Le Pamphlet

לה פמפלט היא מסעדתו היפה, הנעימה והטעימה עד מאוד של השף אלאן קארר, שנראית שהיא נשענת ובחוכמה על הקרבה שלה לשוק הילדים האדומים. זאת מסעדה בת עשר, שבשנה שעברה עברה מתיחת פנים מוצלחת, ונמצאת בחלק השווה של המארה העילי, ליד רחוב שארלו וברטאן. מניו הצהרים והערב עולה 35 יורו לאדם, מעט יותר מהמקובל למסעדות מזן הביסטרונומיק, אבל יש בה אוכל מעולה, יצירתי ומוקפד, ושילוב של נחמדות יוצאת דופן עם קצת גינונים של פאר ופינוקים.

(המשך…)

בגדי הצבאות כולם באוברקמפף

מתברר שגם חיילים הצבא הצרפתי לא מקבלים מספיק מדים וצריכים להשלים בעצמם ציוד. אבל מכיוון שאין

Chloe for less in Oberkampf

מכירים מישהו שעובד ב-Chloé? כן, סטלה מקרתני גם אצלי בספיד דיאל, אבל לא, היא כבר לא עובדת שם. יש כאן אובססיה פריזאית לקלואה, המותג שהוא לא רק יקר בטירוף, אלא גם מחייב רזון בלתי מתפשר וטעם טוב, ומכיוון שלא כל אחת יכולה להרשות לעצמה ללבוש קלואה, פיננסית וגופנית כאחד, הכי קל להתמקד בתיקים.

(המשך…)

Les Bas Fonds

אמא שלי לימדה אותי שפיצה אוכלים בפיצריה וסטייק בסטייקיה. אבל המסעדה הזאת מתעקשת להיות גם וגם. וגם. לכן הופתענו כשאכלנו בה טוב. Les Bas Fonds היא מסעדה ומועדון גם יחד, ויאללה – גם בר יין. משחק המילים שהיא בחרה לשמש לה כשם מעלה על נס דווקא את הסלאמס, אבל גם מדגיש את העולם התחתון שלהם, הדיסקוטק במרתף המסעדה, שפועל בחמישי, שישי ושבת, עם ריקודי שנות השמונים.

(המשך…)

נכון, האוכל כאן לא משהו. פעם פעם, היה בבניין המיוחד ברחוב פיקרדי אינטרנט בר מגניב, ואחר כך, כשפריז התרשתה לחלוטין באינטרנט חינמי ומהיר (נגיד), פעלה שם המסעדה של גיום, מסעדת הבית של חברינו יונתן וניקולא, שסיפרו לנו בהתלהבות על המקום, והתעקשו לקחת אותנו בעצמם לשם. עד שזזנו, התברר שגיום ארז מטלטליו ונסע לחופשה ארוכה, שאני לא יודעת מה זה אומר לגבי שפים צרפתיים, אבל איכשהו זה לא נשמע לי פסטורלי בכלל.

(המשך…)