לכתוב את הספר**.
הבוקר.
בדרך מפגישה אחת לאחרת, שבוטלה ברגע האחרון, קיבלתי טלפון מהעורך. כמעט קפצתי בשדרה. אולי חבל שלא. מזל שבוטלה הפגישה. רצתי הביתה, סידרתי את הקובץ, גיליתי איך מורידים את מספר העמוד מהשער ושלחתי. דקה, אולי פחות, לוקח להעביר ממקום למקום קובץ של כמעט שלוש מאות עמודים, ארבע שנות עבודה, שבוע של מסע בין תל אביב, רומא, אורבייטו וסיינה וחיים, חיימים ליתר דיוק.
רונלד פרברן, פסיכואנליטיקאי, אמר פעם שאולי לא נעים לומר, אבל כדי שתתרחש לידה לא מספיק שהעובר יהיה בשל, אלא הכרחי גם שגוף האם ידחה את העובר, יכיר בו כגוף זר, גוף כשלעצמו. פרברן, אני מרשה לעצמי להניח, מעולם לא סחב בטן של שבוע ארבעים.
זה כבד, מקשה על הנשימה. ובאותה נשימה, שננשמת בקושי, נמצאת גם הסקרנות העצומה לפגוש את הדבר הזה שנדמה לך שאת מכירה אותו, שבראת אותו אבל את יודעת שתגלי שאת לא יודעת עליו כלום, וגם האינסטינקט לשמור על הדבר הזה מכל משמר. אחד מהם בכל זאת מנצח. אולי שניהם. זה שנולד וזאת שיולדת.
היום גמרתי את הספר. גמרתי ושלחתי.
זה רגע גדול ורב הוד, והוא פרטי לגמרי. אם יש נקודת שיא שממחישה את בדידותו של הכותב למרחקים ארוכים וכל הבלהבלהבלה הזה, זאת היא.
בפעם הראשונה שגמרתי את הספר, לא ידעתי את נפשי מרוב התרגשות. יצאתי מהחדר השכור שבו עבדתי יומם וליל, רצתי בין עצי האקליפטוס התמירים שבחצר הגדולה שקיסוסים מטפסים עליהם, עד שבסוף נקשתי על דלת המטבח של המארחים הקבועים שלי, בעלי הצימר שבין ורנון לז'יברני. הפרעתי להם באמצע ארוחת הצהריים – שש צלחות של סטייקים וצ'יפס ובקבוק יין לשני הורים וארבעה בנים – והם, כהרגלם חייכו ושאלו איך אפשר לעזור לי. גמרתי את הרומן, אמרתי להם. זאת בטח הפניה הכי משונה שהם קיבלו אי פעם מהאורחים שלהם. אבל המארחים המתורגלים ידעו מיד מה לעשות, הניחו את הסכינים והמזלגות הכסופים לצידי הצלחות המאויירות ומחאו לי כפיים. הלכתי לארוז את המזוודה שלי ולחכות לרכבת לפריז.
בפעם השניה גמרתי את הספר באקס אן פרובנס. ישבתי בכורסה בקומה השלישית של חנות ספרים בריטית באחת הסמטאות של העיר העתיקה, כזאת עם בית קפה קטן, מועדון קריאה שהתנהל בקומה הראשונה, קיר גדול שעליו מודעות קטנות למורים לאנגלית ולצרפתית ודירות שחיפשו שותפים ושותפים שחיפשו דירות. גמרתי את הספר, רציתי לומר לסטודנטים שישבו מסביבי על דיאט קולה ומאפין ושיננו הטיות של פעלים בלטינית. אבל לא ידעתי איך אומרים את זה בלטינית.
בפעם השלישית שגמרתי את הספר, הייתי במנזר האחיות ציון.
נגיד. למעשה, בעין כרם כמעט גמרתי את הספר. היתה שם פיסקה אחת לא פתורה. וכל הסיבובים בבית הקברות הקטן של האחים והאחיות שנפטרו בוודאי ממחלות כמו צפדינה וסקרלטינה, כל הפסקות התה וסיגריה שלקחתי מול הרי ירושלים ומאגר המים של בית זית, כל הפעמים שהחלטתי לעזוב את זה רגע ולחזור אחר כך טריה – דבר לא הפך את הפיסקה הזאת לפתירה.
בבית, בלילה, ילדה אחת קטנה ומתגעגעת השתחלה לי מתחת לשמיכה. בדרך כלל אני יודעת להחזיר אותה למיטה ואחר כך גם אותי. הפעם לא הצלחתי. קראתי, ראיתי קצת טלויזיה, עדיין לא נרדמתי. ואז נכנעתי. לקחתי את המחשב לסלון, ועד הבוקר נפתרה הבעיה. זאת כמובן לא היתה הפיסקה שבה נאבקתי, אבל מה זה משנה עכשיו. גמרתי לכתוב את הספר.
0
*סיימתי הסטרילי לא מתאים כאן. עמכם הסליחה.
**ובוודאי יהיו עוד הערות מהעורך. ומהקורא המסור והאוהב וחד ההבחנה שעוד יש לו כוח לבדוק שלא קילקלתי. ואחר כך עריכה לשונית. אבל ברגע זה – גמרתי.
נילי
3 נוב 2011איזה אושר . איזה סיפוק. יצירה חדשה נולדה לעולם תחת גג ושמיים כחולים. בשעה טובה. פרגני לך איזו כוס יין טובה מהאוסף. נשיקות
עמיר
3 נוב 2011כל הכבוד! מחכה לקרוא
טובה
3 נוב 2011"זה כבד, מקשה על הנשימה. ובאותה נשימה, שננשמת בקושי"… באמת בערב שלפני הרגשתי שאין לך אוויר. וזה מה שאת הכי צריכה עכשיו – מלוא הראות אוויר ..ולהוציא. כל כך מאושרת איתך. ומה שכתבת הלילה, ארספואטיקה במיטבה. כל הכבוד לך, ילדתי האהובה. שיהיה בהצלחה!
