לא נראה לי שהם התכוונו לזה ככה. חדר המתנה באיזה משרד

איזה כיף. העיר מתחילה להתקשט, עץ גדול ומנצנץ כבר הוצב בכניסה לבית הספר, המאפיה האהובה עלינו השקיעה בחיפוי החזית שלה בקורות עץ וענפים ירוקים, והתחפשה לביקתה בהרים, ובמטרו שקיות גדולות תופסות מקום של בני אדם, והמתנות שבתוכן דוקרות בשפיצים החדים שלהן.

בניגוד לאחרים (לא, לא שמעתם כאן חריקת שיניים, מה פתאום), אני לא בעד לסגור את השנה עם חובות לא מסופקים. אז הנה כמה עדכונים עבור קוראינו המקומיים:

(המשך…)

שיאו, המעצב הגרפי שעבר להכנת תה בעקבות אשתו השפית. יאמ'צ'ה

כשהחלטנו לנסוע לסוף שבוע זוגי באחת הערים האהובות עלינו ביותר, כל מה שהיינו צריכים זה בעצם לייצא את הבנות למבוגרים אחראים בתשלום. וכך זכינו בסוף שבוע פריזאי ארוך, נטול ילדות ונטול משימות (אם נתעלם מאחת גדולה בתחילתו ואחת גדולה בסופו. כן, נתעלם). זה היתה הזדמנות טובה לגשת לרשימת ההמלצות שלנו ולראות מה מתוכה אנחנו מתכוונים סוף סוף ליישם.

(המשך…)

הטירה של דיסני. פוטו-טופ

היכנעי בלי תנאים, הפצרתי בעצמי, רק ליום אחד. שימי בצד את הביקורת הסוציולוגית, תני למיסחור השתלטני לעשות את שלו, סלחי להם על שלימדו את הילדות שלך איך תופסים נסיכים, ופשוט תיהני.
הקטנה הגיעה לגיל שלוש המכובד, ובמקום לקחת אותה להר מירון, לקצץ את תלתליה וכך להכריז על תום עידן הינקות, החלטנו לחשוף אותה לחלק מהעובדות הכואבות של החיים.

(המשך…)

גרגויל נוטרדמי, רציני במיוחד

בשבוע שעבר מצאנו את עצמנו שוב בפריז. יחסית לאחד שהוא ממש לא פרנקופיל אני מוצא את עצמי אין ספור פעמים בעיר הזו, הפעם לארבעה ימים בלבד, זמן מספיק לשוטטות נינוחה ברחובות מוכרים לצד גילוי של פינות חדשות, וכאלה תמיד יש.
נפלנו על סוף שבוע, שחג השבועות, הפנטקוסט הנוצרי מגיע מייד אחריו. זוגתי חזתה מראות אימה: כל חנויות פריז סגורות, הרחובות נטושים ומסעדות העיר מגישות מנות מחוממות באריזות קרטון. אבל, כמו שחשבון הבנק שלנו מיהר לגלות, הרחובות לא היו נטושים, החנויות פתוחות מידי ובמסעדות הברווזים המסכנים ממשיכים להיות מוגשים עם קרוביהם ממשפחת העופות, הבקר, הדגים, הזוחלים וכל השאר.

(המשך…)

דמנטייבה באוויר. הסיבוב הראשון של טורניר רולאן גארוס 2009

היום (ראשון) זה נגמר. רוז'ה פדרר, חביב הבית, מול רובין סודרלינג ,השבדי המפתיע, יעלו למגרש המרכזי בגמר הגברים בדרך לסיומו של טורניר מעולה ומסקרן. גם אם טניס לא עושה לכם את זה, טורניר הרולאן גארוס המסורתי שנערך מדי שנה במאי על מגרשי החימר שבשיפולי הרובע ה-16 שווה ביקור והתכוונות מיוחדת. החימר האדום מעניק לספורט הלבן את החספוס שלפעמים כל-כך חסר לו והצרפתיות השופעת הופכת את כל החוויה למלבבת ומשפחתית.

(המשך…)

קרפצ'יו עגל מרהיב וטעים. צילומים: אורית אדם

מדי פעם תוקפת אותי המחשבה על הימים שאחרי החזרה הביתה ואם להיות מדויק יותר – על הביקור הראשון בפריז לאחר שנעזוב. כמו בפרויקט ערב-חג מגזיני אני מנסה למפות את הבולנז'רי שאהיה חייב לדגום, את הגינה הכי מקסימה ואת המסעדות לערב הראשון, השני והשלישי של ימי הנוסטלגיה העתידים לבוא. זה לא קל.

