1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

- עמיר הוא חוקר תרבות צרפת, גיטריסט והאנימטור הפרטי של שני ילדיו.

הטירה של דיסני. פוטו-טופ

היכנעי בלי תנאים, הפצרתי בעצמי, רק ליום אחד. שימי בצד את הביקורת הסוציולוגית, תני למיסחור השתלטני לעשות את שלו, סלחי להם על שלימדו את הילדות שלך איך תופסים נסיכים, ופשוט תיהני.
הקטנה הגיעה לגיל שלוש המכובד, ובמקום לקחת אותה להר מירון, לקצץ את תלתליה וכך להכריז על תום עידן הינקות, החלטנו לחשוף אותה לחלק מהעובדות הכואבות של החיים.

עובדת חיים מספר 1: יורודיסני הוא מרחק רכבת אחת מכאן. מסיבות מובנות, העדפנו להתעלם מהמידע הזה עד עכשיו. אבל חברים שלנו, מפקד בסיירת מטכ"ל ומשפחתו המסוקסת, עברו אותו בשלום, את יורודיסני, שמותג לאחרונה מחדש כדיסנילנד פריז. לטענתם, הם אפילו נהנו בעצמם.
מאחורינו יש פחות שנים של תכנון מבצעים מורכבים, אבל בכל זאת, סמכויות מוכרחים לחלק, ולכן מיניתי את אב הבנות כמפקד הטיול. אני חוטפת בחילות מנחילים של בני אדם, ורכבות הרים עושות לי סחרחורת, גם כשאני למרגלותיהן.
מכיוון שכבר החלטנו לשתף פעולה עם השיטה – לעזאזל, קנינו מנוי שנתי לשיטה – הילדות יצאו לדרך בבגדי נסיכות ובאיפור של פרחים ולבבות. אבל ככל שהתקרבנו לתחנה האחרונה, התברר שאפילו לא התחלנו לגרד את קצה קצהו של שיתוף הפעולה עם השלטונות. הנוסעים האחרים לבשו חולצות מיקי מאוס והרכיבו אזניים מרופדות, והגדיל עשות אבא אחד, שהתחפש לשודד ים למופת, מכנסיים קרועים ועגיל ובנדנה ורטיית משה דיין של ממש וחרב קצרה. אלוהים, כולם פה משת"פים, ואין דרך החוצה.
צריך לעבור בבידוק הבטחוני ההמוני ולצעוד לתוך הרחוב הראשי של הפארק, שמחופש לעיירה אמריקאית עשירה של פעם, כדי להבין מה כאן יכול להיות קסום. הרי זה בדיוק כמו שאנחנו מרגישים בניו יורק, או עדיין – בפריז. התחושה הזאת, שהנה, כל הסרטים שראינו נרקמים מסביבנו למציאות, כמו הבניינים בקרטון משלושה מימדים שקופצים כשפותחים ספרים במקום המתאים, כמו מרי פופינס שקופצת לתוך ציורי הגיר של ברט על המדרכה. ואם תפאורת החיים יכולה להתנפח ככה למציאות, גם החיים יכולים, ליום אחד, להיות כמו בסרט: צבעוניים ומוזיקליים, מתקדמים בקצב מדויק, מלאי חמלה ומעוררי הזדהות, נרגשים משצפי אדרנלין ומפוייסים בנהרות של סרוטונין. התיישבנו בגזיבו הלבן, שממנו רואים את הטירה של היפהפיה הנרדמת, אכלנו לנו קרואסונים של שוקולד ושתינו דיאט קולה.
בטרם הספקנו להביט במפה ולחשוב לאן בכלל ללכת הגיע איש אחד מחופש לחנווני עתיק ופינה אותנו בזרועות מלאות עליצות ובהבעות פנים מוגזמות. התברר שבדיוק לכאן היא באה, מרי פופינס, או המרי פופינסיות, עם הברטים שלהן והפינגווינים, בכלל לא זכרתי שיש שם פינגווינים. המופע שלהם היה מתוק ובר מצוואי לעילא, מזכיר הפקות של הטלוויזיה החינוכית, כולל כריות להגבהת ישבני השחקניות, כולל חיוכים שמתוחים להפחיד, וכולל המבט המשתאה של הגדולה, שאמרה: ואו, היא ממש דומה!

עובדת חיים 2: די קשה להקים את הסרטים לתחייה. אפשר, לחמש דקות של מופע מרי פופינס מרוכז. אבל ככל שמתקדמים למעבה הפארק, האפקט הולך ונשחק, אולי כי המתקנים והמבנים הולכים ונשחקים. ובטח בגלל כל האנשים האלה שמתעקשים להכנס לתוך הסרט שלנו. אצלנו, ב"היפהפיה הנרדמת" לא מסתובבים אלפי אמריקאים בצבעי שיער בלתי סבירים ובחולצות טריקו שלא מכסות אפילו טפח. (עובדת חיים 2א': כמה הדיקטטורה הסגנונית הצרפתית מוצדקת). עגלות הילדים שמשכירים בכניסה מזכירות כסאות גלגלים משוכללים, והמראה הכולל, הורים מיוזעים מסיעים ילדים גדולים מדי עם כוסות שתיה ושקיות תפוצ'יפס ממותגות, לא יכול שלא להזכיר את אנשי החללית המנוונים מ-wall-E.

