בין בלוויל למנילמונטנט. מתחדש, מעניין, לא תיירותי

גלובליזציה גלובליזציה, אבל חופשות הפסח של פריז ותל אביב עדיין לא מתואמות היטב. מי שיש לו את הפרווילגיה לבחור לעצמו את תאריכי החופשה שלו, ובמקרה הוא גם מצויד בדירה במרכז תל אביב, מוזמן לבחון את האפשרות להחליף דירות עם אלינוער ובתה. דירתן נמצאת ברובע ה-20, בין פארק בוט שומונט ופארק דה בלוויל.

(המשך…)

פארק בלוויל. מבט על כל העיר: מי מוצא את פומפידו?

לזכותה של חברתי דונה אפשר לומר לא מעט דברים, אבל בהיותי הבחורה השטחית שאני, תמיד אנצור בליבי את מסיבת הגן הבלתי נשכחת שהיא ארגנה ב"ריץ" (ואת ההתאוששות הארוכה של הרגליים שלי מלילה מקסים על זוג נעליים מקסים עוד יותר ועוד יותר מזה – בלתי אפשרי). בימים אלה דונה, יזמית אמנות/סביבה/חברה/מוזיקה/כיף חיים (כן, זה מקצוע, ודונה מצטיינת בו), מחלקת את זמנה בין פריז ומרסיי, כך שבחודשים הקרובים דירתה המוצלחת תהיה פנויה להשכרות קצרות טווח וארוכות יותר.

(המשך…)

לשכת ההשמה של קוראי "פריזאית" מכריזה על המשרה החדשה שנפתחה: בייביסיטר קבועה לשעות אחר הצהריים, לילדה מתוקה ברובע ה-20.

איב מחפש בייביסיטר מעולה, מחוייבת, מסורה ואחראית שתאסוף את בתו, בת ה-6, מבית הספר מדי יום (שני, שלישי, חמישי ושישי) ותטפל בה בין השעות 16:30-19:00. רצוי שתהיה פנויה מדי פעם גם בימי רביעי בבוקר.

(המשך…)

ברובע ה-20, בין פארק בוט שומונט ופארק דה בלוויל, נמצאת הדירה של אלינוער, אותה היא מציעה להשכרה או להחלפה בפסח הקרוב, בין התאריכים ה-12 ל-26 באפריל 2009.

(המשך…)

Le Baratin. הלוואי שכל הפריזאים היו שיעתוק של הקהל של לה בראטן

שלום, חזרנו.

אין זמן טוב מזה לחלק בנדיבות את פרטי המסעדה הכי כיפית בפריז של הפריזאים. שמה Le Baratin, היא נמצאת בבלוויל, על התפר שבין הרובע ה-19 ל-20, ואומרים ששם אוכלים השפים הגדולים ביום החופשי שלהם. אנחנו לא באמת יודעים לזהות את איל שני וחיים כהן המקומיים כשהם משילים את הכובעים הלבנים הגבוהים שלהם וטונות הפאסון, אבל רקל, השפית במסעדה הצפופה, השמחה והספונטנית הזאת, מבשלת אוכל צרפתי בסיסי, פשוט בטיפול חכם ומקורי. האוכל שם לא גאוני אלא פשוט, מוצלח מאוד ומעניין. ויכול להיות שזה, ולא גינונים ופינפונים, בדיוק מה שמתחשק לשפים לעשות ביום האחד בשבוע שבו הם לא מנהלים את פלוגות הבישול שלהם.

(המשך…)

Le Monte-En-L'Air

קומיקס בצרפת הוא עניין גדול, שטרם הצלחתי להדבק בו. אבל את החנות-גלריה Le Monte-En-L'Air לא יכולתי לעזוב במשך דקות ארוכות, 30 בערך, נדמה לי.

(המשך…)

vintage 77

אם עומדים באמצע הכביש ברחוב Ménilmontant, ומביטים לכיוון הכביש היורד מטה, אפשר לראות את האופק. בחיי. אנשים עומדים באמצע הכביש הסואן ברחוב הקצת אלנביסטי הזה, לפעמים עם מצלמות אדירות-זום, כדי לראות את האינסוף כפי שהוא נשקף ממנילמונטנט. רק היזהרו שאף אוטובוס לא יקטע את קו האופק הפרטי שלכם. גדות הרחוב עשויות מצירוף רב-לאומי של מסעדות סיניות ולבנוניות, סופרמרקטים זולים, חנויות שאפשר לקנות בהן מיטות קומותיים במאתיים יורו בגימור שמזכיר את סיני וגם מאפיות שמוכרות לאפות במקום בגטים ודוכני שיש קאבאב. לא המקום הקלאסי לשיק פריזיאן, אבל בהחלט המקום לשיק מנילמונטאנטיאן.

(המשך…)

ויסטריות נוטפות בפארק בלוויל

אם מחליטים לחרוג ממסלול התיירים הרגיל לכיוון בלוויל, שווה לנוח בפארק היפהפה הזה, שהוא כולו גבעה גדולה נוטפת שיחי ויסטריה (כאן עקרות הבית הנואשות מסתתרות מאחורי התריסים בבתים הגבוהים שמחיריהם מתחילים סוף סוף לעלות). ראיתי מעט מאוד גבעות תלולות שכל כך מזמינות לטפס עליהן כמו הפארק המקסים הזה, שכרגיל מחביא בו שבילים נסתרים וספסלים שלא ברור אם יותר כיף להתבודד בהם יחד או לבד.

מפארק בלוויל יש תצפית מצוינת על כל פריז, מהאייפל עד לסאקרה קר.

לא רחוק משם:

מזון דה מטלו: בית לתרבות אלטרנטיבית.

ברי זברה: בר ומקום להופעות ותערוכות.

קריאה נוספת:

"פריז אחרת", ורדי פרידמן על בלוויל וסביבותיה, "על השולחן".

עוד המלצה משובחת של יונתן, שהודיע שיהרוג אותי אם אספר עליה למישהו. אבל מכיוון שגיום שהוא כה אהב נסגרה לטובת קפה רוז', נותר לי רק קפה נואר להסגיר מתוך נכסיו הרוחניים בפריז. אז נכון שההמלצה כאן היא לחלוטין בלתי מסתייגת, וזה מקום פשוט מצוין, אבל בבקשה תשתדלו לא להגיע לשם כשהמשפחה של יונתן מגיעה לבקר אותו בפריז, כדי שזה ימשיך להיות המקום הקבוע שלהם.

(המשך…)