181. זכרו נא: מתישהו יהיה ערב אביבי יפה

כשטיפסנו במדרגות ממשעול הברבורים למפלס הרחוב, בדיוק כשחשבנו שסיימנו עם החריגה הקטנה והמוצלחת מהמסלול שלנו, עמדו שם שני אלה:

(המשך…)

~ פרויקט מיוחד לחג המולד: חברי הכבוד של "פריזאית", חוזרים למקומות שאהבו בערים שעזבו ~

Oui Madame. צילומים: אייל דה-ליאו

פותח עכשיו את מחשב הירכיים בשדה תעופה בלב ליבה של אירופה. השמש עולה. השלג בוהק. כמו מגרדת קרח אנסה לחשוף זכרונות משכבה אחרת בחיי. לפני שלוש וחצי שנים חזרנו לארץ אחרי שבע שנים של חיים באמסטרדם – וטרם ביקרנו שם מאז. לא פשוט לכתוב על העיר האחרת, הקודמת, הלשעבר. הזכרון רחוק, מתוק ומדמם.
הרשימה אם כך אינה מעודכנת במקומות הכי חדשים וטרנדיים, גם למרבה הפלא אין בה דגש מיוחד על אופנה ולא על אוכל – כי הם פשוט אינם הצד החזק של אמסטרדם (בשבילם כדאי לקחת את הרכבת לאנטוורפן).
מה כן עולה לי ראשון בראש? האור. רבים וטובים ממני כבר דיברו – כתבו, ציירו, צילמו, האירו - על האיכויות המרתקות של האור האמסטרדמי. אבל זה באמת כך. המחזה היומי הנדיר ביופיו שבו מככבים השמיים שלא מפסיקים להשתעשע עם ענני תלת מימד, הנמצאים בתנועה מתמדת, התעלות הרבות וגודש המים משקפים את האור הענוג שמוקרן עליהם לשמים. תענוג שחוזר חלילה.

נשלחתי, במסגרת המסע המופלא בזמן, גם לתחילתו של חשבון הפליקר שלי (אוגוסט 2006 לא נראה רחוק יותר) והתמונות מהטלפון אינן באיכות טובה. התנצלות. מאז המצלמות בטלפונים השתפרו לאין ערוך.

משחק הזכרון של הערים ששכחנו מתחיל עכשיו.

(המשך…)

אמבטיה ישנה, מסגרות של חלון. יום אחד יעשו איתם משהו חדש

הסתיו הזה, בינתיים מקפיד להיות מהסרטים, כתמתם ואפרפר לסירוגין, עדיין ירוק ולא נורא קר, ויפה כל כך. הנה כמה תמונות מחופשת הכתיבה האחרונה שלי בורנון.

(המשך…)

בהמשך להמלצות הקודמות, לגשם שמתעקש לטפטף בחוץ כשאני צריכה ללכת לשוק לקנות אוכל לארוחת הערב, לעצים של האח שהזמנו היום ומוכנים עכשיו בשקים-שקים לשעת השי"ן שלהם.

3) הסלבי הנהדר, הצלם והמלהק הפנטסטי, ממליץ ומצלם, כמובן, על תערוכה של חבר שלו, גזווייה ויילאן, בארמון וורסאי. מרשים ומרתק לראות תערוכות של אמנות מודרנית בורסאי, כמו את זאת של ג'ף קונץ שראינו בזמנו, וסיבה טובה לנסוע למקום הזה. ואני ממליצה על התמכרות לסלבי.

(המשך…)

שומרי האגם, פארק פלוראל * צילום: עידו למפרט

בתחילת אוקטובר הזדמנתי שוב לפאריז הפעם ליום עיון עם חברת HBO במלון ז'ורז' החמישי מרשת פור סיזנס. על המלון עצמו אין טעם להרחיב. אם אתה לא שייחי סעודי, אוליגרך, או נערת ליווי שמבקרת את שני הראשונים, אין ממש טעם לברר את מחירי הלינה. תוכל כמוני לבהות בסחלבים התלויים באוויר בלובי ולשנן את הקפיטל של מרקס.

(המשך…)

מן הפח. צילום: תמר מושינסקי

"נעים מאוד, אני תמר ואני מצלמת את פריז."

