שיאו, המעצב הגרפי שעבר להכנת תה בעקבות אשתו השפית. יאמ'צ'ה

כשהחלטנו לנסוע לסוף שבוע זוגי באחת הערים האהובות עלינו ביותר, כל מה שהיינו צריכים זה בעצם לייצא את הבנות למבוגרים אחראים בתשלום. וכך זכינו בסוף שבוע פריזאי ארוך, נטול ילדות ונטול משימות (אם נתעלם מאחת גדולה בתחילתו ואחת גדולה בסופו. כן, נתעלם). זה היתה הזדמנות טובה לגשת לרשימת ההמלצות שלנו ולראות מה מתוכה אנחנו מתכוונים סוף סוף ליישם.

(המשך…)

י

מתחת מחכה מוצרלה נפלאה. Les Fines Gueles

Les Fines Gueles, הוא מבתי האוכל והיין שלוקחים ברצינות את עבודתם. לעומת הח"מ, שאיכשהו, בגלל ריבוי אירועים בלתי סביר, שכותבת עליו חודשים אחרי באופן כללי ולאחר שנשכחו הפרטים הקטנים. וחבל. כי במקום הזה (שקצת מעצבן להגות את שמו בצרפתית מעוברתת) הפרטים הם שחשובים.

(המשך…)

הגלגל הענק בטיולרי. שווה לאללה

הקיץ מגיע אט אט לסיומו ונכון שמחר (שבת) צופים לנו החזאים 32 מעלות ישראליות כמעט אבל הימים כבר מתקצרים ומדי פעם אפשר כבר לדמיין משבי רוח קרירים ואת הרנטרה של ספטמבר – החזרה מהחופשה, המקבילה המקומית ל"אחרי החגים" שהכל מדברים בה בערך כבר ממאי.  מצד שני, זה בדיוק שיא עונה התיירות הישראלית לעיר ואם אתם כאן בימים הקרובים כדאי שתנסו להספיק לבקר בשתי אטרקציות מקומיות שאו-טו-טו נסגרות: החוף של פריז (Paris Plages) והיריד של גני טיולרי (fête de tuileries).

(המשך…)

ספרות הטעם. Photo: Bruno Cogez

הלכתי לאכול במעבדה. כמובן שאין כמו בגט וגבינה ויין, לא לשכוח את הפותחן, על פונט נף. אבל במעבדה של דייויד אדוארדס, מפרקים את האוכל, ולא רק אותו – גם את הסיפור שלו – עד לרכיביהם הזעירים ביותר, מרכיבים אותם מחדש, והנה לכם; לגמרי לא בגט על הגשר, אבל משהו לעניין בו את הראש ואת החך.
אדוארדס הוא מין אביר רנסנסי הרפתקן, רב יכולות ושאיפות. הוא אמריקאי וצרפתי, סופר ומדען, שפיתח משאף אינסולין, משהו שעתיד להחליף את הזריקות התדירות לאיזון רמות הסוכר אצל חולי סכרת. עשה את שלו ועדיין לא הרגיש שהוא יכול ללכת, אלא הקים, באוקטובר האחרון, את הלבורטואר, "המעבדה", מוסד מרהיב שמטרתו ליצור מפגש של ממש בין אמנות ומדע. לקראת כל תערוכה נבחר אמן מצליח או מבטיח, משדכים לו מדען רלבנטי לפי בקשתו מהשורה הראשונה ויחד הם מתכנסים לפיתוח ועבודה משותפים של משהו חדש לגמרי.
ואני הלכתי לאכול שם. כן, מוזר כמו שזה נשמע, לאכול במעבדה של אמנות, או באמנות של מעבדה, מוזר ומעניין. שכן, הפרויקט הנוכחי של הלברטואר הוא הסְפֵרָה של תיירי מרקס. מרקס, מחלוצי המטבח הדקונסטרוקטיבי, הוא שף המעוטר בשני כוכבי מישלן, ונבחר ב-2006 לשף השנה של גומיו. והתערוכה שלו במעבדה עמוסה מושגים פיזיקליים, שדקונסטרוקטיבי הוא הנהיר שבהם.

(המשך…)

Angelina. Chocolat chaud et qq crayons

חשבנו מה לעשות ביומולדת ארבע. את יורו דיסני אנחנו עדיין שומרים למשבר הגעגועים הביתה לישראל, בלונה פארק – היינו כבר כמה פעמים, לגנים אנחנו הולכים כל הזמן וים – פשוט אין כאן. הבילוי האולטימטיבי, אם כן, לילדה עם גנים דומיננטיים של חיבה לשוקולד כמו שלה, היה מובן מאליו – ללכת  לשתות את השוקו הכי טוב בפריז.

(המשך…)

Cojean. לאתנחתא אחרי הלובר

מטר מהלובר, ליד Le Fumoire המפורסם, ביניהם מפרידה רק גינה פורחת וכנסיה שמצלצלת יצירות שלמות בשעות עגולות, נמצא הדבר הכי הפוך ללובר עצמו: CoJean.

(המשך…)

Linas

אם צריך סיבה טובה לעשות קניות באטיין מרסל, והחנויות של יוז'י יממוטו לא מספיקות, הקפה הטוב של אילי שמוגש ב-Lina's הוא תירוץ מצוין. בית הקפה הוא קצת אמריקאי, עם אינטרנט מהיר סנדוויצ'ים יפים נורא, קינוחים טעימים ולא צרפתיים (כמו זה הנהדר של עוגת גבינה יצוקה בתוך כוס פלסטיק שקופה, נסוכה ברוטב מנגו כתום), אריזות שקופות ואסתטיות ותפוסה נמוכה להפתיע.

(המשך…)

E. Dehillerin

לא חסרות חנויות מקצועיות בפריז לממכר סכינים ותבניות וסירים טובים, גם בישראל, למען האמת. אבל יש משהו משכר בלראות את כל סירי הנחושת בשלל הגדלים בחנות של דהילרין ברובע הראשון, או לדמיין איך תכינו קרפים כל יום, במחבתות השטוחות להפליא שנמכרות שם.

(המשך…)

Les Arts Decoratifs

כמו מיצב העמודים בשחור לבן של דניאל בפאלה רויאל, כיף למצוא בטבורה ההיסטורי וההיסטרי ביופיו של פריז, גוונים של חדשנות. המוזיאון לאמנויות דקורטיביות, האופנה והטקסטיל ועכשיו גם של הפרסום, הוא יפה ומרתק. הוא צמוד ללובר, ומעניק מעמד של קלאסיקה למה שמוצג בו, לא רק בעצם הבחירה, אלא גם באופן התצוגה. למשל, גלרית התכשיטים, מציגה שורה של תכשיטים יפהפיים ומיוחדים מהמאות האחרונות, לו הייתי מיכל נגרין, שי לחובר או רובי סטאר, הייתי עוברת לגור שם, בחדרים המואפלים שהתכשיטים קורנים בהם כמו, נו, תכשיטים.

(המשך…)

chez-la-vieille

בעקבות המלצה של אלכסנדר לוברנו, הגענו למסעדה הזאת, שנמצאת דקות מהלובר. תפריט הצהריים של 26 יורו כולל ראשונה, עיקרית וקינוח. Chez La Vieille היא אכן מתוקה ומאוד מסורתית.

(המשך…)