מראֶה על המארֵה

אין אין אין על המארה. ככל שאני מסתובבת בעיר יותר ומגלה אותה, לרובעיה השונים והם באמת כה שונים האחד מהשני, יותר ויותר אני חוזרת ובוחרת במארה. הרובע הקטנטן, הנהדר הזה אף פעם לא מפסיק להפתיע. וככל שאני מתהלכת בו יותר , כך אני מגלה הפתעות נוספות. סמטה קטנה ועתיקה, גלריה אולטרה -מודרנית, שוקולטייר מושחת, מעצבת בגדים חדשה ,בר עליז, חנות וינטג' מסתורית, בית קפה סולידי בקומה השנייה. המארה של היום שונה מהמארה של הלילה וזה של ימי החול שונה מאד מזה של סופי השבוע. אבל תמיד תצא נשכר על  כך שבאת לבקר: דבר מה לא שגרתי, חדש ונחמד יקרה לך. הקסם הזה הוא מובטח!

ולמרות זאת מה רבתה פליאתי לגלות רק לאחרונה את Village Saint Paul .פליאה כיוון שמדובר רק בפניה אחת מרחוב סנט אנטואן הסואן, כיוון שמדובר במקום די גדול מכדי לפספס ובשרשרת של שכיות חמדה מרוכזות. ובכן, הנה הוא בכבודו ובעצמו ווילאג' סנט פול. כשמו כן הוא, שטח פתוח עשוי חמש חצרות פנימיות, הנפתחות זו אל זו והכניסה הקרובה אליהן הינה מרחוב סנט פול הקטן בואך לכיוון נהר הסן. במרחב השקט והפוטוגני הזה מצויות חנויות על סף הגלריות של ריהוט עתיק, תאורה, טקסטיל , חפצי נוי וחן וגם כלי אוכל (כאן קוראים לזה בשם הנפלא art de la table). כיון שזו פריז יש גם מסעדה ובית קפה אבל עיקר העניין הוא לשוטט בנחת ,למשש להתפעל ואולי, עם קצת מזל, גם לקנות. מפתיע כמה שקט שם בפנים, מטרים ספורים מהרחוב הראשי ואיך הזמן שם עומד מלכת, אצור במדרכה עשויה אבן משולבת בסגנון ימי ביינימי ובניינים עשויים אבן וקורות עץ. למעשה מדובר ברחבה ישנה מאד (מאד מאד אפילו, מדובר באלף שנה ויותר) ויפה מאד. הווילאז' פתוח בימי רביעי עד ראשון , צהריים עד ערב, עם תנועה דלילה ברביעי והולכת ומתגברת  לקראת ראשון. יש לו מוצא לרחובות נוספים ולנהר הסן במעין תבנית מלבנית.

עוד דברים בקישור הבא http://www.levillagesaintpaul.com/topic/index.html

גם רחוב סנט פול הקטן , המוביל אל הווילאג' וממנו שווה בדיקה מדוקדקת בפני עצמו. חנויות קטנות ושובבות מאד ופיצרייה קטנה בעצמה אך מתעקשת על שלושה שולחנות ישיבה ומצוינת.

אם בחוכמת הנסתר במארה עסקינן שהרי מן הראוי להקדיש כמה מילים גם להוטל דה סולי הסמוך. הוא נמצא ממש מצדו השני של הכביש, ברחוב סנט אנטואן מספר 62. שוב, מבחוץ, לא הרבה. שער כניסה מעוגל ועליו הכתובת Hotel de Sully אבל מבפנים, אוי מבפנים. מבפנים תברך את פניכם חצר פנימית  מקושטת פסלים מכל עבריה המובילה לבניין עתיק מפואר וממנו נפתחת חצר פנימית ירוקה, גדולה ונהדרת, כך שלרגע לא תאמינו שאתם נמצאים בלב העיר. כיום, מדובר במשרד של האגף הלאומי לשימור מונומנטים אבל גם כאן ההיסטוריה מושכת אחורה מאות בשנים. כבר הדוכס דה סולי בשנת 1630 חשק לגור במארה וצדק. אם כבר נכנסתם, כדאי להציץ בחנות הספרים שבבניין המרכזי גם בגלל מגוון הספרים האדיר אודות פריז וצרפת (מותר גם רק לדפדף) אבל בעיקר בזכות התקרה המצוירת המהפנטת. שכיית חמדה אמתית.

 

מאיה ויינברג, פריז.

 

שתפו
סגירת תפריט