צבעי העונה: אדום, לבן, שחור. עם נשר. מכונית בחגיגות הניצחון בשאנז אליזה

(לא כל תמונה שווה אלף מילים. לא אם המצטלמים מקפידים לדהור מול המצלמה. כנראה שנצטרך להוסיף לדימויים המטושטשים כמה מילות הסבר, בכל זאת).

כבר בדרך לקולנוע ראיתי ארבע משאיות משטרתיות חונות בשורה באחד הרחובות שנשפכים לשאנז אליזה. היו גם שוטרים משועממים שעצרו מכוניות קטנות שלא נשפו את אוויר האגזוזים שלהם במועד, אבל חשבתי שאולי ככה זה בשאנז אליזה, ליתר בטחון.

הסרט "זה מסובך" היה בדיוק כמו שרצינו שיהיה: מצחיק, פוטוגני לתפארת ובעיקר מעורר תקווה. הגיבורים  היו מלאי פגמים חינניים והסטיילינג, כפי שהוזהרתי מראש, היה מושלם ואף פדגוגי: כזאת ראה ויישם. על השניה הראשונה מריל הכריחה אותי למחות דמעה בחשיכה, אחריה, צחקנו המון ואפילו הזלנו (מה אני מדברת בשמו, אני הזלתי) עוד כמה, ואפילו הרהבנו עוז ותפסנו את המתרגם לצרפתית נוטל לעצמו חירות אמנותית משעשעת. אז מה עוד אפשר לבקש מערב חורפי ומהנה שכזה.

חגיגה ים תיכונית, זה מה שאפשר. כשיצאנו מהקולנוע, מתכננים שוב לקפוא (לא פר כזה קור בלי קצת שלג), נפלנו לתוך מהומת אלוהים. שוטרים, קודם כל, בטונות. השוטרים הצרפתים הם עם משעשע, שכדאי להקדיש להם פוסט נפרד, אם לא ספר (צילומים). הם היו יכולים להיות חתיכים, באופן גורף, לולא היו מחליטים לעטות מבט קבוע של נעשה ונשמע, כלומר של לואי דה פינס, כלומר של אהבלים מוחלטים.

אבל מאחורי השוטרים היו כל המכוניות הצופרות בקצב הידוע. הבחור, שנהנה מאוד מהסרט בזכות ג'ון קראסינסקי מ"המשרד", שאותה הוא ראה כל יום ברכבת בדרכו למשרד שלו, נזכר שהיום התקיים גמר אליפות אפריקה בכדורגל, ולפי הדגלים נראה, שמצרים ניצחה.

ילדה קטנה ודגל מצרים. נגיד שזה היה לכבוד השלום, לא יותר נחמד?

אחד מהחלון ואחד על מכסה המנוע. וגם המכונית בצבע מתאים

איך בכלל מארגנים דבר כזה? מאות מכוניות מצריות, כולל מרצדסים, בשביל לשמור על הסטריאוטיפ, עומדות ליד הקונקורד ולפי אות מתניעות ומתחילות לחרוש את השאנז למעלה-למטה? אם נשאיר את השאלות הלוגיסטיות לאחרים, השאנז אליזה נכבש כולו במכוניות שנהגיהם צופרים בקצב אחיד, שהנוסעים בהן מאתרים את כל הפתחים האפשריים (חלונות, סאן רוף, הדלת האחורית של הבגאז', שהקפידה להיטרק ללא הרף על הבחור שהגיח ממנה) יוצאים, חצי גוף ויותר מזה על שמי השאנז הקפואים, מנופפים בדגלי מצרים, משמחים את עצמם ואת חבריהם למכוניות ליד ואת כל קהל הצופים שעומדים ומצלמים, חוץ מהשוטרים כמובן, ששומרים על פנים חתומים (ובכל זאת קצת מצחיקים).

מחלונות המכוניות בוקעים גם תופי מרים, וצהלולים ונשים בכיסויי ראש שחורים שפניהם מאופרים בצבעי הנבחרת, כלומר בצבעי הדגל, ובאופן כללי, הרבה יותר מדי גפיים, יותר מכפי שחוקי להכיל במכונית פרטית אחת. הפליא עשות ג'יפ אדום אחד, שמחלון הגג שלו יצא בחורה, ועל מכסה המנוע עמד בחור שנפנף דגל גדול על רקע שער הניצחון, ומהצד של הכביש עמד בחור שלישי וטילטל את כל הקומפלקס הזה בעליצות כזאת, שעלה במוחי שאולי אנחנו מפרשים לא נכון התקהלויות שמגיעות לשיאן בטלטולים מסיביים של רכבים.

אובדן הפוקוס באדיבות הבחור שמנענע את הג'יפ. תודה

טוב, זה הגיוני. אתם יודעים כמה קר לקפוץ לבריכות הקטנות שבצידי השאנז?

