נשף ההצגה של פריז. רגע לפני הכניסה לואלס (מתוך: seaofshoes)

זה זמן להניח בצד את התובנות הסוציולוגיות וביקורת התרבות. בסוף השבוע נערך בפריז האירוע הכי חשוב למי שעבורן "גוסיפ גירל" היא סוג של דוקומנטרי: נשף ההצגה בחברה של מלון ה-Crillon.

פרנצ'סקה איסטווד נערכת (מתוך: anorak.co.uk)

(המשך…)

כפיות תות ומקרוני קרמל

חגיגות יום ההולדת של הפריזאית בכבודה ובעצמה דווקא תפסו אותנו מוכנים. קפה של בוקר במרסי, הסתובבות קלה במארה, ביקור ביום האחרון של התערוכה של גילברט וג'ורג', עוד כמה גלריות והתיצבות לארוחת הצהרים במלון לה בריסטול. המסעדה במלון עוטרה בכוכב מישלן שלישי במדריך החדש שפורסם במרץ 2009 ומציעה עסקית צהריים בתעריף שפוי למחצה*. חוץ מזה וסתם שתדעו, מיתון או לא מיתון, עדיין קשה למצוא כאן מקום לצהריים במסעדות 3 כוכבי מישלן בהתראה של פחות משבוע.

(המשך…)

Les Ambassadeurs. נברשות ושיש וליווי צמוד לשירותים

אנחנו עוד עלולים להתרגל, אנחנו חוזרים ומזהירים את עצמנו, כשאנחנו פוסעים לתוך האולם המהודר של Les Ambassadeurs,  אני בסנדלים גבוהים באופן מגוחך, ביום היחידי הגשום בחודש אפריל.

משבצות ענקיות של שיש בשלל מרקמים, מראות עתיקות וקישוטי זהב, וצוות שלם בחליפות שחורות, כמה גבוהים צריכים העקבים שלי להיות כדי שאני אצליח להרגיש נוח בסיטואציה הזאת? אבל להפתעתי, מסעדת הכוכבים השלישית שלי בטווח של שנה, והפעם אני כבר כמעט ולא מתבלבלת כשהמלצר מושך לפני את הכסא, וכמעט זוכרת בעצמי שהכורסה הקטנה ההיא, כן, היא מיועדת לתיק היוקרתי שלי. או קיי, אנחנו מסתדרים כאן לא רע כבר. גרוע מזה, אנחנו בהחלט עלולים להתרגל. אה, אמרנו כבר.

(המשך…)

נחשו מאיפה היין. Agapé

כשקיבלנו חשבון, והאשה בשולחן ליד המשיכה לקבל את המנות שלה בארוחת הטעימות הארוכה, התברר לי שאני מקנאה. זאת תגובה רגשית די משונה. על פי רוב, בסיומה של ארוחה ארוכה ונהדרת כל מה שמתחשק לי זה לישון ועכשיו. אחרת, מצב הצבירה הנדיר הזה יוכל רק להתקלקל: שובע מוחלט של כל החושים, חיוך של חתול שקיבל שמנת מנורמנדי וחוסר יכולת להכיל עוד משהו מעבר לזה, כמו קפה או טלטלות המטרו בדרך הביתה. אבל המנות הקטנות באגאפה, האוכל הקל וריבוי בנות-הטעם העדינות המסקרנות, עשו חשק להתחיל מההתחלה את ארוחת מאתיים היורו הזאת שנפלה עלינו בהפתעה.

(המשך…)

מקרונים של פייר הרמה. הושט היד וגע בם

מחר, שישי, 20 במרץ, יתקיים יום המקרונים השנתי של פייר הרמה ואחרים. כל מי שיצליח להכנס בשערי החנויות של הרמה, יוכל לקבל 4 מקרונים בחינם (שווי ערך ל- 4 יורו) ב-4 מתוך 35 טעמים. מקרון אדום במיוחד ייוצר עבור היום הזה, וההכנסות ממכירתו יועברו לתרומה.