ח ל י
3 נוב 2011השמחה שלך מבעבעת עם כל אות בפוסט דורש הכבוד הזה, אז הנה הכבוד והשמחה, שלי, מבעבעים אליך בחזרה מותק.
שרון
3 נוב 2011בשעה טובה ומזל טוב! מחכה מאוד מאוד לקרוא 🙂
רינת
3 נוב 2011א י ז ה
י ו פ י !
ברכות רבות וחמות.
עדנה
3 נוב 2011מרגש, מרגש, מרגש. שמחה על תחושת ההתעלות, זה נשמע רגע מדהים, ומחכה בקוצר רוח לקרוא.
שרון
3 נוב 2011וואהו. כיף כל כך שאת משתפת בשמחה הזו שלך ומעבירה קצת גם אלינו. יש לי רק שיר אחד בראש:
"איזה חג לי איזה חג לי
חג יחיד ומיוחד לי"
איך זה עם ספר: הולכים לבדוק עם הוא נושם?
תמר, שוויץ
3 נוב 2011בשעה טובה כנרת, מתרגשת ושמחה בשבילך
שלומית
3 נוב 2011כייף להתרגש איתך, ולחלוק רגע אטינטימי ומיוחד שכזה.
אגב, הפוסט הזה שלך, עם כל הבהירות, והכתיבה המשעשעת ומדיוקת כאחד, ממש ממחיש את מה שכתב עליו רענן שקד בסוף השבוע האחרון…
כנרת
3 נוב 2011תודה לכולכם. שמחתכם נעימה לי מאוד והשתתפותכם חשובה ממש.
נטע
3 נוב 2011תענוג לקחת חלק בהתרגשות הזאת.
יקירתי, את ראויה לזה, מחכה לצאת הספר.
יוני
3 נוב 2011מברוק!!!
שיהיה בהצלחה! 🙂
מירי
3 נוב 2011מזל טוב 🙂
גליה
3 נוב 2011מזל טוב! סיפור לידה מרגש מאוד, ממלא חדווה של ממש. אני מחכה (לקנות ו) לקרוא.
יואב עינהר
4 נוב 2011בהצלחה רבה יקירתי
ענת,פריז
4 נוב 2011ברכות חמות כנרת. כרגיל היכולת שלך לתאר רגעי חיים בצורה מופלאה מרגשת כל פעם מחדש.
מחכה לקרוא את הספר.
חדוה
4 נוב 2011מרגישים את הנשימה הזו בכל מילה בפוסט. מרגש.
אורית
4 נוב 2011מרגש! מזל טוב. מחכה למפגש עם הרך הנולד…….
משה
4 נוב 2011כנרת היקרה,
בזכות כל הרגעים שהסבת לי אושר ועונג עם הבלוג הזה בשלוש השנים האחרונות, כבר הרווחת ביושר קונה אחד לספר שלך.
בשעה טובה (או אולי מזל טוב?)
efyska
5 נוב 2011התרגשות!! הכתיבה שלך נהדרת, איזה יופי!!! מתי הספר יוצא לאור?
האיש עם הקוקו
6 נוב 2011קראתי בשקט סוף סוף ודמעתי. התרגשות ענק ממלאת אותי.
מאה פעמים הופרעתי כשקראתי את הפוסט שלך עד שיכולתי היום להסתלבט ולהקשיב רק לך.
איזה עבודת ענק, איזה קושי להרימה!? מדהים יקרה שלי.
קחי אויר סופרת קטנה שלי, נוחי, מגיע לך ביושר.
ואנחנו מחכים לקחת חלק בפרמיירה……
שיהיה לך בהצלחה, אוהב ומחבק חזק
גלית
7 נוב 2011can't wait
מזל טוב והצלחה!
אורלי
8 נוב 2011גם אני מהמצפים בקוצר רוח. בשעה טובה ומוצלחת!
(ואם בענייני עריכה לשונית אנו אוחזים – "גמרתי" האותנטית עדיפה תמיד.)
stpic
9 נוב 2011וואווו על הבוקר זה בטוח הולך להיות יום מוצלח
מיכל פנקס
10 נוב 2011כמה יפה את כותבת, מחכה כבר לקרוא את הספר הגמור (ובטוחה שגם העיצוב שלו יהיה מצוין!). בהצלחה. כמה מרגש.
אייל גרוס
13 נוב 2011מזל טוב!!!
כנרת
20 נוב 2011תודה רבה לכולכם. שימחתם אותי מאוד, וגם הכרתי כמה בלוגים מעניינים. ואהלן מיכל! שנים שנים.
הספר ייצא בחורף, בסביבות ינואר, אבל אולי בפברואר, בהוצאת "כתר". עד אז (ובעצם גם אחר כך) מבטיחה להטריד אתכם כשיהיו עטיפה וגב, מספרי עמודים והתפתחויות אחרות.
עדי
21 נוב 2011ברכות, כמה מרגש
מיטל שרון
21 נוב 2011וווווי הוווווו. איזה כיף.
מזל טוב. בשעה טובה.
נעה
24 נוב 2011וואו. מרגש לסיים ליצור משהו. מזל טוב, הצלחה (:
טל
30 נוב 2011ברכות! מזל טוב!
(וכן – סוף סוף מצאתי אותך :-))
לינור
7 דצמ 2011איך אפשר ליצור איתך קשר בפרטי?
כנרת
18 דצמ 2011מיטל: בחזרה! מזל טוב על הספר שלך, נשמע מסקרן והעטיפה נהדרת.