כמו בכל סרט אמריקאי שמכבד את עצמו, ובטח כשהגיבורה שלו עוסקת בבישול, פריז הבהבה גם ברקע של "זה מסובך". אולי זה מופיע אצל מריל סטריפ בחוזה. בכל אופן, בלילה במאפיה שלה, בזמן גלגול קרואסונים עם שוקולד (ולא ייאמן שהם לא קראו לזה pain au chocolat) סיפרה ג'יין, כלומר סטריפ, לסטיב מרטין, המחזר האדיב שלה, שבצעירותה היא באה לפריז לסדנת אפייה של כמה ימים ונשארה שנה לעבוד במאפייה.

קשה להאמין שעל פריז הזאת היא סיפרה לו במבט מצועף כשאמרה לו "מרסי מיסייה" במבטא די מושלם. אבל הנה היא, פריז, רב לאומית וקונפליקטואלית וחיה ובועטת וצופרת בקצב אחיד. ונכון, זה מסובך. אבל מה לא.

איצטדיון האמירויות של פריס סן ז'רמן - פארק דה פרנס

ביקור משמח של חברים בעיר זימן לי כרטיסים למופת למשחק הכדורגל של פריס סן ז'רמן וננסי. לו הייתי יודע שמדובר בחוויה כל-כך מוצלחת אולי הייתי מתחיל להגיע גם לבלומפילד. בכל מקרה, החוויה מאוד שונה מזכרונות הביקור בקופסא של נעורי או באיצטדיון רמת-גן.

כבר שמצטופפים במטרו בדרך לאיצטדיון יחד עם מאות האוהדים האחרים מרגישים מתח נעים באוויר. האיצטדיון מרווח ושמור היטב על-ידי מיטב השוטרים הצרפתיים והתחושה בקופות וביציעים נעימה וכמעט משפחתית. אז נכון שאני לא בהכרח כשיר לעדות הזאת כי אנחנו ישבנו במיקום אופטימלי וכמעט הרחנו את הדשא, אבל נראה לי שגם מאחורי השערים הסבל לא היה גדול.

לחובבי הכדורגל האדוקים יותר האיצטדיון הביתי של פ.ס.ז', הפארק דה פראנס (Parc des Princes), הוא שם נרדף לאולי ההישג הגדול ביותר של נבחרת ישראל בעידן הפוסט-מונדיאלי: כאן הצלחנו למנוע מהצרפתים להעפיל למונדיאל 94′ בניצחון המיתולוגי 2:3 עם שערים של חרזי, ברקוביץ' ועטר (בדקה ה-90). אירוע מכונן אחר כאן היה הניצחון של הפועל תל-אביב על פ.ס.ז' 4:2 בגביע אופ"א בעונת 2006-2007. לאחר ההפסד ניסו אוהדים צרפתים לתקוף את אוהדי הפועל ובמהומה שהתפתחה ירה שוטר צרפתי (יעילים, כבר אמרנו) מספר יריות מהן נהרג אוהד מקומי.

parc des princes

ובחזרה לימינו: ראינו גם קצת כדורגל, אם כי לא גדול במיוחד, אבל כבילוי שבת בצהריים זאת באמת חוויה מוצלחת וכייפית. אנחנו עוד נחזור.

כמה מילים על כרטיסים ומחירם:

במשחקים לא גורליים במיוחד ניתן בד"כ להשיג כרטיסים בקופות לפני האירוע עצמו. ברוב משחקי הבית של פ.ס.ז' הקופות נפתחות והאיצטדיון מלא, אבל לא לגמרי. כדי להימנע מאי-הוודאות והתור אפשר ומומלץ לרכוש כרטיסים מראש. תשלמו אומנם עמלה קטנה (בדרך כלל תחת הכותרת "דמי משלוח") אבל הכרטיסים יהיו אצלכם בזמן ותוכלו להתכונן למשחק כמו שצריך.

יש כמה אתרים ישראלים ובינלאומיים שמוכרים כרטיסים לאירועי ספורט בינלאומיים. מבדיקה מדגמית שערכתי בנושא: הישמרו מהם. המחירים המוצעים לנוסע הישראלי יקרים בעשרות ומאות אחוזים ממה שאפשר לקנות בקלות באינטרנט. לדוגמא: למשחק פ.ס.ז-אוקזר ב-28.11 יש כרטיסים מאחורי השער ב-30 יורו באתר של FNAC. באתר הבינלאומי בעברית  sportsevents365 המחיר המוצע עומד על 65 יורו לכרטיס. במשחקים אחרים הפערים דומים.

לרשימה מלאה של המשחקים הקרובים בפארק דה פראנס (FNAC): לחצו כאן ניתן גם לרכוש ולקבל כרטיסים בדוכני FNAC הפזורים בעיר.

לקט אירועי ספורט מעניינים בפריז:

פ.ס.ז' מארחת את בורדו ב-10.4.2010. כרטיסים ופרטים ממש כאן.

גמר היורוליג בברסי, מאי 2010

הרולאן גארוס 2010, 23/5 – 6/6. על רולאן גארוס 2009 תוכלו לקרוא כאן.

כתובת האיצטדיון:

PARC DES PRINCES

24, RUE DU CDT GUILBAUD
75016 PARIS 16
metro: 9 or 10

(מושיק)