פריז ידועה באהבתה לאמנים שבמולדתם גורלם, לעתים, היה אכזר יותר. הגאווה המקומית בחוש הטעם נמשכת כיום, ואף יצרה מדבקת "אני אוהב וויניל", המחולקת במספר רב של חנויות התקליטים בעיר.
רשימת המלצות זו מורכבת מחנויות עצמאיות בלבד, הפועלות בצילן של רשתות FNAC ו-Virgin. רובן אינן ממוקמות באזורי תיירות, ומכוונות בהתאם, בעיקר, לטעמם של תושבי האזור. מלבד ההיצע הייחודי, רצוי לבקרן גם בזכות ההזמנות למסיבות ואירועים שונים המפוזרות ביניהן.

(המשך…)

הלב הקדוש. מבט מלמטה. דווקא פועם

בדיוק היום דיברתי על זה עם עופר ואייל. הם נתנו את מונמרטר כדוגמה למקום תיירי מגעיל (למעשה, הם ציטטו את אביטל ענבר שקבע, שהאזור הזה, הוא, בפשטות, "דוחה") . ואני הגנתי עליו בחירוף נפש. לא שסוחרי האייפלים המוארים בפלורוסנטים קטנים מבפנים ממש לא זקוקים לעזרתי.

אבל בלי ספק, מונמרטר נמצאת במילכוד. היא יפהפיה, ואחת מתחנות החובה בביקור בפריז. אשר על כן, היא נדפקה מבחינה תדמיתית: כל תייר מתקדם חושב שאין לו ברירה אלא להיות במונמרטר, ולעבור בפלאס דה טרטר; הרי לשכנים שלו מלמעלה יש אקוורל משגע וזכרונות רומנטיים משם. אז נוסעים למונמרטר, שומרים טוב על הארנק ושמחים לחזור הביתה בשלום.

(המשך…)

דרול ד'וואזו

עם הזמן ולאורם הצהוב של ימים אביביים שהקדימו את זמנם, מפשירה העיר הזאת והופכת קצת פחות זרה. בבונז'ור הקבוע של הקופאית בסופר אפשר לדמות למצוא איזו בת-נימה של היכרות והמלצרית בבראסרי שמתחת לבית כבר יודעת בעצמה מה אני שותה. דברים נעשים מוכרים ובטוחים יותר, ובהתאם חוזר טווח התנועה שלנו ומצטמצם, כהרגלו, לאזורי הנוחות שלנו. טוב שלימודי הצרפתית, שהשתלטו על שגרת חיינו, הכירו לי את בוט או קיי.

(המשך…)