פארק בלוויל. מבט על כל העיר: מי מוצא את פומפידו?

לזכותה של חברתי דונה אפשר לומר לא מעט דברים, אבל בהיותי הבחורה השטחית שאני, תמיד אנצור בליבי את מסיבת הגן הבלתי נשכחת שהיא ארגנה ב"ריץ" (ואת ההתאוששות הארוכה של הרגליים שלי מלילה מקסים על זוג נעליים מקסים עוד יותר ועוד יותר מזה – בלתי אפשרי). בימים אלה דונה, יזמית אמנות/סביבה/חברה/מוזיקה/כיף חיים (כן, זה מקצוע, ודונה מצטיינת בו), מחלקת את זמנה בין פריז ומרסיי, כך שבחודשים הקרובים דירתה המוצלחת תהיה פנויה להשכרות קצרות טווח וארוכות יותר.

סלון. Chez Dona

סלון 2. Chez Dona

חדר שינה. Chez Dona

זוהי דירת שני חדרים, 32 מ"ר גודלה, עם רצפת עץ עתיקה, אח וממתקים אחרים, השוכנת בבניין פריזאי עתיק בכיכר מוריס שבלייה ברובע העשרים, באזור שבין מנילמונטנט ופר לשז, בשולי הרובע ה-11 (מטרו: מנילמונטנט, פר לשז, פרמנטייה, קווים 2 ו-3, אוטובוס ותחנת וליב – במרחק של דקת הליכה מהבית). הדירה מצויידת לחלוטין,  והיא יכולה להכיל שני אנשים ברווחה, ועד שלושה אנשים. יש בה חדר אוכל עם מיטת פוטון נפתחת, מערכות אודיו ווידאו, וחדר שינה שמתאים לשניים, וכנהוג – מטבח קטן ומצוייד לעילא. הדירה תהיה פנויה להשכרה מעכשיו ועד סוף הקיץ.

550-650 יורו לשבוע, תלוי בעונה.

1500 יורו לחודש.

לפרטים:

Skype : DonaOk
Mail : donao@free.fr

איב מחפש בייביסיטר מעולה, מחוייבת, מסורה ואחראית שתאסוף את בתו, בת ה-6, מבית הספר מדי יום (שני, שלישי, חמישי ושישי) ותטפל בה בין השעות 16:30-19:00. רצוי שתהיה פנויה מדי פעם גם בימי רביעי בבוקר.

לפרטים אפשר לפנות לאיב בטלפון 06.22.92.14.34.

בין בלוויל למנילמונטנט. מתחדש, מעניין, לא תיירותי

ברובע ה-20, בין פארק בוט שומונט ופארק דה בלוויל, נמצאת הדירה של אלינוער, אותה היא מציעה להשכרה או להחלפה בקיץ הקרוב, בין התאריכים ה-14 ל-29 ביולי 2009.

הספה הנפתחת בדירה של אלינוער

הדירת מרווחת ושקטה, בת שני חדרים, 55  מטר רבוע. יש בה ספה, הנפתחת למיטה זוגית, מיטה נוספת ליחיד ומיטת תינוק.

האזור, סביב תחנת מטרו יורדן, הוא אזור מתחדש, בין שני הפארקים היפהפיים, בוט שומונט ובלוויל. זהו רובע אומנים שהפך יותר ויותר סטייליסטי עם השנים. לא תפגשו בו אפילו אוטובוס תיירים אחד אך תוכלו להגיע לפופיק של העיר,  Chatelet, בנסיעה של 10 דקות במטרו, ללא החלפות (קו 11).

חדר הילדים המתוק

במרחק 10 דקות הליכה מהדירה בית הקברות père lachaise וכן איזור belleville, הצ'יינה טאון של פריז, וממש מתחת לבית, בתי קפה, חנויות אוכל מעולות, מסעדות וקולנוע.

הדירה מוצעת להחלפה, בדירה בתל אביב, רצוי ליד הים.

