סיכומי 2024: כמה יוצא "רע לתפארת" עם "טוב מאוד וואו"?

בואו נראה. 

נתחיל מהבחירה המשמחת הזאת: "בני טובים" מופיע במצעד נבחרי השנה של "כאן תרבות", מסתופף בקרב עשרה ספרים מעולים ממש. אפשר (ורצוי!) להצביע לו כטוב בעיניכם, בקישור הזה פה: 

מצעד נבחרי השנה של "כאן תרבות" – עד ה-20 בדצמבר 

(מוכרחים לבחור שלושה בכל קטגוריה ורק אז השאלון מקפיץ אותנו אוטומטית לקטגוריה הבאה. תעברו דרך שיר השנה, סדרת השנה, סרטי השנה עד שתגיעו לספרי השנה ואחריהם אפשר לבחור גם מילה. מוכרחים גם למלא משהו בתיבת הטקסט בסוף ואז לשלוח. ההצבעות נאספות רק עד שישי הקרוב, 20 בדצמבר, וזה כשלעצמו תאריך חשוב, אז יאללה ותודה). 

אני לא רוצה לסכם את השנה הזאת; ברגע כתיבת מילים אלה מתגבשת אולי עסקה להחזרת השבויים ואני מחכה בעיניים כלות ובחרדה, ולא מתחשק לי להוסיף עוד מילה על המצב. 

וממילא, הרי הסכום של "רע מאוד" ו"טוב מאוד" הוא ממש לא אפס. הוא מרקם מעורב, כמו שאומרים רופאי עור ומבקרי מסעדות. אני לא יודעת איך נצא מזה (חיפשתי את "נשל הנחש" של מאיר אריאל כדי לראות אם יש שם תשובה ל"איך תצא מזה עכשיו", בעמוד החיפושים עלתה לי "התרעה על חדירת כלי טיס עוין". וגם – לא, אין ב"נשל הנחש" תשובה לשאלה שלי). 

השנה אין פרויקט חג מולד. אין לי זמן, ולצערי המצב לא השתנה מספיק כדי ש"לחלום על לחלום", פרויקט חג המולד של דצמבר 2023 יאבד מתוקפו. יש שם פוסטים יפהפיים, מרטיטי לב, מנחמים או כואבים: וידאו ארט של עבודת חמר שקורסת לתוך עצמה ומתרוממת מתוך החול, הנחיות לנשימה הפוכה, ייחולים לסתם בוקר, איורי בתים שהיו ואולי גם יהיו – חומרים חיים, כואבים, אמיתיים, מתוך מה שהיינו לפני שנה בדיוק. 

וממילא, עדיין, שומה עלינו, לחלום על לחלום. גם השיר של אלן באס עדיין מתאים: 

משמחים, משככים, מעוררי מחשבה ותקווה היו מפגשי הספריה: ברמלה, עם חברתי נטעלי גבירץ, מחברת "העולם הבא" ואביה, ראובן גבירץ, ולמחרת בספריה בנווה שרת. המפגש, שהיה ער ומעורב, הסתיים ברעמי אזעקות וטילים. מאז הספיקה להיכנס לתוקפה הפסקת אש אחת, שדי נשמרת; אנחנו צריכים עוד כאלה. מאז הספקתי לספר על הספר ועל תהליך הכתיבה שלו גם למשתתפים הרבים של "שעת ספרות", יוזמה נהדרת של שרון אשכנזי מסן פרנסיסקו, ובשנה הבאה ממש, ב-13.1, אתארח בספריה במרכז רוזין ברמת אביב. אחר כך ממש פה אצלי בשכונה, פרטים בהמשך. 

אין פרויקט השנה אבל יש חג מולד, וגם השנה כנראה תתחלף. יש לי הרבה ציפיות מהשנה הזאת, 2025. כולן הן לא יותר מהמינימום ההכרחי: חיים פה, הוגנים ובני קיימא. ואפילו הציפיות המינימליות לא יקרו מעצמן, זה די ברור בשלב הזה, אני מתכוונת לעשות מה שאפשר, מקווה גם לפגוש אתכם שם, איפה שעושים את מה שצריך כדי שאפשר יהיה לחיות פה. בינתיים עץ קינמון קטן צעיר אבל חי, נורות כריסמס ושמיים תכולים שמנחמים אותי מאוד.