מחר, שישי, 20 במרץ, יתקיים יום המקרונים השנתי של פייר הרמה ואחרים. כל מי שיצליח להכנס בשערי החנויות של הרמה, יוכל לקבל 4 מקרונים בחינם (שווי ערך ל- 4 יורו) ב-4 מתוך 35 טעמים. מקרון אדום במיוחד ייוצר עבור היום הזה, וההכנסות ממכירתו יועברו לתרומה.
ומי שהיה, שיספר בבקשה איך היה.
הבוטיקים של פייר הרמה:
rue Bonaparte, 74. 6e. Métro :Saint-Germain-des-Prés rue Vaugirard, 185. 15e, Métro : Pasteur rue Cambon, 4, 1e. Métro :Tuileries, Concorde
ובאותו עניין:
בלוגרית האוכל הבכירה דורי גרינשפן מסיירת במטבח של פייר הרמה. שובר דיאטה
הסלבי מראה לנו איך באמת נראה הפייר הרמה הזה מבפנים. מרתק
אייל גרוס
20 מרץ 2009יאמיי… מקרון הכמהין לבן שלו – ובכלל כל המקרונים שלו – מפילים!
כנרת
20 מרץ 2009צ'מע, לא יודעת איך לומר את זה, ממש לא נעים. אבל המקרונים שבתמונה הם הראשונים שלו שטעמנו, ועל אף שהמרקם שלהם היה מדהים, הטעם לא היה מרתק כל כך. אבל אלה אנחנו.
בינתיים אלה של Le Notre, המנוח הטרי, הם נבחרי הבית.
אם כי אני מאוהבת לגמרי במקרונים מהסוג הכפרי, כמצולם כאן: https://parisait.com/2008/11/13/macarons1/
אביגיל
20 מרץ 2009אני חייבת להודות שאף פעם לא נפלתי שדודה לרגלי מקרונים. אני בחורה של בצק עם חמאה וסוכר. אבל אולי תשמחי לשמוע שנפתחה la bonne patisserie ברחוב באזל. כשנכנסתי לשם בפעם הראשונה זלגו מעיני דמעות אושר (לא מדובר בתיאור מטאפורי למרבה המבוכה) הרגשתי שחזרתי לגן עדן, או למקבילתו עלי אדמות rue chralot. ויש כמובן בונוס – קפה טעים.
זאב
21 מרץ 2009לפני שנים נזדמנתי לארוע כלשהו בסורבון. הוגש שם כיבוד קל, החל מרצועות סלמון דקיקות שנפרשו במקום ועד גלידות למיניהן. אחת האטרקציות (לפחות לחיכי) היו מן עוגיות שלמיטב זכרוני היו דמויות מקרון, וסגולתן היתה נימוחות מידית בפה.
מאז אני מחפש אחריהן ברחבי פריז ולשוא. טעמתי מקרונים מכל הבא לפה, ומעולם לא הצלחתי לשחזר אותה תחושה. שום מקרון אינו נימוח מיידית, ולדעתי לא באלו מדובר.
האם ידוע לך, כנרת, אילו עוגיות אני מתאר?
כנרת
21 מרץ 2009אביגיל, רחוב בזל בתל אביב? את יודעת כמה הבשורה הזאת משמחת בשבילי? מעטות הפעמים שבהם אנחנו אוכלים ביצת עין ולחם וגבינה ואני לא חושבת איך נמשיך לאכול את הביצים הלא כתומות, את הלחם הלא בגטי ואת הגבינה – נו.
לא נראה לי שייבאו ביצים לישראל, אבל אם יפתרו את סוגיית הלחם והחמאה, דיינו.
כנרת
21 מרץ 2009זאב, אתה מתאר, כמובן, את עוגיית מדלן שלך.
זאת היה יכול להיות מקרון שהאופה שלו היה מאוהב והוא יצא כמו עננים, זה יכול היה להיות מקרון סתמי מהקונדיטוריה (אפילו לא פטיסרי) שבדיוק היה פתוח ליד תחנת המטרו ליד ביתו של האחראי על הכיבודים באותו יום.
קשה להאמין שאלו היו המקרונים של פייר הרמה, אבל למרות שדווקא מטעמן לא התעלפתי, המרקם שלהם יכול לענות על הזיכרון הרחוק שלך. אין ברירה, תאלץ להמשיך ולנסות לחפש אותה, השאלה איך זה מתיישב עם המשטר החדש. או שאולי אפשר לעתים להניח את השאלה הזאת בצד.
אביגיל
22 מרץ 2009בזל ת"א, כמובן 🙂
צר לי לאכזב אבל סוגיית הלחם לא נפתרה כי זו רק פטיסרי, לא בולנז'רי (למרות שהיו נסיונות גם למכור לחם ואולי עד שתחזרו זה יהיה חלק מהעניין).
כנרת
23 מרץ 2009עדיין משמח. כי מבחינת לחם, אני מסתדרת מעולה עם הלחמים של לחמים, כמובן, של ארז מדי פעם ושל ארקפה. ואני בכלל מתה על לחם לבן אחיד ועל חלה מתוקה.
קרואסונים זה כבר משהו אחר לגמרי.
תמשיכי להזרים בשורות טובות. כשתמצאי ביצים עם חלמון כתום וטעם, תשלחי יונת דואר בהולה. תודה.
אייל גרוס
26 מרץ 2009רק עכשיו חזרתי לכאן וראיתי את שכתבת. ממש חילול הקודש! פייר הרמה? לא היה לך טעים? איזה טעמים ניסית? טוב נדון בזה בלונדון.
לגבי המקרונים הכפריים – שהיינו בסט. אמיליון שבבורדו אכלנו מקרונים מאוד כפריים, שונים גם ממה שאת תיארת, והטענה ששם זה מקור המקרון, שהם עוגיות שמזכירות בצורה את אחד מחצאי המקרונים של הרמה אך הרבה יותר פשוטות.
לגבי ההערה של דוד בפוסט הקודם על המקרון וצבעי מאכל – את המתכונים של פייר הרמה טרם קראתי… אבל אוטולנגי (שלנו שלנו) בלונדון בספר שלו אכן מביע הסתייגות מצבעי מאכל, ועושה מקרונים פחות "בוהקים" אך טעימים ביותר, בלי צבעי מאכל. יש מתכונים בספר שלו.