Ze Kitchen Galerie. איום ונורא, מחריש אזניים

לא יודעת מה הסיפור של זה קיטשן גלרי. כלומר, אני יודעת, כי שמענו עליו המון, הוא כבר מחכה מזמן ברשימת הטרם הספיקונו שלנו. הוא אמור להיות אחד המקומות התוססים והשווים, שילוב של אוכל טוב עם אווירה ניו יורקית (זה מה שאומרים כאן כשרוצים לומר מעודכן, בלתי חרישי ואולי אפילו מעט מגוון). המיקום שלו, ליד הבוקיניסט הנחמדה של גי סבואה, ובאופן כללי על גדות הסן מצידו השמאלי, מעיד שלהבדיל מכל הביסטרונומיק, שעזבו את מרכזי הערים וכל הסיפור הזה, זה קיטשן גלרי (שימו לב לנגיחה הקלה במבטא הצרפתי) התכוונה מאז ומעולם להיות מרכזית ולהצליח.

ככל הנראה, היא עושה את זה היטב. כמה פעמים ניסינו להשיג בה מקום. פעם אפילו הצלחנו, אלא שאז וידאנו: לצמחונים יהיה כאן מה לאכול, נכון? המסעדה הומלצה לא מעט פעמים כמקום שהוא איננו צמחוני, אבל בהחלט ידידותי לצמחוניים (המקלדת שלי החליטה על "צמחונית לידידים", והיא יודעת על מה היא מדברת. תיכף ניגש לזה). לא, ענה לי בתקיפות האיש שכבר לקח את שמו הקצר משלי של בעלי ואת מספר הסלולרי שלי. אותו סיפור, באותה תקיפות, חזר גם כשחברים אחרים שאלו את אותה שאלה.

המעניין הוא שבהחלט יש לצמחונים מה לאכול. מנה או שתיים נהדרות מספיק כדי לחייך צמחוני מאוזן לאוזן. אז למה ההכחשה התקיפה? ככל הנראה כי אין להם חשק להתעסק עם צמחונים בררניים, שיתחילו לשגע אותם בבקשות ובשאלות, במענות ובטענות. אנחנו לא צמחוניים, אבל התחושה הזאת, אנחנו לא ממש בראש שלה, המשיכה כשהגענו וחיכינו לשולחן שלנו עם עוד בערך חמישה זוגות.

Ze Kitchen Galerie. אקוסטיקה

המקום היה רועש ודחוס, תוסס כפי שרצו אולי שיהיה, אבל בשל התכנון האקוסטי הגרוע במיוחד, לא הצלחנו להחליף אף מילה, מה שעשה אותנו תוססים אולי מבפנים, אבל מאוד דוממים מבחוץ. גם כשישבנו, והגיעו התפריטים הייתי די מזועזעת לראות שהמחירים הם גבוהים הרבה יותר ממה שחשבתי. כמה אני מתחקרת כל מסעדה לפני הבחירה בה, ובסוף אני נופלת בנתון בסיסי כל כך.

ואז הגיע המלצר, שהיה ברזילאי מקסים שחושב שעברית היא שפה נהדרת, אלוהים יודע איך הוא הצליח לשמוע משהו, ואישר את בחירתנו ביין, שדווקא הצליח לנו: 2006 Pic st loup שהיה זול יחסית ונהדר, מיוחד ומעניין ובנוי היטב, כמו שאוהבים לומר כאן בשכונה. ואחריו גם הגיע האוכל, ולמרות שהיה לנו קשה לדבר, האמריקאי שלידנו ניצל את הפרצה האקוסטית כדי להרצות לכולנו מה שהוא ביקש להרביץ בזוג הצעיר שמולו, ובאמת, הכל השתנה.

ZKG. התאורה מטשטשת גם קמטים לפחות

האוכל של ויליאם לדויי (איך הייתם אתם מתעתקים Ledeuil?) הוא רקמה עדינה וחכמה ובעיקר מדוייקת של טעמים מגוונים, החומרים מצויינים, כל הג'ז הזה של בישול ששואב השראה מהמלוכסנים כמו מבהירי העור וורודי הלחיים. האוכל היה מדויק כל כך, כל המנות של כולנו, בלי פספוסים, שהתפלאנו שהן יוצאות מקוביית האור בפינת חלל ההסעדה, שהיא המטבח הקטן של המקום, ולא ממטבח ענק של צבאות טבחים ושוליות ותמחור תועפות הולם.

ZKG. והפעם עם פלאש

תפריט הטעימות עולה 76 יורו, וזה נשמע שווה, כמובן, אם אתם מגיעים לאכול לבד, או אם אתם מאמינים שנאמר כבר הכל. בצהריים אפשר לאכול ארוחה מלאה ב-39 יורו, והם גם מציעים את הארוחה שאני מזמן כבר טוענת שהגיע הזמן לייסד: ראשונות וקינוחים (כן, אבל במחיר המרגיז של 29 יורו).

באותו עניין:

השף Ledeuil פתח ליד את KGB, כלומר קיטשן גלרי בי. לוברנו מתלהב מהעיצוב ומהאוכל, והמחירים מעט זולים יותר. שזה ממש נחמד. 01.46.33.00.85, 40 יורו בממוצע לאדם.

]]> http://parisait.com/2009/07/05/ze-kitchen-galerie/feed/ 5 48.8549767 2.3412385