(המשך…)

מבט מהז'ה דה פום על גני טיולרי: צמרות אדומות, בניינים סדורים, אפור צונן

אני מוכרחה להסתובב קצת ברחובות שלי כשאני חוזרת הביתה. ברגע שאני נוחתת בישראל, צריך לעבור ביהודה הלוי ומשם בשדרות רוטשילד, לחלוף באגביות נרגשת עד לסרעפת בקפה בשדרה, לראות אם אני עוד מכירה שם מישהו, אם מישהו עדיין מכיר אותי שם, לעשות את הסיבוב של שינקין ואחד העם, שדרות בן ציון, לפעמים להגיע עד לים, לפעמים לעצור בבית קפה, עם עיתונים, עם מחשב נייד, עם חברים, לבד.

(המשך…)

סופי ר. מקיפה את גני טיולרי בקצת הוואי

זה לא שהתערוכות שיש ב-Jeu de Paume לא טובות. לעתים קרובות כן. שתי התערוכות הנוכחיות, אחת של רוברט פרנק מצלם את ארצות הברית של אמריקה ואת פריז, עוד ידובר בה (כלומר, אני עוד מתכוונת לדבר בה), והשניה של Sophie Ristelhueber (סלחו לי על הצרפתית, לכו תעתקו את זה בעצמכם), שיש בה צילום של אדמות פצועות, עירק, לבנון, ואנשים פצועים. שתיהן מעניינות מאוד, שונות זו מזו. אבל מעבר לאמנות שבפנים, הז'ה דה פום (שאינו מיץ תפוחים, כפי שאפשר היה לחשוב בטעות, אלא גרסה עתיקה ומלכותית של טניס, כלומר משחק יד) ניחן בעיקר במיקום נפלא, או כמו שקראו לתכנית בריטית בערוץ הטלויזיה שהיה האהוב עלי בעולם כולו: location location location.

(המשך…)

כורסאות של רון ארד ברטרוספקטיבה בפומפידו. צילום: יובל סער

אני זוכר את הרגע שבו הבנתי את העקרון, שבו השלמתי עם העובדה שאני לא אספיק את כל מה שרציתי לעשות. זה היה כשהלכנו הבן זוג ואני מהמלון לכיוון הסיין, והשלט ברמזור אמר שימינה זה לגני לוקסמבורג. היה לי ברור שאם אנחנו לא פונים עכשיו כבר לא נגיע לאחד מהמקומות היותר קסומים בעיר הזו. מצד שני, הכיוון הכללי היה ישר, והיה צריך להחליט.
באותו רגע הבנתי את העקרון של חופשות מסוג זה: אין סיכוי להספיק הכל. בכל רמזור, בכל חלון ראווה, בכל תפריט של מסעדה, צריך להחליט מה עושים ואין הזדמנות להתחרט. וככל שמבינים מוקדם יותר שאין סיכוי להספיק הכל, שאין טעם לחשוב מה היה קורה אם היינו מחליטים אחרת, במיוחד בחופשה קצרה כמו זו, כך הסיכוי ליהנות גדול יותר. גם עכשיו שאני חושב על כל הדברים שלא הספקתי לעשות אני קצת מתבאס, אבל הכל בפרופורציה.
עצה נוספת לטיול רגוע יותר: להזמין חדר בלי ארוחת בוקר, אלא אם כן יודעים מראש שהיא מאד שווה. ככה לא צריך לקום בבוקר כי צריך להספיק לארוחת הבוקר לפני שהכל נגמר ויש תרוץ לאכול כל שעתיים עוד מאפה בצק משובח, ואין מה להגיד, הצרפתים האלו מבינים דבר או שניים בענייני בצקים.

(המשך…)

Miroslav Tichý, MT Inv. No 1-35, size 20,9cm x 24,8cm, by courtesy of Foundation Tichy Ocean Zurich

לפי התפיסה הרומנטית שלי, כדי להיות אמן אמיתי צריך לחוות עוני וכאב.

הגבולות הנפשיים צריכים להיות דהויים מספיק כדי לאבד את האמת החברתית וליצר אחת משלך. ולאהוב אותה.

הלוואי.

(המשך…)