חנות של דיסני. אחת מעשרות

עובדת חיים 3: אי אפשר לקנות הכל. וחבל. דווקא את החנויות מצליחים לתחזק לא רע. המרצ'נדייז יפהפיים ויקרים באופן שערורייתי, ויש להם כוח משיכה של חורים שחורים. ידעתי מראש, שאחרי שנקנה את הדבר הכי יפה בחנות, מיד יצוצו עוד כמה, יפים יותר. אז סיפרתי לילדות על הקסם המיוחד הזה של דיסני תעשיות בע"מ, והן הבינו, הסתפקו במשהו הגדול והמשהו הקטן שעליהם סיכמנו מראש, ואף היו מאוד מאושרות בהם. מה שאי אפשר לומר על אמא שלהן, שהביטה אחורה בצער על כל הדברים הקטנים והרכים או החלקים והמבריקים שהשאירה שם מאחור.

וגם סרטים מצויירים

עובדת חיים 4: לפעמים צריך לעמוד שעות בתור בעבור שישים שניות של ריגוש. שעות בתור, בלי רכילויות, אפילו בלי לקבל מסכת אב"כ בסוף. הזמן המצטבר שבילינו על המתקנים ממש לא עולה על שבע דקות במשך היום כולו. במתקן הקרוי אוטופיה, שעה וחצי של תור הסתיימו בנסיעה מעפנה במכוניות מקרטעות, שנתקעו בעצמן עד שמחכים – בתור, כמובן – למכונאי. התור לדמבו הפיל המעופף נמשך רק חצי שעה, אבל דמבו גמר את הסיבוב שלו עוד לפני שהבנתי שהכפתור הזה באמצע יכול להרים אותנו ולהוריד.
והשאלה שנשאלת בסוף, האם רגעי הסחרחורת הנעימה בספלים המסתובבים ממסיבת התה של עליזה הם שיישמרו בזיכרון, או שבעצם רק טירת הפלסטיק היקרה, שאותה אפשר ממש להחזיק בידיים, היא זאת שתתפוס מקום בחדר ובסיפור המשפחתי.

עובדת חיים 5: האושר הזה, מה אכפת לי מה מקורו. המצעד של אחר הצהריים, שבו כל הנסיכות והנסיכים והדובים והנמרים והחתולות שבצמרת מחייכים חיוכים רחבים ומזיזים שפתיים באנגלית ובצרפתית, ובעיקר מנופפים לשלום, הוא רגע ארוך של שיאים רצופים. מחבורת בנות העשרים ומשהו שתפסו מקום טוב על הגבעה המוצלת מאחורינו יצא כזה "או לה לה לה לה לה לה לה לה לה" ארוך, שהבהיר, שלולא הייתי סוחבת תיק, שק של מתנות וילדה על הכתפיים, ולולא היתה השמש מחליטה לקפוח על ראשינו דווקא עכשיו, הייתי מבינה ממה היא כל כך מתפעלת.
הקטנה שעליי זורחת כולה, מנופפת במרץ לשלום, פניה נשטפים באושר עצום, והיא אומרת, כולה גאווה: "היא עשתה לי שלום!". מי? סינדרלה, היפהפיה הנרדמת, וונדי?. "כולם עושים לי שלום!". היא מאושרת. ואני מורידה אותה מהכתפיים רגע לפני שהן נתפסות סופנית, ומרימה אותה על הידיים, כדי לשפר את התצפית שלה על המנפנפות לשלום, וכדי שאוכל לספוג את הקרינה הזאת, קרני שמש של שמחה שיוצאות ממנה. אולי בפולניה המציאו את "לעשות הכל בשביל הילדים", אבל דיסני מבצעים את הלחן העממי הזה לתפארת.

* פורסם במוסף 24 של ידיעות אחרונות, בטור שלי, מפריזה.

שה קלמנט

איזו הפתעה. מהמראה הכללי, שהוא לא בלתי חינני אבל נראה לגמרי מהונדס ללכידת תיירים רעבים, הייתי משוכנעת ששוב נפלנו קורבן, לחוסר התכנון שלנו בעיקר. המסעדה שעליה המליצו לנו התבררה כסגורה כבר כמה שנים, מה שמסביר את העובדה שלא ענו לי בטלפון כמה שעות קודם, והלכנו כדי להעצר במסעדה הראשונה שתראה לנו. שתינו היינו רעבות לאוכל-אוכל, ומאדאם ש., שוב הודיעה שהיא לא מבינה באוכל, מבחינתה, מספיק שהפירה טוב, והיא שבויה של המקום לנצח.

נעצרתי ליד המסעדה הראשונה שעל הדלת שלה נכתב משהו בסגנון "כאן אנחנו מכינים פירה בעצמנו, כולל חמאה והכל". למרות הדקור הכפרי הקיצוני עם מפיות בד רקומות, צרורות של סירים שתלויים על העמודים וכפות שמעטרות את האהילים, ותפריט, הו כמה מחשיד, גם באנגלית.

ובכן, אצל קלמנט, שזו מתבררת כרשת עם המון סניפים בעיר, של אוכל מסורתי, בסיסי וטוב, לא רק הפירה היה מעולה, חמאתי וחלק כמובטח, אלא גם הסירלוין היה טוב, כך גם העוף בתנור ובעיקר רוטב היין והטימין שהגיע עם הפירה שלי היו כאלה שתמיד אשמח לטבוע בתוכם ביום חורף.

