשוכללת, נראה שמדובר כהערה אירונית, תזכורת של החנות לעצמה וללקוחותיה: הבל היופי, אתם יודעים. אבל זאת בטח רק מכת החשמל, שיישרה לי קצת את סדר העדיפויות.

* מפריזה, 22.9.08, 24 שעות, ידיעות אחרונות

באותו עניין:

קולט: ביקורת בית הקפה

הסלבי, צלם ומאייר, צילם את שרה, הבת של קולט, בחנות שלה.

בגדי הצבאות כולם באוברקמפף

מתברר שגם חיילים הצבא הצרפתי לא מקבלים מספיק מדים וצריכים להשלים בעצמם ציוד. אבל מכיוון שאין

Coton Doux from: www.cotondoux.com

1) COTON DOUX: איזה הוא חכם הכובש את יצרו

רשת קטנה המתמחה בחולצות לגברים ולנשים. 5 חנויות ברחבי פריז. כתובות באתר הרשת.

חלונות הראווה של חמש החנויות הפזורות בפריז מפתות כמו חנות ממתקים. חולצות צבעוניות עם דוגמאות של בערך הכל: תפוזים, סוכריות על מקל, מסכי טלוויזיה וכיו"ב. זה הזמן לאזהרה ראשונה: השמרו לכם, גברים, מפני הרצון להיות קוליים בעל כורחכם. לא, חולצה עם הדפס של בננות ורודות זה לא מגניב, גם אם קניתם אותה בפריז.

השעור הראשון בקניית חולצות הוא אם כן רזי המתאפקין. קנו חולצות שאפשר ללבוש. גווני לבן וכחול הם הכי קלים ללבישה ונשארים תמיד מעל לאופנה ואף פעם לא מחוצה לה. אחרי שוויתרתם על הרצון להתלבש כמו פארקר לואיס מקדו את תשומת הלב בגזרה: איזה צווארון מתאים לכם? איך הוא נראה עם עניבה? לחולצות ברשת שלושה סוגי שרוולים: שרוולים רגילים, שרוולים לחפתים ושרוולים איטלקים נפוליטניים.

שורה תחתונה: עד 70 יורו לחולצה ברגיל (לא שווה) 3 במאה בסיילים (שווה שווה).

2. מישהו מטפל בך

בתי הכלבו הגדולים בפריז כבר מזמן פתחו מחלקות נפרדות לגברים. בעוד נשותיכן מדמיינות שהן קונות שמלה בשנל, אתם פנויים לפתח טעם אישי.

חנויות הכל בו הפריזאיות מוכרות לכל ואין צורך בהסברים. ובכל זאת שתי אזהרות והמלצה אחת:

אזהרה מס' 1: גאלרי לאפייט: למרות מקומה בבניין נפרד מהכלבו לנשים, מחלקת הגברים של גאלרי לאפייט מותאמת בעיקר לבנות המין היפה. רק להן יש את כח הסיבולת הדרוש בשביל לחרוש את חמש הקומות ולמצוא הגיון באירגון החנות.

רובכם יעצר בוודאי לקפה בחנות המזון בקומה השנייה ולא ירכוש דבר. לא נורא.

אזהרה מס' 2: מותגי הבית: לכל אחד מבתי הכל בו סדרת חולצות הנושאות את שמו. אלה בד"כ זולות יותר אך הגזרות לא מוצלחות בעליל.

המלצה: MADELIOS (ככר המדלן, 23, Boulevard de la Madeleine ) – האופציה השפויה.

בלי גינונים מיותרים, לכאן באים בשביל לקנות. פחות תורים, מוכרים יותר אדיבים ופחות פלצנות. בקרבת מקום: חנויות של קנזו, צ'רוטי ומסימו דוטי.

כל בתי הכלבו מציעים פחות או יותר את אותם מותגים. כמה מהבולטים:

קנזו: חולצות בעיצובים ובמחירים נועזים. (אך תחנת חובה לחליפות, עניבות ונעליים).

הוגו בוס: חולצות סטנדרטיות לבעלי מבנה גוף גרמני.

נינה ריצ'י: לא ברור על מה ולמה.

סוניה רייקל: כוכב עולה בתחום החולצות הלבישות. השקעה לטווח ארוך.

