בלי כוונה, נחתנו בגנים של רודן ברובע ה-7 ביום ראשון הראשון בחודש. ביום ראשון הראשון בחודש המוזיאונים בפריז פתוחים לציבור בחינם. כרטיסי כניסה למוזיאון עולים בדרך כלל משהו בין 6 יורו ל-12, וזה רק לתצוגה הקבועה (התערוכות הנוספות מעבר לתצוגת הקבע תמיד מחוייבות בכרטיס, גם בימי החינם). ככה שכשבאים בזוג זה חיסכון משמעותי. אבל אם למשל אתם ממילא מתחת לגיל 18, ובחלק מהמוזיאונים – גם מתחת לגיל 26, גם ככה הכניסה היא חינם.
זה עלול להשמע כמו אירוע המוני, יום ראשון הראשון בחודש במוזיאוני פריז, ולעתים התורים יכולים להיות מעייפים. אבל מנסיוני, פרט לשעות העומס (למשל, אחר הצהריים בפומפידו), יש משהו נעים, עירוני, אפילו דמוקרטי, בהצפה של המוזיאונים בסטודנטים, למשל, שממתינים בסבלנות ליום החינם שלהם.
תמיד משמח לצאת מכל תחנת מטרו שהיא ברובע ה-7. זה פשוט רובע יפהפה כמעט מכל כיוון שמביטים בו. ממטרו Varenne רואים את הטוסיק של האינווליד, ואת הבתים היפהפיים שאיכשהו נקבצים ובאים ברובע השביעי, ומצליחים לארגן לעצמם תמיד שמש צהבהבה מפתיעה.
ביום השמש של נובמבר השמשי והמשונה הזה, היה כל כך מקסים במוזיאון רודן. בשל ההרכב הילדי של משלחת תרבות יום א' שלנו, דילגנו על המוזיאון והגענו ישר לגנים. והגנים האלה, מיד עושים חרטה על זה שלא הגענו לבושות בקרינולינות. יש בהם מין יופי, לא פאר מצוייץ של גני וורסאי, אבל יופי פשוט, רחב, מעורר ומרגיע בו זמנית, סימטריה קלאסית ופסלים שהם קלאסיים בעצמם, חלקם יפהפיים, אחרים, כמו אלה של הציירים, או של הנשים מרכינות הראש, מצליחים לעורר מחשבה עד לפסל הבא. בילדות הם עוררו את הצורך לחקות את התנוחות הלעתים מסובכות שבהן הועמדו. מאוד אלף תשע מאות. אפילו פחות.
בין שני המבנים המרכזיים של המוזיאון יש גן מקסים (שנפתח ממש לא מזמן אחרי שיפוץ נרחב) ובו יכולים עובדי רד לחזות בעוד איש חושב, ובוורדים המפורסמים של הגנים. אבל צריך לעבור את המבנה הרחב, כדי לגלות את הגנים היפהפיים הרחבים והגדולים שמאחוריו כדי להבין איך יופי, רוחב, מגוון, ושיטוט רגלי פשוט, יכולים למלא בהשראה.
לכו עד הסוף, עד הבריכה הגדולה מוקפת הפסלים, ואז, כשנדמה שהגן נגמר, המשיכות מעבר לקשתות הגדולות. שם יש גן קטן, עם תחושה מעט אנגלית, עם אפלולית של חורש, ורחש מפתיע של המכוניות. שם ישבה אישה והניקה על כסאות העץ שהטחב מוסיף להם ענתיק שיק, וארגז חול, רטוב כמובן, אבל אפשר לצעוד על שוליו ואפשר לעמוד לידו ולהפריח לכיוונו בועות סבון.
מבחינתי אפשר היה לחזור הביתה אחרי השהות הנעימה בגן האנגלי הסודי שלנו, אבל בדרך החוצה נמשכנו פנימה לתערוכה (כרטיסים בבקשה) שמציגה את חפצי האמנות שאספו פרויד ורודן, וגם חלק מהיצירות הקטנות והמתוקות ממש, כמו דמויות ברונזה מטפסות מתוך כדי חרס ישנים, שלא הכרתי של רודן (עד 22 בפברואר 2009).
Musée Rodin, 79, rue de Varenne, 7e
Métro: Varenne, Invalides
סגור בימי שני.
שרון
25 נוב 2008מוזיאון וגינה מקסימים
שסודם בהיותם קטנים (יחסית) ואינטימיים.
הילדות בגינה, סוף…..
כנרת
25 נוב 2008תודה, יקירה. כיף לראות עקבות שלך כאן.
סודם של הגנים הוא לאו דווקא בקוטן, אלא דווקא בשילוב בין הגדול והרחב לקטן והנחבא. כמו, אגב, הרובע השביעי עצמו – שדרות רחבות ומפוארות ורחובות קטנים ומתוקים.
עמיר
25 נוב 2008הספסל זה לספרים והשבילים זה לאוזניות (אם לבד).
שלכת צהובה על דשא ירוק זה יפה, והצחקת אותי עם עובדי רד (שבעצם כבר לא צריכים להגיע לפריז, כשחושבים על זה).
כנרת
25 נוב 2008נכון, אם לא היה כל כך קר, היה תענוג לשבת ולקרוא שם או לכתוב שם.
השלכת כאן כל כך מגוונת ויפה. אפילו העלים הנאספים בערימות. זה תמיד נותן לי תחושה של ניו אינגלנד, למרות שאף פעם לא הייתי שם.
ומצחיק, שבפעם היחידה מזה שנים, שאני מזכירה את עובדי רד, פתאום כמה שעות אחר כך יוצא לדבר עם אחד כזה. אולי כדאי שאזכיר את התומך הנדיב שייתן חסות מפוארת לאתר ולכל פועלי באופן כללי (אבל שיתקשר לקווי, כי הסלולרי בקלקול).
זאב בן נחום
27 נוב 2008אכן מקום מופלא לביקור חוזר שוב ושוב – כל עונה ויופיה. לאלו הסובלים מן הקור – שוקו חם בבית הקפה בגן יחמם לב וקרביים.
אני ממליץ לחפש במוזיאון את הדגמים הממחישים את התהליך המורכב של יצירת פסלי ברונזה. מדהים כמה עבודה נדרשת כדי לייצר פסל שכזה – במיוחד לאחר שהפסל בעצם כבר נוצר (בגבס\חימר וכו'). ממש מוציא את החשק לייצר אחד כזה במטבח…
הקוץ (תרתי משמע) שבאליה הוא מגדל מונפרנס הניבט מן הגן. יפה הצלחת, כנרת, להעלים אותו מן התמונות. על סמך הצלחה זו, המשימה הבאה היא צילום פסל החרות ללא רדיו פראנס ברקע.