שה קלמנט. כפריה בבסטי

החשבון הסתכם בפחות מ-60 יורו בערב, עם שתי עיקריות, בלי ראשונות, אבל עם יין ב-16 יורו (חצי בקבוק, דווקא השקענו), וצלחת של שלל קינוחי המסעדה (אני עדיין אומרת, לכו על הפרופיטרול, בלי שטעמתי, אבל האיש בשולחן לידנו נאנק מהנאה כשאכל את הפרופיטרול שלו לבד). זאת מתבררת כאופציה טובה לשבור רעב הגון בכל מקום שבו תהיו, מה גם שהתפריט הבטיח ארוחת ילדים חינם על כל ארוחת מבוגר שתזמינו. מצד שני, התפריט גם הבטיח פרופיטרול אחד בפלטת הקינוחים, אז לכו תסמכו על תפריטים מתורגמים לאנגלית.

מאי 2008

עדכון:

אחרי הסרטהמשובח "פוניו", הלכנו, שתי ילדות ואמא, לאכול צהרים בקלמון (הדרך הכי סבירה לתעתק את השם הזה, לצערי). ארוחות הילדים עולות 7.5 יורו, וכוללות סלמון או עוף או המבורגר או עוד משהו ששכחתי, הפירה הנהדר שלהם או צ'יפס טוב (או אורז, אבל קצת טפשי לקחת אורז במצב כזה). וקינוח כמובן. הכל עם הרטבים הנהדרים, הבשר הטוב, וחוברות וצבעים, וכמעט במחיר של ארוחת במקדונלדס.

fête de tuileries. המון ברד

בניגוד למוניטין של הפריזאים כמי ששונאים בני אדם, במיוחד זרים ובמיוחד זרים נמוכים מאוד, בחיים בעיר כאן, עם שתי ילדות קטנות, עגלה אחת והמון סופי שבוע ארוכים, גילינו פריז נפלאה לילדים ולהוריהם. נכון, המיתוס מתקיים במלואו בכל הנוגע למסעדות יוקרה, אבל למה לכם לקחת ילדים למסעדות יוקרה.
מחוץ למסעדות היוקרה משתרעת לה עיר תוססת, שבשל אהבת הפארקים שלה, אובססיית המוזיאונים שלה וריבוי המזרקות והקרוסלות שלה, מתאימה מאין כמותה לטיול עם ילדים.

בכל טיול עם ילדים כדאי להשאיר הרבה זמן ללא נודע, שכן בהתנהלות עם ילדים ידוע רק דבר אחד מראש: זה תמיד ייקח הרבה יותר זמן ממה שתעלו בדעתכם. הכלל הזה תקף שבעתיים בפריז, שרחובותיה מושכים וחנויותיה בזבזניות זמן וכסף והגינות הקטנות שפזורות בה יעבירו את היום בקלות. לכן, כדאי לתכנן, לא יותר מפעילות מובנית אחת ביום, ולאפשר לכל שאר הזמן להספג בין המטרו לביסטרו.

1. עיר הילדים, Cité des Enfants

באופן עקרוני, גם בטיולים עם ילדים, אני בעד לבחור תמיד בפעילויות שלא ישעממו את הוריהם למוות. כן, בטיול צריך למצוא את עמק השווה, לא להקריב. עיר הילדים מוקדשת אמנם לאזרחי העולם הקטנים, אבל היא מושקעת וחכמה ומהנה כל כך, שההורים צריכים להתאפק כדי לא להזיז את הילדים הצידה, ולהתחיל לשחק במתקנים בעצמם.

סיטה דז אנפן. לנשוף על סביונים דיגיטליים

עיר הילדים היא חלק מעיר המדע והתעשיה בפארק לה ווילט ברובע ה-19, והיא מצדיקה את הנסיעה לשולי העיר ואת יום הטיול שאפשר לבלות בה. המדובר במתחם ענק, ומודרני של מדע, מוזיקה, אמנות, טבע ומה לא, בעיבוד מרתק ואלגנטי לילדים ולהוריהם. שווה להזמין מקום מראש בסיטה דז אנפן, למסלול (נקרא בצרפתית Séance) בן שעה וחצי שבו הם יוכלו לצייר בקרני אור, להתאים בין חיות לבין העקבות שלהן ולהפעיל בעצמם קרקס של מריונטות, אבל בסופו של דבר אי אפשר יהיה להזיז אותם מהלבנים הרכות, הווסטים הצהובים והקסדות במתחמון בוב הבנאי.

