הלב הקדוש. מבט מלמטה. דווקא פועם

בדיוק היום דיברתי על זה עם עופר ואייל. הם נתנו את מונמרטר כדוגמה למקום תיירי מגעיל (למעשה, הם ציטטו את אביטל ענבר שקבע, שהאזור הזה, הוא, בפשטות, "דוחה") . ואני הגנתי עליו בחירוף נפש. לא שסוחרי האייפלים המוארים בפלורוסנטים קטנים מבפנים ממש לא זקוקים לעזרתי.

אבל בלי ספק, מונמרטר נמצאת במילכוד. היא יפהפיה, ואחת מתחנות החובה בביקור בפריז. אשר על כן, היא נדפקה מבחינה תדמיתית: כל תייר מתקדם חושב שאין לו ברירה אלא להיות במונמרטר, ולעבור בפלאס דה טרטר; הרי לשכנים שלו מלמעלה יש אקוורל משגע וזכרונות רומנטיים משם. אז נוסעים למונמרטר, שומרים טוב על הארנק ושמחים לחזור הביתה בשלום.

(המשך…)

rue de Charonne. מתבשל על אש קטנה לכדי אזור מקסים ומגוון

Rue De Charonne ברובע ה-11 הוא אחד הרחובות האהובים עלי, בזכות המיקום המדויק שלו על הסקאלה בין סטייל וגראנג'. הוא מתחיל עמוק בבולואר שרון, ברובע ה-11, כמעט ה-20, ונמשך עד לפובור סן אנטואן, בואכה הבסטיליה. ובהתאם, ככל שהוא מרחיק מבולוואר שרון ומתקרבים ללב העיר, קצת אחרי שחוצים את Richard Lenoir, הוא זונח את חנויות הריהוט העתיק והמשומש, חנויות האלקטורוניקה בשנקל והמסעדות המרושלות והזולות לטובת ברים שכונתיים וחנויות מעצבים.

(המשך…)

קולט. אחרי השיפוצים

על לוח המודעות בבניין נתלתה השבוע הודעה שמדווחת על החלפתו של חוט החשמל העתיק שמחבר בין המתגים בחדר המדרגות. בכל מקום בעולם שיפוצים יימשכו עד שלא תוכל לסבול אותם יותר, ואז עוד קצת. אלא שכאן, בפריז, אומצה המחשבה כי החיפזון מן השטן, והעבודות, עדכן הפתק, עתידות להסתיים בסוף החודש, ואולי בעצם בתחילת החודש הבא. אין לי מושג למה צריך שלושה שבועות כדי להחליף חוט אחד, אפילו אם הוא ארוך נורא ובן מאה. בינתיים, חוץ מקולות הדפיקות שנמשכים באדיקות משמונה בבוקר עד צאת נשמתי, נראה שהעבודות פגעו איכשהו במערכת החשמל במטבח שלנו. העניין התברר בצורת מכת חשמל עזה וכואבת, שחטפתי כששלחתי יד לקופסת הגרנולה, שמחכה לתורה בין קופסאות הדגנים על גג המקרר שלנו. עד שאני מחליטה לאכול משהו בריא.

(המשך…)

בבון מרשה אפשר להתאהב כבר כשנתקלים במודעות של הכלבו היפהפה ורב ההשראה הזה, שמעטרות את כל תחנות המטרו. במקום להשוויץ בסחורה הנהדרת שלהם, הם נותנים לצלמי אמנות להציע את הגרסה שלהם ליופי, והן יפות נורא, הגרסאות שלהם.

(המשך…)

אין שום צורך להמליץ על המארה לתיירים ישראליים. רחוב Francs-Bourgeois המצוין הומה בהם, ובצדק רב, וכולם יודעים שפלאס דה ווז' היא אחד מהטבורים היפהפיים של העיר. אבל יש חלקים אחרים למארה, ברובע השלישי, שנקראים גם Haut Marais, שנמצאים פחות במסלול התיירותי השגרתי.

(המשך…)

Passage Vivienne

אחד הפסאז'ים היפים והעתיקים של פריז, מקום לבילוי שעה יקרה של יום גשם. בפסאז' היפהפה אפשר להכנס לחנויות בגדים כמו זאת של Nathalie Garcon במספר 15, או להתעלף בחנות פרחי הבד מגרלנדות הפרחים המוארים אצל L'Aparte (שבעים ומשהו יורו ויש לכם שרשרת לקישוט החלון, מזכרת נפלאה מפריז) במספר 48.

(המשך…)

vintage 77

אם עומדים באמצע הכביש ברחוב Ménilmontant, ומביטים לכיוון הכביש היורד מטה, אפשר לראות את האופק. בחיי. אנשים עומדים באמצע הכביש הסואן ברחוב הקצת אלנביסטי הזה, לפעמים עם מצלמות אדירות-זום, כדי לראות את האינסוף כפי שהוא נשקף ממנילמונטנט. רק היזהרו שאף אוטובוס לא יקטע את קו האופק הפרטי שלכם. גדות הרחוב עשויות מצירוף רב-לאומי של מסעדות סיניות ולבנוניות, סופרמרקטים זולים, חנויות שאפשר לקנות בהן מיטות קומותיים במאתיים יורו בגימור שמזכיר את סיני וגם מאפיות שמוכרות לאפות במקום בגטים ודוכני שיש קאבאב. לא המקום הקלאסי לשיק פריזיאן, אבל בהחלט המקום לשיק מנילמונטאנטיאן.

(המשך…)

Chloe for less in Oberkampf

מכירים מישהו שעובד ב-Chloé? כן, סטלה מקרתני גם אצלי בספיד דיאל, אבל לא, היא כבר לא עובדת שם. יש כאן אובססיה פריזאית לקלואה, המותג שהוא לא רק יקר בטירוף, אלא גם מחייב רזון בלתי מתפשר וטעם טוב, ומכיוון שלא כל אחת יכולה להרשות לעצמה ללבוש קלואה, פיננסית וגופנית כאחד, הכי קל להתמקד בתיקים.

(המשך…)

מכיוון שהיא נמצאת באחת החצרות הפנימיות, עלולים לפספס אותה וחבל. La Piscine היא חנות ענקית של עודפי מעצבים כמו ויויאן ווסטווד, דירק ביקמברג, סבן, פול אנד ג'ו, ורסאצ'ה, קוסטום נסיונל ופלן סוד, המסודרת לפי צבעים. אל תתנו לקרירות של המוכרות להרתיע אתכם מלעיין לעומק, יש שם מציאות מוצלחות, ואל תשכחו לרדת גם לקומת הגברים. 

(המשך…)