עבודה של ביאטריז מיליאזס לפונדסיון קרטייה

לפעמים מוכרחים לשמוח בעובדה שהכסף הגדול מתעקש לשמש כפטרון האמנויות (בתנאי, כמובן, שיש עוד מתחרים על המשרה האלגנטית). פונדסיון קרטייה, הגלריה לאמנות מודרנית ששוכנת במבנה הזכוכית-ברזל-צמחיה-אור שתיכנן ז'אן נובל, ברובע ה-14, הוא יצירת אמנות נהדרת. ולמרות שהמבנה כל כך יפה, חכם ומרתק כשלעצמו, הוא משאיר מספיק מקום ליצירות שמוצגות בו. והוא נותן תירוץ מצוין להגיע לאחד האזורים היפים כל כך ברובע ה-14.

(המשך…)

עבודה של צ'אי גו ג'אנג בפומפידו, שחיכיתי להזדמנות להשתמש בה

אם אתם מתחת לגיל 26.

גם אם באופן אישי איחרנו מעט את הרכבת (אני יודעת שאנחנו לא נראים דקה יותר מ-25, בכל זאת), עדיין אלה בשורות משמחות, בחלוקת ההוגנת יותר של משאבי האמנות כאן.

(המשך…)

סופי ר. מקיפה את גני טיולרי בקצת הוואי

זה לא שהתערוכות שיש ב-Jeu de Paume לא טובות. לעתים קרובות כן. שתי התערוכות הנוכחיות, אחת של רוברט פרנק מצלם את ארצות הברית של אמריקה ואת פריז, עוד ידובר בה (כלומר, אני עוד מתכוונת לדבר בה), והשניה של Sophie Ristelhueber (סלחו לי על הצרפתית, לכו תעתקו את זה בעצמכם), שיש בה צילום של אדמות פצועות, עירק, לבנון, ואנשים פצועים. שתיהן מעניינות מאוד, שונות זו מזו. אבל מעבר לאמנות שבפנים, הז'ה דה פום (שאינו מיץ תפוחים, כפי שאפשר היה לחשוב בטעות, אלא גרסה עתיקה ומלכותית של טניס, כלומר משחק יד) ניחן בעיקר במיקום נפלא, או כמו שקראו לתכנית בריטית בערוץ הטלויזיה שהיה האהוב עלי בעולם כולו: location location location.

(המשך…)

שוקולדים מרהיבים של מישל קלוזיאל ברו דה סנט הונורה

"היי כנרת!
הגעתי אלייך דרך הבלוג המעולה שלך שאני קוראת בו זה מכבר, עקב אהבתי לפריז.
יוצא לי להיות בפריז כפעמיים בשנה והבלוג מאוד עוזר לי לתכנן את מסלול הטיול בכל פעם, אז ראשית- תודה!
אני מתכננת טיסה לפריז סביב מרץ-מאי לסוף שבוע קצר ודיי גמישה מבחינת תאריכים. חברה שלי הייתה לפני מספר חודשים בפריז בתערוכת שוקולד ופטיסרי ואני מעוניינת מאוד לבקר בתערוכה דומה. ניסיתי לחפש דרך הבלוג שלך ודרך אתרים בהם יש מידע על פריז אך ללא הצלחה.
האם את יודעת היכן ניתן לברר אילו תערוכות יש במרכז התערוכות שם? או אם את יודעת מה השם המדוייק שלו כדי שאחפש באינטרנט? או אם את יודעת על תערוכה ספציפית בנושא האוכל זה בכלל יהיה נהדר.
תודה על העזרה/ניסיון לעזרה!
יום טוב,

ר'"

(המשך…)

התור. אחת וחצי בלילה. אפס מעלות. או פחות

המבקרים עוטים חגיגיות מתונה וארשת של סקרנות, שביעות רצון וחשיבות, כאילו תופסים את צריכת התרבות שלהם כזכות יסוד שהיא גם חובה אזרחית, משהו כמו ההצבעה בבחירות. ביקור בלילות האחרונים של Picasso et les Maitres בגראנד פאלה

המסיבה הכי שווה בפריז התקיימה בסוף השבוע הזה – וממשיכה להתקיים גם ברגעים אלה ממש – בגראנד פאלה. ולא רק שהצלחנו להכנס אליה, בזכותה גם קיבלנו חיזוק חיובי על הדחיינות הבלתי מטופלת שלנו.

(המשך…)

Picasso et les Maitres. המון מהכל

היינו. היה – - -

(המשך…)

כורסאות של רון ארד ברטרוספקטיבה בפומפידו. צילום: יובל סער

אני זוכר את הרגע שבו הבנתי את העקרון, שבו השלמתי עם העובדה שאני לא אספיק את כל מה שרציתי לעשות. זה היה כשהלכנו הבן זוג ואני מהמלון לכיוון הסיין, והשלט ברמזור אמר שימינה זה לגני לוקסמבורג. היה לי ברור שאם אנחנו לא פונים עכשיו כבר לא נגיע לאחד מהמקומות היותר קסומים בעיר הזו. מצד שני, הכיוון הכללי היה ישר, והיה צריך להחליט.
באותו רגע הבנתי את העקרון של חופשות מסוג זה: אין סיכוי להספיק הכל. בכל רמזור, בכל חלון ראווה, בכל תפריט של מסעדה, צריך להחליט מה עושים ואין הזדמנות להתחרט. וככל שמבינים מוקדם יותר שאין סיכוי להספיק הכל, שאין טעם לחשוב מה היה קורה אם היינו מחליטים אחרת, במיוחד בחופשה קצרה כמו זו, כך הסיכוי ליהנות גדול יותר. גם עכשיו שאני חושב על כל הדברים שלא הספקתי לעשות אני קצת מתבאס, אבל הכל בפרופורציה.
עצה נוספת לטיול רגוע יותר: להזמין חדר בלי ארוחת בוקר, אלא אם כן יודעים מראש שהיא מאד שווה. ככה לא צריך לקום בבוקר כי צריך להספיק לארוחת הבוקר לפני שהכל נגמר ויש תרוץ לאכול כל שעתיים עוד מאפה בצק משובח, ואין מה להגיד, הצרפתים האלו מבינים דבר או שניים בענייני בצקים.

(המשך…)

vivaduc des arts

זה ממש מהמקומות הקלאסיים לקטגורית "אם אתם כבר בסביבה". כי הויואדוק דז ארט והפרומנד פלאנטה הם נחמדים ברמה המקומית ודוגמא נהדרת לפיתוח עירוני, אבל הייתי משקיעה בהם זמן, רק, אם למשל, יש לכם שעתיים פנויות עד לאופרה שבבסטיליה.

(המשך…)

Les Arts Decoratifs

כמו מיצב העמודים בשחור לבן של דניאל בפאלה רויאל, כיף למצוא בטבורה ההיסטורי וההיסטרי ביופיו של פריז, גוונים של חדשנות. המוזיאון לאמנויות דקורטיביות, האופנה והטקסטיל ועכשיו גם של הפרסום, הוא יפה ומרתק. הוא צמוד ללובר, ומעניק מעמד של קלאסיקה למה שמוצג בו, לא רק בעצם הבחירה, אלא גם באופן התצוגה. למשל, גלרית התכשיטים, מציגה שורה של תכשיטים יפהפיים ומיוחדים מהמאות האחרונות, לו הייתי מיכל נגרין, שי לחובר או רובי סטאר, הייתי עוברת לגור שם, בחדרים המואפלים שהתכשיטים קורנים בהם כמו, נו, תכשיטים.

(המשך…)