הז'אוד, קולנוע 360 מעלות בפארק לה וילט

החוויה שבתוך עיר הילדים עצמה, היא כל כך מעשירה וממלאת, שלקח לנו זמן לגלות את הפארק העצום והיפהפה שמשתרע מאחוריה, על מדשאותיו הרחבות, מתקני המשחקים המשוכללים שלו, וקאנאל סן מרטן, התעלה נוסכת השלווה, שחוצה אותו.
כרטיס כניסה למסלול עולה 6 יורו למשתתף, ילדים מעל גיל שנתיים חייבים בכרטיס, ותזמינו מראש: אין מקום (01.40.05.81.00, מדי פעם אפשר ליפול על קופאי דובר אנגלית).
Cité des Enfants, Parc la Vilette, 19e. Metro: Porte la Vilette, Pantin

אפשר לקנות כרטיסים גם בממשק באנגלית (אבל, יש עמלה קטנה) ב-FNAC:

לחצו כאן לגילאי 2-7 (מתאים באמת לגילאים המצויינים, אל תמהרו לקפוץ לאולם של הגדולים)

לחצו כאן לגילאי 5-12

2. מגדל אייפל, אלא מה
באמצע מאי חוגג מגדל אייפל 120 שנים לקיומו כסמל בינלאומי ועל זמני לצרפתיות, להישגים הנדסיים ולתיירותיות, ומאות המיליונים שביקרו בו מאז לא טועים. למרות הבנאליות שלו, האייפל הוא מהמוצדקות באטרקציות. הילדים, בכל גיל, מתרשמים ממנו ומהנוף שנשקף ממנו, ומרגישים לאחר הביקור, כאילו כבשו במו רגליהם הקטנות את האוורסט. לרגל חגיגות יום ההולדת, מוצגת בבית העיריה גם תערוכה על גוסטב אייפל ועל תהליך בניית המגדל.
אלא שבשביל האייפל צריך להתאזר בסבלנות וברגליים חזקות. לקראת 2009 אמורה להיות הזמנת הכרטיסים ברשת זמינה, וזה עשוי לקצר את ההמתנה עד מאוד. אבל בינתיים, ככל שתגיעו מוקדם יותר, ייטב, ובכל מקרה, צריך להערך לתור של שעה-שעתיים. אם אתם מצוידים בצמד מבוגרים ובטלפון נייד, אחד יכול לשחק עם הילדים בגינות המשחקים הפזורות למרגלות האייפל, בעוד השני שומר על האינטרסים שלכם בתור. קחו בחשבון שגם למעליות שבפנים מחכים לתור, אז לא כדאי לבוא עם עגלות, ולעומת זאת, אורך רוח ושקית קרואסונים שתכינו מראש ישרתו אתכם נאמנה, כמו גם צעיף נגד הרוחות העזות.
תעריפי הכניסה לאייפל מתחלקים לפי גילאים ולפי אופן הטיפוס והגובה: מ- 3 עד 13 יורו, בהתאם לגיל ולגובה העליה.
למבוגרים הטיפוס ברגל לקומה השניה יעלה 4.5 יורו, הטיפוס במעלית לקומה השניה יעלה 8 יורו, והטיפוס במעלית לקומה העליונה יעלה 13 יורו. לנוער בין 12-24, תעלה הכניסה 3.5, 6.4, 9.90 (בהתאמה), ולילדים עד גיל 12 תעלה הכניסה 3, 4, 7.50 יורו. לילדים מתחת לגיל 4 הכניסה חינם.
Tour Eiffel
Métro: Bir-Hakeim

אם אתם בסביבה: בימי ראשון ורביעי, מתקיים באזור שוק גרנל, אחד השווקים היפים של פריז, שנמתח בינות לעמודים התומכים במטרו מספר 6.
Marché Grenelle
Bd de Grenelle, entre la rue Lourmel et la rue du Commerce.
Métro : La Motte-Piquet Grenelle

3. שאנז אליזה
השדרות המפורסמות של השאנז אליזה מתבררות במפתיע כמקום המשלב באופן מושלם ובלתי נמנע בין צרכי ההורים לאלה של הילדים. אפשר להתחיל את הסיור באופן חינוכי בארמון התגליות, גרסה מיושנת אך מפוארת של מוזיאון המדע, או בקצת אמנות בגראנד פאלה, שמקפיד על הצגת תערוכות נגישות מאוד. בימים אלה (עד ה-13 ביולי) מוצגת שם רטרוספקטיבה של אנדי וורהול, שיכולה להתאים גם לילדים קטנים ממש, ובוודאי לאחיהם הגדולים.
במעלה הרחוב, בין גוצ'י לגאפ, שיעניינו בוודאי חלק מאוכלוסיית המטיילים שלכם, משובצות חנויות הדגל המפוארות של יצרניות המכוניות. ואלה, שכנראה החליטו לפנות לרוכשי המכוניות באמצעות ילדיהם, מציעות בלי סוף עניין לילדים ולהוריהם: משחקים, הדגמות, מופעי קסמים ודגמים חדשים ויצירתיים. חוץ מכל אלה, יש בשאנז אליזה עוד שלוש נקודות שיא לפחות: החנות של דיסני (במספר 44), שוקו חם ועוגה בלאדורה, אחד מבתי הקפה והעתיקים ביותר בפריז (במספר 75), ושער הנצחון, כמובן.
Palais de la Découverte
Avenue Franklin D. Roosevelt, 8e
Métro : Champs Elysées-Clemenceau, Franklin-D.-Roosevelt

http://www.palais-decouverte.fr/index.php

4. מוזיאונים.
נכון שזה תלוי בילדים, בגילאיהם, בתחומי העניין שלהם ומזגם הטוב, אבל אם מוכנים ללכת למוזיאון גם בלי להתחייב לראות את התצוגה כולה, כל המוזיאונים הגדולים בפריז מתאימים לילדים.