Zadig & Voltaire: חולצות לבובואים. יקר ואובר דיזיינד.

3.התבייתות

כל אחד בוודאי יפתח עם הזמן חיבה למותג זה או אחר. המלצת הבית: סמלטו. מעצב צרפתי עם חנות דגל בסנט הונורה ברובע השמיני (36, rue du Faubourg Saint Honoré). אך אין צורך ללכת לחנות עצמה שבעיקר תעצים את תחושת העוני והרעב. בכל אחד מבתי הכלבו תמצאו דוכן עם מבחר קטן אך משובח, של חולצות מבדים באיכות מצויינת, צבעים ודוגמאות סולידיים וגזרות מעודכנות ביותר.

Smalto. מתוך האתר

כשתלבשו חולצה לבנה או כחולה של סמלטו שמתאימה לכם במידה ובגזרה, מיד תבינו: פשטות ואיכות. מכיוון שמחיר החולצות עולה יש להקדיש יותר זמן למציאת החולצה הנכונה. שימו לב לפרטים הבאים:

הצווארון נסגר היטב, אינו חונק ולא משאיר רווח מיותר בין הצוואר לחולצה. בשביל להיות בטוחים נסו עם עניבה.

תפרי הכתפיים חופפים לזווית הישרה שיוצרת הכתף והזרוע: לא לפני ולא אחרי.

השרוולים אינם קצרים מדי (ידיים למעלה. השרוול צריך להשאר קרוב למפרק).

גזרה צמודה: כשהחולצה מחוץ למכנסיים הסתכלו לאחור במראה על הגב. אם נוצר אוהל קטן, יש לפנות לגזרה הדוקה יותר . לעומת זאת אם החולצה מחבקת את הכרס – גזרה יותר רחבה נחוצה.

מבחן התוצאה: איך תדעו שהקנייה מוצלחת והשדרוג עבר בהצלחה? ביום בו תרצו ללבוש את חולצת התכלת גם במוצ"ש, פשוט בגלל שבה אתם נראים הכי טוב ומרגישים הכי בנוח. זכרו: חולצה טובה חולצה לחיים.

- יונתן וניקולא הם המתלבשים הטובים וההגיוניים ביותר בסביבתנו. את המדריך הזה הם כתבו מתוך דאגה לדמותו המחופפת של הגבר הישראלי. ואהבה, כמובן.

באותו עניין:

הרחוב הטוב ביותר לחולצות (כולל מדריך להתאמת הגבר לדגם או להיפך).

Stock-B. שורות שורות של חולצות חולצות חליפות חליפות וגם סוודרים

אי אפשר להאשים את השהות בפריז במסע הצלב הקטן הזה שלי. עוד קודם, ידעתי שגברים נראים טוב יותר בז'קטים, וכן – רציתי שכולם יידעו. זה צריך להיות הז'קט הנכון, זה צריך להיות תפור למידות, וזה צריך להיות מלווה בתלבושת המתאימה. אבל לא יעזור לכם, לא תירוצים של חום ולא של ישראליות: גברים נראים טוב יותר בחליפות. אני מוכנה לוותר על החלק התחתון, ז'קט עושה את רוב העבודה.

בניגוד לנשים הצרפתיות שהן מלאות שיק גם אם לא ממש סקסיות בעיני, הגברים הצרפתיים די סתמיים. מה שכן, הם יודעים לא להסתובב במכנסיים קצרים, ויודעים ללבוש ז'קט, אפילו קליל, מעל כל טישרט שלא תהיה, וחברים יקרים, באמת, לטובתכם אני אומרת – זה משפר את המצב דרמטית ולא משנה מהי נקודת הפתיחה. חם בארץ? באמת? ועקבים זה נוח?

במקרה נפלנו למקום שהצליח להגשים לנו סוף סוף את האידיאולוגיה ועל הצד הטוב ביותר, והחלק הכי טוב, שזה קרה בלי שאני אחשד בניסיון לבצע מייקאובר לחתן השמחה. ב-Evalon יש כל כך הרבה דגמים של חליפות, לחורף, לקיץ, מכותנה, מג'ינס, מקשמיר, שקשה לא להתחיל למדוד. והמוכר המתוק מאוד גילה סובלנות לבורותנו בתחום, ובאמת לימד אותנו את המבוא לבחירת ז'קט וללבישתו. עד כדי כך, שאני חשבתי שעדיף להתחיל באחד, אבל חתן השמחה רכש בכל זאת שניים.

