כל המאמרים המתויגים תחת "תל-אביב"

בא לי גלובאלי / תל-אביב-יפו-עיר-עולם, האמנם

יום שישי, 15 באוקטובר, 2010

סקייליין. צילומים: רון שושני

סקייליין. צילומים: רון שושני

אל תשאלו איך הגענו לשם, ליישוב הזה שצריך בכלל היה להיוולד בסרט מצויר, אבל פעם, ביציאה מנוה ירק שבפאתי פתח תקווה, עמדו שלושה ילדים-נערים, בשיערות ארוכות, מכנסיים רחבים, וסקייטבורדים גדולים מהם בהכתף שק. הם שמעו שאנחנו נוסעים לתל אביב, והשתחלו מאליהם למושב האחורי.

כל עוד עברנו במחלף שם, ליד מפעל הפחיות, הכל היה סטנדרטי. הם התחילו לפשפש בכיסים ולראות כמה כסף יש להם, להתקוטט על מיהו שתמיד משלם על מי וכמעט לחזור הביתה כי שכחו להודיע בבית על ההעפלה לעיר הגדולה, ולבסוף נטשו את החישובים הכלכליים ועברו להתלבט איפה הרמפות טובות יותר, ברחבת הסינמטק או בזו שמול מוזיאון תל אביב.

פתאום השתרר שקט מוחלט בספסל האחורי.

(more…)

מקום בלי מקומון // על סגירתו הכמעטית של "העיר"

יום שבת, 9 באוקטובר, 2010
"העיר" בתחתית

"העיר" בתחתית. השבוע, סוף

הגיליון של "העיר" השבוע הוא עצוב במיוחד. הוא מציין, בציטוטים ובפרשנות, שלושים שנה ליציאתו לאור של הגיליון הראשון של "העיר". זהו גם, כנראה, הגיליון האחרון של "העיר" לפני שהעכבר בולע אותו.

והדבר מעציב אותי עד מאוד.

לא אהבתי את "העיר" של השנים האחרונות. הרגשתי שהוא מדבר מעל הראש שלי, שההומור שלו עובר לצדי, הברנז'איות האיתמר בן כנענית לא היתה שלי וגם לא עשתה לי חשק, לא הכרתי את מושאי ביקורת המוזיקה והחתרנות המערכתית שם נראתה לי מאולצת. אם על תל אביב הוא כותב, חשבתי, זאת לא תל אביב שלי. הרגשתי זקנה מדי בשבילו.

זאת תופעה נפוצה.

(more…)

חזרנו. אנחנו כאן

יום שישי, 17 בספטמבר, 2010

אור. צל

אור. צל

את הקרואסון האחרון שקנינו בפריז זרקתי כשהגענו לנתב"ג.

בבוקר אותו יום, אחרי לילות מפרכים של אריזה מאומצת, זרחה השמש והשמים היו תכולים. נותרו סידורים אחרונים כמו העברת הכתובת למשלוח דואר כדי שלא להתחמק מהחשבונות האחרונים שעוד נשלם. לא רק שהשמש זרחה והשמים היו תכולים סוף סוף, פקידת הדואר גם גילתה נכונות להתגמש, לקבל בדואר האלקטרוני את צילום הדרכון של בן זוגי, ולהשלים בשבילנו את התהליך שלא בפנינו. מי שמכיר את הפקידות המקומית, יודע שזה הישג גדול יותר מאלה של ארמסטרונג בטור דה פרנס.
אחרי נשיקת הפרידה המפתיעה מהבירוקרטיה הצרפתית עברתי במאפיה הכחולה שבכיכר, זאת שהיטיבה את בקרינו בשלוש השנים האחרונות. קניתי בגט וינואז, המתוק והרך שהילדות אוהבות, קווין אמאן, המאפה הברטאני עתיר החמאה והסוכר שהתמכרנו לו, וקרואסון אחד, רק כי אפשר היה. עוד דקה שלמה התעכבתי מול סלסלת השוקטים, הפחזניות האווריריות זרויות גבישי הסוכר, ובסוף החלטתי לא לקנות גם אותן, כי כבר החלטתי שאין טעם בעוד אחרון אחד ודי, ואפשר להסתפק בכל השוקטים הראשונים, האמצעיים והלפני אחרונים שאכלנו, ובתקווה שאצליח להכין כזה לבד בבית.

עברתי אצל קאלי, המלצרית בבית הקפה הקבוע שלי. מאז שיש לנו מכונת קפה, אני יושבת שם פחות, וזה סתם תירוץ לא מספק כדי להסביר למה לא סיפרתי לה עד עכשיו שאנחנו עוזבים. נכנסתי, התנצלתי שאין לי זמן לנואזט שהיא מגישה לי מאליה, ואמרתי לה שאנחנו עוזבים. עכשיו, הסברתי לעיניה הנפערות. כלומר עוד שעה, כשהמונית תגיע.

(more…)

שהדלתות ינחשו אותי / מפריזה

יום רביעי, 16 בספטמבר, 2009

בית. באשר הוא

בית. באשר הוא

נהג המונית שאסף אותנו משארל דה גול נכנס לפריז דרך פורט דה מונטריי במקום דרך פורט דה ונסן, העליה הקבועה שמובילה אלינו הביתה. באחת עשרה וחצי בלילה שולי הרובע העשרים רחשו חיים. זה היה מקום יפה, המקום שאליו הגענו, גם אם קצת בלוי בקצותיו. גברים משופמים ישבו ליד שולחנות קטנים על מדרכות צרות סמוכות לכביש, כאילו לא עומדים לסגור הכל תוך חצי שעה. היא הפתיעה אותי, העיר הזאת, עם המבנים האירופאיים המפוארים והמוזנחים שלה, דגדגה אותי בתסיסתה העדינה, והיה נדמה לי שכבר הייתי כאן פעם, לפני שנים.

(more…)

מטרו: פריז תל-אביב

יום שני, 30 במרץ, 2009
איור: יזהר כהן

איור: יזהר כהן

ואלס עם בשיר נפתח בסצינת כלבי רחוב מזרי אימה, נוטפי ריר ופעורי לסת, שדוהרים במה שנדמה לשדרות רוטשילד בתל-אביב. הסצינה מעולה ומטלטלת ובכל זאת אני הצלחתי להתמקד בעיקר במופעים החולפים של רחובות העיר שעזבנו מאחור. הנה הקיוסק שמול הגן, זה הרחוב שליד הבית, הנה הספסל של הטיול עם הכלבה. תל-אביב בפריז.

ידיד הבלוג ומאייר הבית מזכיר משהו מהחוויה הזאת מהכיוון ההפוך: המטרו שלנו מכאן הישר בטבורה של השדרה האהובה שלנו משם. ואם זה לא ברור, גלובס השיק תחרות ראויה ומעניינת של איורי שדרות רוטשילד. 12 איורים לא חתומים, אם כי מזוהים למדי, ניצבים לבחירה. כל האיורים מוצלחים, כמה ממש נפלאים. אחרי שתגמרו להתרשם אתם מוזמנים להצטרף לגל המתרחב של תומכים באיור מספר 3.

___

עדכון:

שוב הוכיחה פריזאית את כוחה האלקטורלי. המטרו כבש את גלובס וניצח בפער מוחץ (אם כי לא משפיל כיאה לקהל קוראינו התרבותי). היה מי שמיהר לשלוח את תמונת הניצחון. אנא ראו זאת כתודה אישית.

איור שמסביר את עצמו

איור שמסביר את עצמו

(מושיק)