גלריית הילדים במרכז פומפידו

גם בלובר ובמוזה ד'אורסיי ילדים ימצאו מרחב התרוצצות ומוקדי עניין, בתיווך ההורים, אבל מרכז פומפידו ירתק אותם בקלות. לא רק הבריכה שמסתובבים בה הפסלים הצבעוניים היורקים, או מופעי הרחוב שממול. לא רק המדרגות הנעות, המזגזגות על פני שש קומות ומציגות בסופו של דבר תצפית כמעט פנורמית של פריז, מצדיקות מבחינת הילדים כניסה למוזיאון. אם כל אלה לא מספיקים, כדאי לדעת שגלריית הילדים שבקומת הכניסה מציעה הפעלות לימודיות כיפיות על נושא שקשור לתערוכה שמוצגת באותו זמן במוזיאון. ועוד בונוס לנוחות ההורים: עם עגלות מקובל לעקוף את התור כולו.
עד ה-20 ביולי, מוצגת בפומפידו תערוכה מעניינת ומשעשעת של האמן האמריקאי אלכסנדר קאלדר, שמרתקת ילדים ומבוגרים כאחד. גלריית הילדים מוקדשת, ברוח העבודות של קאלדר, לצבעוניות ולשיווי משקל.
Centre Pompidou
Place Georges Pompidou
Métro: Rambuteau, Hôtel de Ville‎
כניסה: 10-12 יורו, לילדים עד גיל 26 הכניסה חינם.

מוזיאון רודן. כמה יפה שם

בקיץ, במיוחד, נעים לבקר במוזיאון של רודן, שהגנים שמסביבו הם קסומים ומפתים, סגורים ומוגנים, מזמינים התרוצצות וחיקוי הפסלים, כמו גם התרגעות מוחלטת ומעבר לאזור זמן אחר לגמרי.
Musée Rodin, 79, rue de Varenne, 7e
Métro: Varenne, Invalides

5. גן הצמחים, גן החיות ואגף הדינוזאורים במוזיאון ההיסטוריה והטבע
באמצע העיר, ברובע החמישי וכמעט על גדות הסן, נמצא מוזיאון ההיסטוריה והטבע העשיר במוקדי עניין לילדים ולהוריהם. גן החיות מעניין והיסטורי, אם כי קצת קשה לראות את החיות בכלוביהן הקטנים, אגף הדינוזאורים באולם יפהפה מציג עצמות רבות של דינוזאורים, ובין לבין משתרע מרחב הליכה נעים, פורח ופסטורלי. אם עיר הילדים בלה וילט היא הגרסה המודרנית, האינטראקטיבית, המשוכללת של מוזיאון המדע, Jardin des Plants הוא ההפך הגמור, סיור בעקבותיהם של ילדי המאה ה-19.

6. פארקים.
מהאביב ואילך, פארקים הם נקודת חובה לביקור ארוך וממושך, ובמיוחד עם ילדים. המזרקות, הפסלים, סוסי הפוני, הקרוסלות, הכל מחזיר את ההורים והילדים גם יחד לבועת זמן של ילדות קסומה נטולת מסנג'ר.

גני לוקסמבורג. שמש שמש

באגם המרכזי של גני לוקסמבורג נעים לדחוף במקלות סירות מפרש קטנות שמשכירים בשני יורו. במתחם השעשועים, אפשר, בתשלום זעום לפרוק אנרגיות במתקנים מיוחדים, כולל כאלה שמפחידים אמהות.

בגני טיולרי מתקיים בשיא הקיץ יריד, המצויד להפליא במתקנים גבוהים, מרטיבים, מטלטלים, מצחיקים, ממתקים בשלל צבעים ונימוס אירופאי מעורר השתאות. לצורך איזון רמת הסוכר והצדק ההיסטורי אפשר לצמד את הביקור לסיור בלובר הסמוך או במוזיאון האמנויות הדקורטיביות, שיכול להתאים גם לילדים. אבל קשה לעמוד בפיתוי של השוקו המפורסם של קפה אנג'לינה שממול, שיהיה, כצפוי, יקר, תיירי, קלאסי וטעים.

fête de tuileries. לונה פארק מענג באמצע העיר

פרט לגני לוקסמבורג וטיולרי יש עוד כמה פארקים מקסימים בעיר, כמו בוט שומון המלאכותי, המוזר והקסום ברובע ה-19, פאלה רויאל המלכותי ברובע ה-1, פארק מונסו האצילי ברובע ה-8, פארק מונטסורי בקצה הרובע ה-14 ופארק פלוראל בקצה הרובע ה-12, שגדלים בו צמחים מוזרים ומשגעים, ויש בו מתחם משחקים ענקי ומגוון, ביתן פרפרים, ובקיץ הופעות ג'ז ומוזיקה קלאסית שמתקיימות בפארק כל יום, אבל מייקרות את הכניסה אליו מכלום לחמישה יורו לכל מי שמעל גיל 7.
ברוב הפארקים יש שירותים מתוחזקים היטב, בתשלום סמלי.