למעוניינים להשכירה – המחיר הוא 250 יורו לשבוע.

פרטים אצל אלינוער, elinoarzw בג'ימייל.קום.

הדירת מרווחת ושקטה, בת שני חדרים, 55  מטר רבוע. יש בה ספה, הנפתחת למיטה זוגית, מיטה נוספת ליחיד ומיטת תינוק.

האזור, סביב תחנת מטרו יורדן, הוא אזור מתחדש, בין שני הפארקים היפהפיים, בוט שומונט ובלוויל. זהו רובע אומנים שהפך יותר ויותר סטייליסטי עם השנים. לא תפגשו בו אפילו אוטובוס תיירים אחד אך תוכלו להגיע לפופיק של העיר,  chatelet בנסיעה של 10 דקות במטרו, ללא החלפות (קו 11).

במרחק 10 דקות הליכה מהדירה בית הקברות père lachaise וכן איזור belleville, הצ'יינה טאון של פריז, וממש מתחת לבית, בתי קפה, חנויות אוכל מעולות, מסעדות וקולנוע.

הדירה מוצעת להחלפה, בדירה בתל אביב, רצוי ליד הים.

למעוניינים להשכירה – המחיר הוא 200 יורו לשבוע.

פרטים אצל אלינוער, elinoarzw בג'ימייל.קום.

Le Baratin. הלוואי שכל הפריזאים היו שיעתוק של הקהל של לה בראטן

שלום, חזרנו.

אין זמן טוב מזה לחלק בנדיבות את פרטי המסעדה הכי כיפית בפריז של הפריזאים. שמה Le Baratin, היא נמצאת בבלוויל, על התפר שבין הרובע ה-19 ל-20, ואומרים ששם אוכלים השפים הגדולים ביום החופשי שלהם. אנחנו לא באמת יודעים לזהות את איל שני וחיים כהן המקומיים כשהם משילים את הכובעים הלבנים הגבוהים שלהם וטונות הפאסון, אבל רקל, השפית במסעדה הצפופה, השמחה והספונטנית הזאת, מבשלת אוכל צרפתי בסיסי, פשוט בטיפול חכם ומקורי. האוכל שם לא גאוני אלא פשוט, מוצלח מאוד ומעניין. ויכול להיות שזה, ולא גינונים ופינפונים, בדיוק מה שמתחשק לשפים לעשות ביום האחד בשבוע שבו הם לא מנהלים את פלוגות הבישול שלהם.

אז האוכל בלה בראטן טוב, צרפתי וקצת מודרני. אבל מה שהכי שווה שם זאת האווירה. כשאתם מזמינים (וצריך להזמין ללה ברטן) לכו על השעות המאוחרות, תשע וחצי-עשר. אז ממש ממש שמח שם. ואם במקרה אתם שישייה והזמנתם מספיק זמן מראש, נסו לבקש את השולחן העגול, נראה לי שהוא הכי כיפי.

Le Baratin. פריזאים מלאי שמחת חיים ותיאבון

הלוואי שהפריזאי השגרתי ברחוב ברחוב היה שיעתוק של הצרפתים בלה בראטן – עמוסי שיק, מלאי חיים, נחמדים אפילו ונון שאלאנטיים לגמרי, ואוהבים את החיים הטובים, ומבחינתם, החיים הטובים זה פעם בשבוע בלה ברטן.

ארוחה שם יכולה להסתיים במשהו בין 30 ל-40 יורו לאדם, תלוי ביין, ואל תבהלו מהמלצרים, הם רצים והם ממהרים, הם רק נראים כאילו הם לא יודעים מילה אנגלית אבל הם יודעים מצוין, והם רק נראים כאילו אגודת מלצרי פריז הכריחה גם אותם להיות לא נחמדים ללקוחות. זה רק מין הומור פנימי שלהם.

