Les Bas Fonds

אמא שלי לימדה אותי שפיצה אוכלים בפיצריה וסטייק בסטייקיה. אבל המסעדה הזאת מתעקשת להיות גם וגם. וגם. לכן הופתענו כשאכלנו בה טוב. Les Bas Fonds היא מסעדה ומועדון גם יחד, ויאללה – גם בר יין. משחק המילים שהיא בחרה לשמש לה כשם מעלה על נס דווקא את הסלאמס, אבל גם מדגיש את העולם התחתון שלהם, הדיסקוטק במרתף המסעדה, שפועל בחמישי, שישי ושבת, עם ריקודי שנות השמונים.

(המשך…)

באחד הרחובות הקטנים והיפהפיים בגדה השמאלית, אלה שכל המסעדות בהן נראות מקסימות אבל ברור לך שרובן מלכודות תיירים, אווי אוואן היא מסעדה יוונית מוצלחת ולא יקרה, עם שמן זית וזעתר ונחמדות בסיסית.

(המשך…)

Avenue

אין לכם סיבה להגיע ל-Avenue Montaigne, אם אין לכם כוונה ורצון להרגיש קצת כמו ג'וליה רוברטס אחרי שהיא קיבלה לידיה את כרטיס האשראי של ריצ'רד גיר. כלומר, מה תעשו עם פראדה ומארני אם לא לקנות שם? למדוד, גם מצוין. בכל אופן, נקודת מוצא נוחה למסע הריצ'ביצ'י הזה היא הקפה הסטייליסטי הזה שמתפקע ממייקאפ וממותגים.

(המשך…)

על בסטיד אודאון שמעתי גדולות ונצורות עוד כשהייתי בישראל (לא רק א' לוברנו ממליץ עליה בחום). בעיני היא בכלל איטלקית, המסעדה הזאת שנמצאת ליד האודאון אבל מול גני לוקסמבורג ממש. יש בה משהו שקט ונעים עם טיח פיגמנטי על הקירות ומקומיים ותיירים ולמי אכפת. אכלנו שם טוב ויצירתי במידה, עניין די נדיר ביחס למסעדה ותיקה בפריז.

(המשך…)

הביסטרו של גי סבואה הוא צבעוני ואופנתי, רועש וצפוף ויצירתי במידה, לא מוקפד מספיק בעבור מחירו, לא בשירות ולא באוכל. המיקום שלו, הוא ברובע השישי, על גדות הסן, מה שנהוג לכנות תוסס, ככה שיחד עם ארוחה די מוצלחת אך לא מושלמת, הטיול באזור לפני ואחרי מרכיבים ערב מוצלח בהחלט. מרק הארטישוק המפורסם של סבואה, כולל פרוסות דקיקות של כמהין, מוגש גם שם, והוא טעים כמעט כמו אחיו התאום היוקרתי שהוא חלק מרכזי בארוחה שעולה פי שלוש במסעדת שלושת הכוכבים של גי סבואה.

(המשך…)

נכון, האוכל כאן לא משהו. פעם פעם, היה בבניין המיוחד ברחוב פיקרדי אינטרנט בר מגניב, ואחר כך, כשפריז התרשתה לחלוטין באינטרנט חינמי ומהיר (נגיד), פעלה שם המסעדה של גיום, מסעדת הבית של חברינו יונתן וניקולא, שסיפרו לנו בהתלהבות על המקום, והתעקשו לקחת אותנו בעצמם לשם. עד שזזנו, התברר שגיום ארז מטלטליו ונסע לחופשה ארוכה, שאני לא יודעת מה זה אומר לגבי שפים צרפתיים, אבל איכשהו זה לא נשמע לי פסטורלי בכלל.

(המשך…)

פנה קוטה בויה אנטוניו

פובורג סן אנטואן (לא להתבלבל עם rue st. Antione) הוא רחוב מעורבב. הוא יוצא מכיכר הבסטיליה היפהפיה והטרנדית, שגובלת במארה ומגיע עד לכיכר נסיון שהיא מרכזו של אזור מגורים ומסחר, נעים אבל מקומי לגמרי, נטול עניין תיירותי. והמעבר בין האזורים ומצבי הצבירה העירוניים ניכר בו. הוא מתחיל די אופנתי, אפילו מעט תיירותי מדי, עם חנות של FNAC והביטאט וסטארבקס. באמצעו, באזור rue de Charonne אפשר להכנס לחצרות פנימיות של בתים ולמצוא מפעלונים קטנים וסדנאות לשיפוץ רהיטים, כמו גם משרדים של אדריכלים ומעצבים ששפר עליהם גורלם, וחנויות אזוטריות ומעניינות, כמו חנות של בגדי ילדים ומצעים עשויים מכותנה סרוקה בסגנון צרפתי מיושן ומקסים.

(המשך…)

בלו אלפנט. עזבו את הקינוחים האחרים, הכי טוב אננס

ההורים שלי רצו לקחת אותנו למסעדה טובה, אבל הציעו בעדינות שנבחר משהו שגם להם יהיה מה לאכול בו. זה הצר מאוד את החיפושים, אבל מכיוון שש. ובעלה נהנו עם אבא של אחד מהם בבלו אלפנט החלטתי שזאת כנראה מסעדה שמתאימה להורים ולמה שלא ננסה אותה גם, מקסימום שוב אאשים את ש. ששולחת אותי למסעדות לא טובות. אבל ש. צודקת לעתים (קרובות) והפרגמטיות שלי לעתים משתלמת.

(המשך…)

טמפס דה סריז

לא רק השמות פיוטיים, גם המקומות עצמם: שכונת בוט או קאיי (בעברית "תל השלווים") ברובע ה-13 שווה סיור, בעיקר סביב ארוחת הצהריים והערב, בזכות היופי הכפרי והייחוד האנושי שלה. השאלה היא רק באיזו, מבין המון המסעדות המתוקות שם, הלא יקרות באופן יחסי, כדאי לאכול.

(המשך…)