7. בייביסיטר
הילדים שלכם משגעים, פריז נהדרת למשפחות, ועשיתם את כל המאמצים האפשריים כדי להסתדר עם הצרכים הסותרים של כולכם. אבל הטיול של כולכם ישתפר באופן משמעותי אם תארגנו לעצמכם מבעוד מועד בייביסיטר לכמה פעמים במהלך הטיול, נניח לשני ערבים ובוקר אחד. זאת מחשבה די מהפכנית, אבל אפשרית לגמרי בהכנה מראש.
יש די סוכנויות בעיר שמציעות שירותי שמירטוף וערבות לשמרטפיות שהן שולחות, אבל קל הרבה יותר להפקיד את הילדים אצל מישהו שמדבר את שפתם. כדי להשיג את ההפוגה החיונית הזאת, וליהנות מהעיר בזוג מבוגרים, כדאי לטרוח ולהפעיל מראש קשרים עם מכרים שגרים בעיר, להרים טלפון לשגרירות או להשתמש בשיטת הפה לאוזן והאינטרנט. כמובן שאחרי הכל חשוב לוודא שהבייביסיטר מהימנה ושאתם סומכים עליה. עלות שעת שמירטוף נעה סביב ה-10 יורו.

8. בגדי ילדים
קשה לעמוד בקסמם של בגדי הילדים הצרפתיים. נכון שעל פי רוב, אלה ההורים שנהנים מרכישת בגדים לילדיהם. כדי שאלה ייהנו ואלה לא יסבלו מדי, אפשר לרכז כמה שעות נעימות באזורSquare Trousseau ברובע ה-11. בסביבות הכיכר נמצאות כמה חנויות של רשתות בגדי הילדים ממוצעות המחיר, כמו Du Pareil au Même, La Compagnie des petits, okaidi, Sergent Majorואחרות. הכיכר שכונתית, יפה ונעימה למשחק, והילדים שמשחקים בה ואימותיהם מספקים השראה אופנתית. ברחובות הצדדיים של השכונה המתוקה הזאת, אפשר למצוא חנויות מעצבים של בגדי ילדים ופיצ'יפקס, אבל הן יפות ויקרות באופן שמכמיר את הלב. לעומת זאת, בשעות היום אפשר לגשת ל-marché d'Aligre, אחד השווקים המתוקים בפריז, והנגיש שבהם.
Square Trousseau
Métro: Ledru-Rolin

9. אדל וסימון
כדי לחמם את ההתלהבות לקראת הטיול ולהכשיר את הלבבות, אפשר לקרוא עם הילדים ספרים על פריז, כמו למשל "הבלון האדום", שנעשה על פי הסרט הקלאסי של אלבר למוריס. אצלנו בבית משוגעים על "אדל וסימון" של ברברה מקלינטוק (הוצאת "מטר"), שמתווה, באיורים יפהפיים ומלאי פרטים, סיור משותף בעקבות חפציו האבודים של סימון, באתרים המרכזיים של פריז של המאה ה-19.

0

* פורסם לראשונה במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות" וב-Ynet.

עוד אמנות לעם: נגן מול בית קפה בפלאס דה לה נסיון

לפני כל המריאן פיית'פולים למיניהם: ב-21 ביוני, מתקיים בפריז חג המוזיקה, לילה שבו כל העיר נמלאת הרכבים, בכל סוגי המוזיקה האפשריים. פשוט לצאת לעיר ולטייל בין כל הרוקנרול, השנסונים, הגוספל וכל הג'ז הזה.

אמנות לעם:

*פסטיבל אמנות במשפחה, 30-31.5, 1.5, במרכז פומפידו: הופעות חינם, מפגשים משפחתיים שמאפשרים לגלות את מרכז פומפידו. www.cnac-gp.fr

* פסטיבל אמנות דיגיטלית Futur en Seine. .5-7.6, העבודות יפוזרו במקומות שונים בעיר.

www.futurenseine.fr

* עיתון המטרו החביב עלי, Anous, מקדיש את כתבת התחקיר השבועית שלו לתופעה מעניינת, ירידים של אמנות רכישה, ממאה יורו ועד חמשת אלפים, והנה, ממש בקרוב שלושה אירועים שמתהדרים במחיריהם הנמוכים.

2) Grand Salon d'Art Abordable

בביקור בסיטה דז אנפן, נקלענו גם לסיטה דה לה מוזיק (יש שם שירותים פתוחים לציבור) ואי אפשר היה להתעלם מחוברת האירועים, בעיקר מפני שעל הכריכה שלה מופיעה מריאן פייתפול. על פי רוב, אני לא מציינת הופעות של מוזיקה קלאסית, לא מפני שאין כאן כאלה, אלה מפני שיש כאן המון, וקשה לברור מתוכן. סאל פלייל, אולם הופעות וקנוצרטים ברובע השמיני, מציג רשימה מעניינת, לא רק של מוזיקה קלאסית.

2.6, פאזיל סאיי מחדש את מוצרט

6.6, מריאן פיית'פול

23.6 מחווה מוזיקלית לבוריס וויאן, הסופר הנהדר, שהיה גם זמר, נגן ג'ז ואחד מעמודי התווך של עולם הרוח הצרפתי (נו, אלה של קפה דה פלור וכו').

7.7 ז'ילברטו ז'יל

ולוח האירועים, כרגיל, עמוס באירועי קיץ אחרים, ברובם תערוכות, אבל לא רק.

דוכן לממכר גלידה בפארק מונטסורי ברובע ה-14

ש: יש לנו שבוע, מלון במרכז העיר ושני ילדים קטנים. איך לתכנן את הטיול שלנו כאן?

ת: פשוט מאוד וקלי קלות. כדאי לתכנן אטרקציה אחת ליום, כי שאר הזמן ממילא ייספג בין המטרו לביסטרו.