Le Baratin. מנות מצוינות, מעניינות ועשויות היטב

בפעם השניה שהיינו שם וביקשנו להזמין לנו מונית (שכחתי לציין: זה קצת רחוק מהמרכז, אבל שווה להרחיק עד אליה), הבעלים לא תפס תחנת מוניות בטלפון, כמקובל, ושאלתי מאיפה הכי קל לתפוס, שאלה טפשית, כשרחוב בלוויל העמוס למדי ממש ליד, אבל שאלתי. המלצר, שבדיוק התכופף לידי מעל הבר, להגיע למגבת או ליין או להשד יודע מה, אמר לי: אבל זאת הפעם האחרונה! ולא הבנתי על מה אני ננזפת. כשיצאנו החוצה, התברר שהוא התכוון, שזאת הפעם האחרונה שהוא עוזב את משמרתו והולך איתנו עד לרחוב בלוויל ותופס לנו מונית. בקיצור, נחמדות בלתי סבירה במסווה של רטנוניות פריזאית שגרתית. כשרקל יוצאת מהמטבח בשביל אחד מסיבובי השלום-הכל-טעים-לכם שלה, אפשר לראות שהמקום הזה, כולו כוונות טובות וביצועים מצויינים.

Le Baratin
3 rue Jouye Rouve; 20e.
tel: : 01.43.49.39.70

Metro: Pyrénées, Belleville

Le Monte-En-L'Air

קומיקס בצרפת הוא עניין גדול, שטרם הצלחתי להדבק בו. אבל את החנות-גלריה Le Monte-En-L'Air לא יכולתי לעזוב במשך דקות ארוכות, 30 בערך, נדמה לי.

Le Monte-En-L'Air

יש שם כל מה שצריך להיות בגלריה מהסוג הזה: ספרי קומיקס, BD זה נקרא כאן, מכל הז'אנרים שלא ידעתי שהם אפשריים, מנגה, ואירוטי או פורנוגרפי, ובשחור לבן וילדותי וקלאסי, ומקאברי ובצרפתית ובלי מילים ומה לא. ויש כמובן טי שירטים, פנזינים שיעזרו להתעדכן במה באמת קורה בתחום, הוצאות עצמיות ופורמטים מהודרים ויקרים, מוזיקה כיפית ואת הספר החדש של רותו מודן.

לא רחוק משם:

חנות הוינטג' של דג'ה

מרכז התרבות Maison des Metallos

פארק בלוויל

קפה בר ברי זברה

0

vintage 77

אם עומדים באמצע הכביש ברחוב Ménilmontant, ומביטים לכיוון הכביש היורד מטה, אפשר לראות את האופק. בחיי. אנשים עומדים באמצע הכביש הסואן ברחוב הקצת אלנביסטי הזה, לפעמים עם מצלמות אדירות-זום, כדי לראות את האינסוף כפי שהוא נשקף ממנילמונטנט. רק היזהרו שאף אוטובוס לא יקטע את קו האופק הפרטי שלכם. גדות הרחוב עשויות מצירוף רב-לאומי של מסעדות סיניות ולבנוניות, סופרמרקטים זולים, חנויות שאפשר לקנות בהן מיטות קומותיים במאתיים יורו בגימור שמזכיר את סיני וגם מאפיות שמוכרות לאפות במקום בגטים ודוכני שיש קאבאב. לא המקום הקלאסי לשיק פריזיאן, אבל בהחלט המקום לשיק מנילמונטאנטיאן.