עכשיו נותר רק לקצר את השרוולים ולמצוא את ההזדמנות המתאימה להתחפש קצת.

בסביבות המאתיים יורו לז'קט בשיא העונה, מחצית ואף פחות בסיילים, ושימו לב: יש גם מיני-סייל על בגדי החורף באמצע אוקטובר.

Paul & Joe sister

לו הייתי נערת קוקטיילים באמת, כזאת שעבודתה מכניסה מספיק אך גם מותירה די זמן לבילויים סוערים אך יוקרתיים, פול אנד ג'ו היו חנות הבית שלי. הבגדים שלהם הם קלאסיים ויוקרתיים, עם איזה הדר של סאטן ומשי וקשמיר, וסגול עשיר ונעלי זהב, אבל הם מלאי חוש הומור, ייחוד ושיק מודרני. 

Paul & Joe

אמנם לא צחקתי כשקפוצ'ון הענק העשוי מצמר רך, ועם המגפיים המתאימים יוכל לשמש כשמלת חורף הורסת התברר כעולה אלף ומשהו יורו (זה השלב שבו אמרתי למוכרת שהיא יכולה להפסיק להתאמץ, שאר המידע אינו נחוץ לי יותר). אבל יש שם גם פריטים מוצלחים במאתיים יורו, מה שבסייל של ממש הופך למאה, ויש גם את ליין Paul & Joe sister שמוכר בגדים זולים יותר, אם כי גם פחות יפים, ובכל מקרה, מה אכפת לכם למדוד. החנויות ליד השאנז אליזה ובאטיין מרסל מקסימות ויש גם בבון מארשה ובפרינטמפס. 

2, Paul & Joe  2 Ave. Montaigne, 8eme. 01.47.20.57.50

Metro: Alma Marceau

46, rue Etienne Marcel, 2eme. 01.40.28.03.34

Metro: Sentier

64-66, rue des Saints Peres, 7eme. 01.42.22.47.01

Metro: Saint-Germain-des-Pres

kiliwatch-web tv

Kiliwatch, חנות הגברים המסחררת, אני יכולה להתעלף שם מהעדר חמצן ומרוב מגוון, אבל אי אפשר להתווכח עם המוצלחות של הקונספט והביצוע: קולקציה מצוינת של יד ראשונה ושניה, לגברים ולנשים וגם מחלקת ספרי עיצוב ולייפסטייל. טוב, נו, גם האתר מהמם.

Kiliwatch. 64, rue Tiquetonne. 2eme, 01.42.21.17.37

Out, 9 rue tiquetonne

M: Etienne Marcel, Les Halles

קצת מאחורי כל ההמולה, Out, ברחוב טיקטון 9, הוא בוטיק מגניב ומיוחד, עם בגדים לנשים ולגברים, ולמעשה הרחוב כולו מתוק ומיוחד. לא לשכוח להבלע בתוך הפסאז' הסמוך, Passage du Grand Cerf.

Out. 9, rue Tiquetonne, 2eme. 01.42.33.34.07

Zoelly

חנות גדולה, מרשימה וכיפית, של בגדים שהם של גברים ושל נשים ולפעמים קשה להבחין ביניהם, לא במובן הדראגקוויני, אלא במובן האנדרוגני.

zoelly

עם ז'קטים מפוספסים בהירים בגזירה מקורית ומחמיאה, שמלות טריקו ומגבעות שהן יותר מגניבות מפונקציונליות, הלוק הכללי הוא של יצאתי לשיט על היאכטה של החברים, אבל זה שאני עשיר לא אומר שנשביתי על ידי גוצ'י, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת. מיוחד שם ומוצלח, ויש בגדים יפים גם לגברים (טוב, רזים יחסית). זה גם יושב על המעבר לאזור המעט פחות מתוייר של המארה, אז יאללה. 

Consuelo Zoelly. 22, rue de la Perle, 3eme