Cite des Enfants היא חובה מוחלטת בטיול, ואם אתם מבקרים בתקופות של חופש, כדאי להזמין כרטיסים מראש ל-seance, היא השעה וחצי של ההרפתקאות  במתחם שמחולק לפי גילאים 2-7 או 5-12. בימי שמש אפשר לבלות את שאר היום בפארק לה וילט הנפלא. בימי גשם, אפשר בקלות לזוז בין ה-Geode ובין התערוכות המצוינות שיש שם.

אייפל – בשביל האייפל צריך להתאזר בהמון סבלנות ורגליים חזקות. ככל שתגיעו מוקדם יותר, ייטב, אבל בכל מקרה, צריך להערך לשעה-שעתיים תור. אם אתם מצוידים גם בשני מבוגרים, השיטה היא – אחד משחק עם הילדים והשני שומר על התור. אי אפשר לוותר על זה. האייפל הוא מהמוצדקות באטרקציות, והילדים, לא משנה בני כמה הם, ישתגעו עליו ועל הנוף ממנו.

גני לוקסמבורג. או טיולרי. או מונסו. או מונטסורי. סוסי פוני, ממתקים, דשא, אגם, סירות ביום שמש והמון ילדים צרפתים קטנים ומנומסים.

שאנז אליזה. בהחלט. שילוב מושלם ובלתי נמנע בין הצרכים של ההורים לאלה של הילדים. הפאלה דה לה דקוברט, גרסה מיושנת אך מפוארת של מוזיאון המדע, בתחילתו, החנויות המפוארות של המכוניות מציעות בלי סוף עניין לילדים ולהוריהם, משחקים, מופע קסמים, דגמים חדשים ויצירתיים, ושלוש נקודות שיא לפחות: שער הנצחון, שוקו חם ועוגה נפלאה בלה דורה, והחנות של דיסני.

פומפידו. סיי נו מור. המדרגה, המזרקות, גלריית הילדים, נגני הדיג', הגלידה והקרפ שבחוץ.

בשלב הזה אתם בטח תפרשו ליורודיסני. זכותכם. אבל אם במקרה תחליטו להשאר עוד בפריז, אפשר לבלות את הזמן גם בלובר או במוזה ד'אורסיי, בשתיהן יש קומות פסלים נפלאות שילדים ישמחו לרוץ בהן, ובשתיהן קל לעניין ילדים, במקרה שאתם עצמכם רוצים מאוד להיות שם. קחו איזו ילדה לקומה החמישית, לחקות את הרקדניות של דגא.

בייביסיטר. אפילו לכמה שעות של אחד הבקרים ועוד כמה שעות באחד הערבים. נסו לארגן מראש, דרך השגרירות או כאן באתר. וודאו שהיא מהימנה ושאתם סומכים עליה, אבל ארגנו לעצמכם מראש את ההפוגה ההדדית הזאת.

באותו עניין:

פול, בעל חברת סיורים בפריז ואבא לשלושה ילדים, בוחר את עשרה הדברים לעשות בפריז עם ילדים.

גני לוקסמבורג. חובה בשמש

אם יש לכם ילדים, אתם מוכרחים להקדיש יום לגני לוקסמבורג, אם אין לכם, תשיגו כאלה וגשו לשם. ואם יש יום שמשי ממש, לכו לשם ולא משנה מהו מצבכם המשפחתי. זה מקום כל כך יפה, מכל זווית שבה מביטים בו, יש בו המון פינות יפהפיות, פסלים שמעטרים אותו בכל מקום, ובעיקר גינון וצמחיה נהדרים, שכמיטב המסורת הפריזאית, מתחלפים תדירות. חוץ מלטייל בגנים, להביט במטיילים האחרים, לראות את מתרגלי הטאי צ'י, ריקוד המניפות וקבוצות תאטרון החובבים, יש המון דברים לעשות שם.

גני לוקסמבורג. פינה

ברביעי, שבת וראשון, ובחופשים אפשר לשכור סירה ולתת לילדים לדחוף אותה עם מקלות במבוק ארוכים מגדה לגדה של האגם הגדול. כיף לראות אותם נהנים משעשוע כל כך לואו טקי. 2 יורו לחצי שעה (שמספיקה בהחלט) וצריך להפקיד תעודה מזהה. כשעולים למעלה, למרכז הגן, אפשר לעשות סיבוב על סוסי הפוני, או בתוך הכרכרה לקטנים יותר.

עוד פנימה, נמצאת הקרוסלה, תאטרון הבובות, שמציג כמעט כל יום, אבל ברביעי, בשבת ובראשון יש לו כמה הצגות ביום אז הסיכוי גדול יותר לתפוס אותו בזמנים.

מתחם המתקנים לילדים עולה כסף, לילדים וגם למבוגרים, יורו ושלושת רבעי, אבל שווה ביותר. אפשר לקנות קפה בקיוסק, לשבת על ספסל ולתת להם ליהנות ממתקנים מיוחדים ויפים, שמתאימים לטווח רחב של גילאים. יש במתחם הזה גם שירותים נקיים, תמיד מצרך חיוני בטיול בעיר.

אפרופו שירותים, בתוך הגן, בדרך לכניסה שליד בולבאר סן מישל, יש שירותים שהכניסה אליהם עולה 40 סנט, והם נעימים ומתוחזקים לעילא, עם ניקוי אחרי כל משתמש ולפני הבא אחריו.