כך שביניהן בולטת בורוד מזעזע החנות המתוקה והדי מצוינת Vintage 77. זאת חנות וינטג', אבל לבעלים שלה, Djé, יש כנראה שילוב די נדיר במקומותינו של טעם טוב ונחמדות.כרגיל, וינטג' אמיתי של מעצבי העל עולה הרבה כסף, וגם כאן, ומחיריהם של רוב הפריטים נעים בין 100-150 יורו. יש כאן שמלות ומעילים בעיקר משנות השבעים, במצב מצוין, ודג'ה מציגה אותם כמו ממתקים, מזמינה לדפדף בהם ועושה חשק. נניח, למשל, לשמלה הורסת שחורה, עם שורות כפתורים אלכסוניים שנפתחים באופן הכי רומזני ועם זאת בטוב טעם. אולי 150 יורו זה לא המון. כלומר זה כן המון, אני יודעת, אבל די שווה. יש שם גם פריטי יד שניה מהשנים האחרונות של מעצבים כמו פול אנד ג'ו ושל זאדיג אה וולטייר, והם לא כל כך יקרים, ויש לה גם כמה פריטים חדשים ונחמדים במחירים ממש זולים.

באותו עניין:

וינטג' בפריזאית: שאלות ותשובות.

ההרלד טריביון נותן סימנים בחנויות הוינטג' בפריז.

חנויות הוינטג' הנפלאות והיקרות בפאלה רויאל.

חנות וינטג' ענקית ומקושקשת לגמרי, עם סיכוי למציאות ממש בזול במארה.

בריכה גדולה של עודפי מעצבי על במארה.

אי אפשר לכתוב על יד שניה בלי להזכיר את kiliwatch.

חנויות הסטוקים ברחוב אלזיה ברובע ה-14.

ויסטריות נוטפות בפארק בלוויל

אם מחליטים לחרוג ממסלול התיירים הרגיל לכיוון בלוויל, שווה לנוח בפארק היפהפה הזה, שהוא כולו גבעה גדולה נוטפת שיחי ויסטריה (כאן עקרות הבית הנואשות מסתתרות מאחורי התריסים בבתים הגבוהים שמחיריהם מתחילים סוף סוף לעלות). ראיתי מעט מאוד גבעות תלולות שכל כך מזמינות לטפס עליהן כמו הפארק המקסים הזה, שכרגיל מחביא בו שבילים נסתרים וספסלים שלא ברור אם יותר כיף להתבודד בהם יחד או לבד.

מפארק בלוויל יש תצפית מצוינת על כל פריז, מהאייפל עד לסאקרה קר.

לא רחוק משם:

מזון דה מטלו: בית לתרבות אלטרנטיבית.

ברי זברה: בר ומקום להופעות ותערוכות.

קריאה נוספת:

"פריז אחרת", ורדי פרידמן על בלוויל וסביבותיה, "על השולחן".

כולה ביסטרו עדכני, ביסטרונומיק, אבל גם עשוי למופת, לא חדש העניין של כל האוספים של המטחנות והשלטים הישנים ומה לא, אבל בכל זאת בקפה נואר כל האנטיקיות הזאת מסודרת באופן שובה לב. אי אפשר כבר לקנות אותי היום בפיוז'ן, כי בסך הכל גם בביסטרו מתחת לבית כמעט שיודעים לפרוס טונה נאה לפרוסות, לסדר אותה בין שכבות של בצק דקיק מטוגן ולקרוא לזה מיל פיי (האמת שאני מתה על זה, אין טענות), אבל בקפה נואר היצירתיות מגיעה רחוק יותר, וגם הביצוע מוקפד. איזו ביצה עלומה בתוך מרק של גבינות עיזים, עם מקל לחם לטבול בתוכו, כמותה לא טעמתי בשום מקום, זאת רק דוגמה. הכל היה שם טעים ביותר, מהראשונות ועד הקינוחים, לא נורא יקר במונחים פריזאיים , ואפילו השירות היה טוב. שווה להגיע לקצה הרובע ה-20 בשביל זה. וגם הסמטה שבה שוכנת המסעדה קסומה לגמרי, סדרו לעצמכם גשם שוטף, כפי שהיה לנו, והעבירו את המצלמה למצב שחור לבן.

נובמבר 2007

Café Noir

15, Rue Sainte-Blaise, 20eme

Tel: 01.40.09.75.80

M: Alexandre Dumas, Porte de Bagnolet

רשימת המסעדות השוות של פריזאית