אורית וצחי, נטולי היסטוריה תעסוקתית מעיקה של רשימות ודירוגים, נקטו בגישה משחררת ערב ביקור הריבאונד שלהם בעיר והפקידו בידינו את מלאכת בחירת המסעדה. לאחר הצצה ברשימה ממש כאן ושלל דחיות מנומסות ממוסדות קולינריים וותיקים יותר הזמנתי מקום בפסאז' 53, מסעדה צעירה שעברה בשלום את גל המבקרים הראשון שהסתער עליה והשאירה רושם מסקרן ומפתה.

(המשך…)

Les Ambassadeurs. נברשות ושיש וליווי צמוד לשירותים

אנחנו עוד עלולים להתרגל, אנחנו חוזרים ומזהירים את עצמנו, כשאנחנו פוסעים לתוך האולם המהודר של Les Ambassadeurs,  אני בסנדלים גבוהים באופן מגוחך, ביום היחידי הגשום בחודש אפריל.

משבצות ענקיות של שיש בשלל מרקמים, מראות עתיקות וקישוטי זהב, וצוות שלם בחליפות שחורות, כמה גבוהים צריכים העקבים שלי להיות כדי שאני אצליח להרגיש נוח בסיטואציה הזאת? אבל להפתעתי, מסעדת הכוכבים השלישית שלי בטווח של שנה, והפעם אני כבר כמעט ולא מתבלבלת כשהמלצר מושך לפני את הכסא, וכמעט זוכרת בעצמי שהכורסה הקטנה ההיא, כן, היא מיועדת לתיק היוקרתי שלי. או קיי, אנחנו מסתדרים כאן לא רע כבר. גרוע מזה, אנחנו בהחלט עלולים להתרגל. אה, אמרנו כבר.

(המשך…)

REM בפסטיבל רוק אן סן. לא ברשימה, אבל היינו ויתקיים שוב בקיץ הקרוב

בדרך כלל האירועים המתרגשים על פריז מופיעים בלוח האירועים באתר. אבל לקראת האביב יש לבלוב מרשים כל כך של אירועים, ששווים איזכור בולט במיוחד. אז הנה כמה מהם. כמובן, שאם אתם מתכננים להגיע ממילא, כדאי לבדוק את לוח האירועים באופן יסודי.

בינתיים, מסתמן שהשבוע שבין ה-4 ביולי וה-9 בו, יהיה גן עדן למוזיקופילים שיזדרזו לרכוש כרטיסים, אבל החודשים הבאים כולם רצופי הופעות שוות.

אפריל:

7-8.4, בוב דילן בפאלה דה קונגרס. כרטיסים: 67-89 יורו.

(המשך…)

מבט מהז'ה דה פום על גני טיולרי: צמרות אדומות, בניינים סדורים, אפור צונן

אני מוכרחה להסתובב קצת ברחובות שלי כשאני חוזרת הביתה. ברגע שאני נוחתת בישראל, צריך לעבור ביהודה הלוי ומשם בשדרות רוטשילד, לחלוף באגביות נרגשת עד לסרעפת בקפה בשדרה, לראות אם אני עוד מכירה שם מישהו, אם מישהו עדיין מכיר אותי שם, לעשות את הסיבוב של שינקין ואחד העם, שדרות בן ציון, לפעמים להגיע עד לים, לפעמים לעצור בבית קפה, עם עיתונים, עם מחשב נייד, עם חברים, לבד.

(המשך…)

לפחות לא השתפנו. מתוך הסופשבוע של הדלתות הפתוחות בבלוויל, ספטמבר 2008

בואללה הכריזו על תחרות האינטרנט הישראלי, עיצבו לה לוגו בוהק, ואחרי כמה שבועות, הודיעו על המועמדים. הפלא ופלא, גם "פריזאית" היתה שם, בין ארבעת המועמדים הסופיים, עם איזה טקסט נורא מחמיא מתחת ללוגו שלנו. זה היה מצחיק ומרגש בו זמנית, כמו כל דבר שקשור בתחרויות של גדולים ובעולם הוירטואלי הזה. שרון ובר-צביק, המעצבת של האתר, אמרה שזה פאנל שופטים מאוד מכובד, ואפילו המועמדות היא סוג של זכיה.

(המשך…)