גני לוקסמבורג. גם השירותים מטופחים

אוכל: אם נמצאים עם ילדים, מקדונלד'ס שממול הכניסה של סן מישל, הוא סניף יפה במיוחד, ודי נוח לשבת לאכול בו. גם קוויק שממול הוא פתרון, אבל פחות אסתטי. במקדונלד'ס, אגב יש קפה לא רע בכלל. קפה טוב אמור להיות ב-Lina's שמול הפארק.

ביום יפה ממש, אפשר לקנות דברים ממול, ארוחות במקדו' או בקוויק, קרואסונים או עוגה בדלוויו המרהיב והמושחת וקפה בLina's-, ולשבת על המדשאות המוקצות לכך, וליהנות מהגנים היפהפיים, המטופחים כל כך, ומהנגישות שלהם לכל.

0

באותו עניין:

0

שמש בגני לוקסמבורג (מפריזה)

0

לקח לנו זמן לגלות, כי החוויה כל כך מעשירה וממלאת, אבל מאחורי הסיטה דה יש פארק גדול ויפהפה, עם מתקני משחקים מרהיבים, מדשאות הפרוסות לאורך קאנאל סן מרטן, קרוסלות ומה לא. מבחינת אוכל, ההיצע לא משהו, אבל ממילא בהרכב משפחתי, בוודאי של ילדים קטנים, כדאי ללכת בצרפת למקומות שסובלים ילדים בשקט. במתחם הסיטה תמצאו את היפופוטמוס, מסעדת הבשרים הכמו אמריקאית, עם אוכל אמריקאי המתקבל על הדעת, שיש בה אפילו חדר קטן ומאובזר לילדים ומלצריות סבלניות. בקוויק, לעומת זאת, יש אמנם המבורגרים גרועים מאלה של מקדונלדס, אבל הנאגטס הם שניצלונים אמיתיים, בארוחת הילדים הפרסים בדרך כלל שווים, והכי חשוב – יש שם מין ג'ימבורי ענק, כמו ההוא בגן העיר, בן שלוש קומות, שהילדים יכולים לשחק בו בנחת, בזמן שהוריהם ממרפקים את דרכם הצפופה לקופות.

כרטיס כניסה לסיאנס, ככה נקראת יחידת הזמן של השעה וחצי בתוך התצוגות לילדים, עולה 6 יורו, לכל משתתף, ילדים מעל גיל שנתיים חייבים בכרטיס, ותזמינו מראש: אין מקום (01.40.05.81.00, מדי פעם אפשר ליפול על קופאי דובר אנגלית). למשפחות שמתכננות שהות ארוכה בפריז, משתלם כבר לעשות מנוי, שעולה בסך הכל 65 יורו לכל המשפחה.

אפשר לקנות כרטיסים גם בממשק באנגלית (אבל, יש עמלה קטנה) ב-FNAC:

לחצו כאן לגילאי 2-7 (מתאים באמת לגילאים המצויינים, אל תמהרו לקפוץ לאולם של הגדולים)

לחצו כאן לגילאי 5-12

]]> http://parisait.com/2008/04/27/%d7%94%d7%9c%d7%95%d7%95%d7%90%d7%99-%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%a0%d7%95-%d7%a1%d7%99%d7%98%d7%94-%d7%93%d7%96-%d7%90%d7%a0%d7%a4%d7%9f-%d7%91%d7%9c%d7%94-%d7%95%d7%99%d7%9c%d7%98/feed/ 5 48.8970909 2.3858809 http://parisait.com/2008/04/24/%d7%a7%d7%90%d7%a0%d7%90%d7%9c-%d7%a1%d7%9f-%d7%9e%d7%a8%d7%98%d7%9f/ http://parisait.com/2008/04/24/%d7%a7%d7%90%d7%a0%d7%90%d7%9c-%d7%a1%d7%9f-%d7%9e%d7%a8%d7%98%d7%9f/#comments Thu, 24 Apr 2008 14:23:09 +0000 http://kinneretr.wordpress.com/?p=3

קאנאל סן מרטן

קאנאל סן מרטן היא תעלה שיוצאת מאגן ליד וילט ברובע התשע עשרה, ועוברת בו ולאורך העשירי, עד שהיא מגיעה לשדרות לנואר (שמגיעות בתורן לבסטיליה). היא נשפכת לסן ב- מפליגות בה ספינות תיירים וספינות משא של ממש, שיכולות להגיע עד מקומות רחוקים מאוד.

קאנאל סן מרטן

הכי כיף לרכב לאורכה על אופניים ואפשר לשכור כאלה בכמה נקודות לאורכה. זה אזור שאמנם משתפץ והולך והופך להיות משוקם ואשר על כן גם ערך הדירות בו עולה בהתמדה, אבל עדיין הפוטנציאל שלו רחוק מלהיות ממומש. ביום ראשון הרחוב סגור למכוניות ואז באמת אפשר ליהנות מהשקט שמביאה איתה התעלה.

ערכים קשורים:

לה וילט, סיטה דז אנפנט

הקפה שליד מטרו ז'ורס

אנטואן ולילי – בעיקר חנות הילדים

הוטל דו נורד

Point Éphémère
200quai de Valmy 75010 Paris

רק לא להזמין אותה במשמרות שלנו, בבקשה.