נתחיל מהסוף. מקרון מוזהב של Lenôtre

תמרצתי את עצמי: אם אסיים לארוז בזמן, תהיה לנו שעה לפני איסוף הילדות מהגנים ולפני טיסת הערב המאוחרת. מתברר ששיטת האסימונים עובדת עליי יופי, אם רק תחליפו אסימונים במקרונים.

ארזתי הכל, בעצמי, אף אחד לא נתן לי שום דבר להעביר, וכן, אני יודעת למה אתם שואלים.

(המשך…)

Rose Bakery. הלחם של פואז'רן

אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל אפילו ברומא, על מסעדותיה המצוינות והאוכל האיטלקי שהוא-הוא האהוב עלי מכל, אפילו שם, אחרי חמישה לילות של פסטה מכל הסוגים, הגיע הרגע שבו התחשק לי לאכול משהו אחר, ולו כדי לאוורר קצת את החך.

(המשך…)

Stock B. המון בגדי גברים, ודי בזול

תגלית שלו, בהצצה העקבית שלנו לתוך החצרות הפנימיות: Stock B היא חנות גדולה בת שתי קומות של ז'קטים, חליפות, מכנסיים, חולצות מכופתרות, ג'ינסים, עניבות, חגורות ומעילים. לצד פירמות סבירות באיכותן כמו Gant אפשר למצוא גם פריטי מעצבים כמו דולצ'ה וגבאנה וקנזו. יש המון מידות, וכרגע יש יש תיקונים אם צריך, ובימים אלה – חמישים אחוז הנחה כמעט על הכל.

שווה ביקור סבלני לגברים שמתכננים לשפר הופעתם.

(המשך…)

נאה, צרפתי, רכיש. יחסית. La Fee Maraboutee

ההליכה מה-haut marais לכיוון המארה עצמו, היא אחד ממסלולי הקניות היפים והמתסכלים. בעיני, יותר מתסכל אפילו מאוונו מונטאן, שם הכל באלפי יורואים. כי ברחובות (רשמו, זכרו, ופסעו מעדנות): Charlot, Poitou, Debelleyeme, ובהמשך ב- Vieille du Temple, יש חנויות מעצבים מצוינים, מקוריים, צעירים ודי בשלים, והמון דברים שלולא סוגיית המחיר הייתי מאמצת בשמחה גדולה.  המעצבים של המארה העליון אינם פראדה, לא בהידור המופרז ולא במחיר. הם מסתפקים במאתיים, שלוש מאות יורו לפריט. לכאורה רכיש. בטח יחסית לאלפיים יורו למעיל יפה של פראדה או של לאנוון או מארני.

(המשך…)

שה ז'אנו הוא ביסטרו פרובנסאלי מוערך ואהוב, על ידי תיירים ומקומיים כאחד. אז ככה: הוא אכן מגניב מאוד, הכיכרונת שבו הוא נמצא יפהפיה, כשנכנסים אליו בהחלט מרגישים שמגיעים למקום הנכון, ולכך מוסיף היחס שנע בין נחמד למתנשא של מלצריות המקום. הוא לא יקר במיוחד, וגם לא יוצא דופן באיכויותיו הקולינריות. נחמד לפגוש את התיבול הפרובנסאלי – עשבים עשבים ועוד קצת עשבים באוכל, אבל הפרשנות המקומית היא בסיסית וטעימה.

(המשך…)

אין שום צורך להמליץ על המארה לתיירים ישראליים. רחוב Francs-Bourgeois המצוין הומה בהם, ובצדק רב, וכולם יודעים שפלאס דה ווז' היא אחד מהטבורים היפהפיים של העיר. אבל יש חלקים אחרים למארה, ברובע השלישי, שנקראים גם Haut Marais, שנמצאים פחות במסלול התיירותי השגרתי.

(המשך…)

Le Pamphlet

לה פמפלט היא מסעדתו היפה, הנעימה והטעימה עד מאוד של השף אלאן קארר, שנראית שהיא נשענת ובחוכמה על הקרבה שלה לשוק הילדים האדומים. זאת מסעדה בת עשר, שבשנה שעברה עברה מתיחת פנים מוצלחת, ונמצאת בחלק השווה של המארה העילי, ליד רחוב שארלו וברטאן. מניו הצהרים והערב עולה 35 יורו לאדם, מעט יותר מהמקובל למסעדות מזן הביסטרונומיק, אבל יש בה אוכל מעולה, יצירתי ומוקפד, ושילוב של נחמדות יוצאת דופן עם קצת גינונים של פאר ופינוקים.

(המשך…)

Galerie Emmanuel Perrotin

חצרות הבתים הם מקור לא אכזב להפתעות בפריז. מציצנים סמויים זוכים לתגמול כל כך מספק בפריז, כי רבות ההצצות שמסתיימות בתגליות מרעישות. אני הצצתי לחצר ברו דה טורן 76, כשהיינו בדרכנו לרו Charlot, והתברר שלא רק שיש שם חצר פנימית יפה ובה גלריה ענקית, עם חלל יפהפה של שלושה אולמות גדולים וגבוהים, שגרם מדרגות מפותל מוביל אליהן, אלא גם באותו זמן בדיוק התקיימה שם פתיחה של תערוכה של אמנית יפנית בשם איה טאקאנו, שלא התעלפתי מהעבודות שלה, אבל בהחלט כן מהקהל שבא לחלוק להן ולעצמו כבוד ראשון.

(המשך…)

הכותרת היא בדיחה פנימית מקיבוץ בדרום, שאם תתאמצו תוכלו למצוא על סטיקרים על מכוניות ממודל 90 ומטה. אבל החנות הכי שווה ברחוב שהוא ממילא כל כך שווה – rue Charlot, נותנים ל-ט' לנוח – היא של צמד המעצבים אנדריו וז'לבר, שמעצבים חצאיות וז'קטים מפוסלים משהו אבל לבישים לגמרי, וגם טישרטים מצוינות.

Yves Andrieux / Vincent Jalbert. 55, rue Charlot, 3eme. 01.42.71.19.54

Metro: Filles du calvaire, Temple, Republique

(המשך…)