וזה ז'אן קפ דה וויל. חנות הספרים שלו, שנקראת פשוט "חנות ספרים", רק בצרפתית, היא האטרקציה ליודעי ח"ן בשכונה שלנו. הלכתי לדבר איתו קצת, למרות שהקשרים שלי ביחידת החילוץ הארצית התרופפו קמעה.
הוא היה מנהל שיווק בכיר למדי באחת מיצרניות הרכב הגדולות. "במקום טוב באמצע, את מכירה את העיקרון הפיטרי, כן?", הוא שואל אותי. מכירה. החברה גדלה והציעו לו לעבור לארצות הברית אבל הוא לא רצה לעזוב את פריז, והעדיף לא לדרוך על ראשו של איש ולא רצה שידרכו על ראשו שלו, כמילותיו שלו. זאת היתה ההזדמנות לפרוש ולפתוח ספריה, כמו שתמיד חלם. בהתחלה היתה לו חנות גדולה יותר, בת שבעה עובדים, אבל הוא לא רצה יותר להעסיק איש, פרט לו ולשליח שמביא את החבילות מההוצאות, אז הוא התמקם בחנות הספרים הקטנה שלו.
הערימות הספונטניות שגבהות שם יכולות בקלות לקבור כלב קטן. "זאת הדרך הכי טובה למכור ספרים, מסקנות של שנים רבות של עבודה כמנהל שיווק? "לא", הוא צוחק. "חשבון פשוט: יש בערך שלושה מיליון כותרים בצרפתית. לי בחנות יש רק 33 מ"ר, אבל המינימום שיכולתי להרשות לעצמי להחזיק בחנות הוא 23 אלף כותרים. פחות מזה באמת אי אפשר. וזה הסידור היחידי של 23 אלף ספרים על 33 מ"ר".
תוך כדי שיחתנו בשביל הנחש הצר שמוביל מדלת החנות לעומק הספריה, מגיעים קונים, מבקשים חוברות לימוד או ספר מסויים, וקאפ דה וויל עוצר אותי מלסגת אחורנית. הם נעלם בתוך הספרים ותוך חצי דקה חוזר עם מה שביקשו, מעביר להם את הספר או חוברות העבודה מעל ראשי, והם מעבירים אלי את הכסף, אני מעבירה לו. גשר צר מאוד. אחד הלקוחות הצעירים, מבקש לשמחתו,ספר של Laurent Gaudé, הסופר הצרפתי הטוב ביותר בעיניו כיום, שבמקרה גם מופיע על שער Page, ירחון בעלי חנויות הספרים, שם כותב מדי פעם גם קפ דה וויל.
ולא, הוא לא פוחד ממפולת. "צריך ללכת לאט. אם ממהרים או עושים טעות, אז הספרים נופלים עליך. אבל אם הולכים בשלווה ונחת, הם נשארים בדיוק במקום ואין שום בעיה".
(רחוב Fabre Eglantine, הרובע ה-12, ללכת לאט).* הטור שכתבתי בנושא קריאה במרחקים, שהיה התירוץ שלי ללכת לצלם את קאפ דה וויל.
0 0
