כל המאמרים המתויגים תחת "marais"

תודה, באמת. לא, באמת (פריז 2: מרסי)

יום שלישי, 1 בפברואר, 2011
חם מבפנים. אדים והשתקפות בחלון בית הקפה של merci

חם מבפנים. אדים והשתקפות בחלון בית הקפה של merci

הבית שלנו נהנה מעיצוב תאורה ייחודי: אור יום שופע פנימה דרך ענפי עצים ובלילה – פנדלים מפזרים נוגה חשמלי באין מפריע. כלומר, עדיין, גם למעלה מעשור אחרי שעברנו לכאן, לא קנינו הביתה מנורות. יש לי כמה תירוצים טובים, אבל נדמה לי שתוקפם פג לפני חמש שנים בערך. בשורה התחתונה, הבית שלנו סובל כרוני מבעיות גימור, מה שלא מפריע לנו להרגיש בבית במרסי, מקדש העיצוב האהוב עלינו.

כתבתי כבר מספר פעמים ולמספר מקומות על מרסי, החנות הכה שווה, שאנחנו חוזרים אליה שוב ושוב. היא מקום שמעבר לסטייל שלו, מעורר חשק וגם השראה.

(more…)

מצוין / בלתי מספיק (פריז 1: Le Repaire de Cartouche)

יום שישי, 28 בינואר, 2011
כנף. יום אחד אפרוש

כנף. יום אחד אפרוש

קודם כל היה הריח הזה, של האח המבוערת.

שכחתי אותו. הייתי בטוחה שהוא טבוע אצלנו כל כך חזק. כשחזרנו באוגוסט לישראל הגענו למרכז קניות גדול של רהיטים, בחיפושים אחרי השלמות ריהוט לבית הישן-חדש.

בעוד מד הטמפרטורה במכונית הצביע על 43 מעלות, וכל מיטות הקומותיים נראות מכוערות ויקרות באותה מידה, נשאבתי בניגוד לרצוני לחנות קמינים ואחים – אין אפילו דרך סבירה לומר את זה בעברית, אח ברבים – אבל אני עמדתי שם, וניסיתי למצוא דרך לקבוע אח בדירה בבניין תל אביבי ישן. ואם נצליח, תהיתי, האם השכנים ירשו לנו לחצוב ארובה דרך הסלון שלהם? והאם פר נואל יואיל בטובו לגלוש אלינו דרך הארובה?

אבל זה היה באוגוסט. מאז השתלבנו במרחב ונעשינו אקולוגיים ובמקום קמינים התקנו מאווררי תקרה בכל חדר, כדי שיסחררו את החום. אבל עכשיו, בסוף ינואר, כשהמונית עצרה ופרקה אותנו בפלאס דה ווז', לא פחות, הדבר הראשון שהכה בנו היה הריח הזה, של האח המבוערת. ונזכרתי ששכחתי.

ואז, רק אחרי הריח, מגיע הקור. כמו כל דבר בפריז, גם הקור מגיע באיחור קל ובנון שאלאנט. ברגע הראשון אתה מביט בו משועשע. קטן עליך. הוא לא כזה נורא כמו שנראה בתחזיות.

ככה נחתנו: פלאס דה ווז', ריח של אח מבוערת, שלוש מזוודות, שתי ילדות נרגשות, המון תכניות ולא יותר משתי מעלות צלזיוס.

(more…)

שיטת האסימונים: Café des Musées, Lenôtre

יום שבת, 6 במרץ, 2010

מקרון של לנוטרה.

נתחיל מהסוף. מקרון מוזהב של Lenôtre

תמרצתי את עצמי: אם אסיים לארוז בזמן, תהיה לנו שעה לפני איסוף הילדות מהגנים ולפני טיסת הערב המאוחרת. מתברר ששיטת האסימונים עובדת עלי יופי, אם רק תחליפו אסימונים במקרונים.

ארזתי הכל, בעצמי, אף אחד לא נתן לי שום דבר להעביר, וכן, אני יודעת למה אתם שואלים.

(more…)

להתהדר בנוצות אפשריות: La Fee Maraboutee

יום רביעי, 26 בנובמבר, 2008
נאה, צרפתי, רכיש. יחסית. La Fee Maraboutee

נאה, צרפתי, רכיש. יחסית. La Fee Maraboutee

ההליכה מה-haut marais לכיוון המארה עצמו, היא אחד ממסלולי הקניות היפים והמתסכלים. בעיני, יותר מתסכל אפילו מאוונו מונטאן, שם הכל באלפי יורואים. כי ברחובות (רשמו, זכרו, ופסעו מעדנות): Charlot, Poitou, Debelleyeme, ובהמשך ב- Vieille du Temple, יש חנויות מעצבים מצוינים, מקוריים, צעירים ודי בשלים, והמון דברים שלולא סוגיית המחיר הייתי מאמצת בשמחה גדולה.  המעצבים של המארה העליון אינם פראדה, לא בהידור המופרז ולא במחיר. הם מסתפקים במאתיים, שלוש מאות יורו לפריט. לכאורה רכיש. בטח יחסית לאלפיים יורו למעיל יפה של פראדה או של לאנוון או מארני.

(more…)

לאמץ ומיד: שוק הילדים האדומים

יום ראשון, 4 במאי, 2008

 שוק הילדים האדומים

שוק הילדים האדומים

ליד אחת מצמתי הרחובות המקסימות ביותר, שארלו וברטאן, בצפון המארה, פועל שוק הילדים האדומים, השוק העתיק ביותר בפריז, שנוסד בשנת 1615. כנראה שקוראים לו כך על שם בית יתומים סמוך שהחוסים בו לבשו תלבושת אחידה אדומה.

(more…)

שוק המעצבים, הגרסה הפריזאית

יום ראשון, 4 במאי, 2008

ברו דה טורן, במארה ממש, בונים על הרצון האנושי למצוא בעצמך את הדבר המיוחד שלא כתוב באף מדריך תיירים. וככה, כמעט בכל סוף שבוע, מקיימים שם בהאנגר בינוני בגודלו ונחמד בצורתו, עם שירותים אבל לגמרי בלי מזגן, שוק מעצבים. של בגדים ותכשיטים וכובעים ואביזרים וגם לפעמים חפצי נוי, כמו הפטיפון המאיר המדליק למדי שראיתי שם היום. זה לא הכי זול בעולם, אבל זה גם לא יקר, יש שם, כמו בכל שוק מעצבים, הברקות לצד חקיינות, ויש שם מקומיים ותיירים ואפשרות למצוא דברים מקוריים במחירים אפשריים.

(more…)