(המשך…)

Passy. אפילו תחנת המטרו יוקרתית ואיכותית

לפעמים אני מוכרחה תירוץ. הרי בלעדיו, אני אשאר תמיד באזור המחיה הטבעי שלי – הרובע ה-12, ה-11, המארה. אלו יכולים להיות שיעורי הצרפתית שלי שהכירו לי לעומק את בוט או קאיי, או דלתות פתוחות בבלוויל שהכירו לי קצת את האזור המשונה והמשתנה הזה. אבל עד כה, שום דבר עד עכשיו לא הצליח להביא אותי לפאסי. כלומר ביום. היינו בלילה ב-Theatre de Chaillot, אבל כל מה שיכולנו לראות משם זה את האייפל מנצנץ באלפי אורות, וגם כשאתה לא בן ארבע זה מצליח להיות מרגש.

(המשך…)

Passage Vivienne

אחד הפסאז'ים היפים והעתיקים של פריז, מקום לבילוי שעה יקרה של יום גשם. בפסאז' היפהפה אפשר להכנס לחנויות בגדים כמו זאת של Nathalie Garcon במספר 15, או להתעלף בחנות פרחי הבד מגרלנדות הפרחים המוארים אצל L'Aparte (שבעים ומשהו יורו ויש לכם שרשרת לקישוט החלון, מזכרת נפלאה מפריז) במספר 48.

(המשך…)

כמו מישהו שמדליק רדיו בקול רם בבוקר, לא כי הוא אדם של בוקר, אלא כי אחרת אין סיכוי שיצליח לצאת מהמיטה, ככה מתנהגים הצרפתים כלפי החזרה שלהם לשגרה, הרנטרה. בשביזות יום א' בצבעים של שיזוף מתקלף, הם חוזרים באי חשק מופגן מחופשת הקיץ הארוכה לבתי הספר ולמקומות העבודה. הפעם, משום מה, נדמה שהשיבה קשה במיוחד. הצרפתים טרודים מיוקר המחיה ומהאינפלציה, וזה חוץ מהעובדה שהגשמים שירדו באוגוסט מדי פעם חירבו את התכנית הלאומית לספוג די חום שיספיק עד מאי. ואולי האומה הצרפתית ממלאת אחרי צו הרנטרה וחוזרת לעצמה, כולל לטרוניה הקבועה כלפי העולם שמלווה אותה בכל עת.

אולי כדי להקל את החזרה, או כדי להסיח את הדעת, העיר מוצפת שורות של אירועים, ירידים, שווקים, מבצעים ופסטיבלים.

(המשך…)

vintage 77

אם עומדים באמצע הכביש ברחוב Ménilmontant, ומביטים לכיוון הכביש היורד מטה, אפשר לראות את האופק. בחיי. אנשים עומדים באמצע הכביש הסואן ברחוב הקצת אלנביסטי הזה, לפעמים עם מצלמות אדירות-זום, כדי לראות את האינסוף כפי שהוא נשקף ממנילמונטנט. רק היזהרו שאף אוטובוס לא יקטע את קו האופק הפרטי שלכם. גדות הרחוב עשויות מצירוף רב-לאומי של מסעדות סיניות ולבנוניות, סופרמרקטים זולים, חנויות שאפשר לקנות בהן מיטות קומותיים במאתיים יורו בגימור שמזכיר את סיני וגם מאפיות שמוכרות לאפות במקום בגטים ודוכני שיש קאבאב. לא המקום הקלאסי לשיק פריזיאן, אבל בהחלט המקום לשיק מנילמונטאנטיאן.

(המשך…)

Paul & Joe sister

לו הייתי נערת קוקטיילים באמת, כזאת שעבודתה מכניסה מספיק אך גם מותירה די זמן לבילויים סוערים אך יוקרתיים, פול אנד ג'ו היו חנות הבית שלי. הבגדים שלהם הם קלאסיים ויוקרתיים, עם איזה הדר של סאטן ומשי וקשמיר, וסגול עשיר ונעלי זהב, אבל הם מלאי חוש הומור, ייחוד ושיק מודרני. 

(המשך…)