תמונות משני פארקים וטירה / עדו למפרט

בתחילת אוקטובר הזדמנתי שוב לפאריז הפעם ליום עיון עם חברת HBO במלון ז'ורז' החמישי מרשת פור סיזנס. על המלון עצמו אין טעם להרחיב. אם אתה לא שייחי סעודי, אוליגרך, או נערת ליווי שמבקרת את שני הראשונים, אין ממש טעם לברר את מחירי הלינה. תוכל כמוני לבהות בסחלבים התלויים באוויר בלובי ולשנן את הקפיטל של מרקס.

המטרה האמיתית של הנסיעה היתה, כמובן, לבקר בשני פארקים שמזמן סימנתי כשווים ביקור. פארק פלוראל הצמוד לטירת ונסן ופארק סיטרואן ברובע ה-15. כדי להגיע לפארק פלוראל צריך להמשיך עם קו המטרו מספר אחד עד סופו – תחנת טירת ונסן. שם על שטח גדול פרוסים שני ארמונות, מצודה מרשימה למראה וכמה קסרקטינים צבאיים פעילים. הטירה עצמה, שהתחילה את דרכה כאחוזת צייד במאה ה-12, שימשה כארמון במאה ה-14, כמחסן נשק במאה ה-18 וככלא נאצי במאה ה-20, מהווה כיום אתר סימפטי ומנומנם משהו לשוטטות נינוחה. ניתן לבקר רק במצודה, בקתדרלה השוממת ובמעט מן המבנים. מי שמחפש טירה או ארמון מרוהטים בכבדות, מצויידים בשיריונות אבירים וסממני עושר מן הסוג שעורר פריזאים טובים לטבוח באצולה, ימשיך לוורסאי. בטירת וונסן הבניינים ברובם עירומים מריהוט או קישוטים. אולם נחמד מאד להסתובב בחצרות רחבות הידיים או לטפס לחדר העבודה והשירותים (כן, כן) של פיליפ השישי, שהיה כנראה בחור קטנטן כשבוחנים את גודל החדר בו בחר להרהר על צרכי ההמון בעודו עוסק בצרכיו שלו. בדף האינפורמציה שקיבלתי עם כניסתי למצודה שמחתי לגלות כי המלך הנרי החמישי, שעל שמו נקרא המלון המפואר מתחילת הדברים, מת בטירה מדיזנטריה במאה ה-15, וגופתו הורתחה במטבח המצודה לפני שאושר לשלח אותה הביתה, לאנגליה.

היציאה הצפונית ממתחם הטירה מובילה היישר לפארק פלוראל. היום היה יום חמישי, לפני המולת סוף השבוע, המאפיינת פארקים עירוניים. הפארק היה נטוש למדי, דבר שהוסיף חן מיוחד לשוטטות בו. הפארק אינו מן הפארקים הנראים כפיסת טבע פראית בלב העיר, אלא פנינה פרחונית מטופחת ומתוכננת כגינתו של ארמון. בכל פינה מסודרים ערוגות פרחים צבעוניות, דרכים סדורות בריבועי יער מוקפדים, אגם גדול הנשלט ע"י אווזים אסרטיבים ואין ספור פינות חמד עם מגוון אטרקציות לילדים. ממיני גולף עם מיניאטורות של בנייני פריז, רכבת, מתקני משחק ועד מפלים מלאכותיים ומזרקות.
גם כאן כמו בכל פיסת דשא פנויה בפריז, תמיד אפשר למצוא את הנוהג המקסים של פריזאים, ובעיקר פריזאיות צעירות רבות – יושבות על הדשא, על ספסל, על מדרגות אבן, על החבר – כולן אוחזות ספר או מגזין ומתנתקות לרגע מהעיר שבחוץ. אם פארק פלוראל לא היה כה רחוק מן המרכז הוא ללא ספק היה דוחק את גני לוקסמבורג מתואר הגן המועדף עלי בפריז.

בקצה השני של העיר – ביום שבת, עברתי לפארק השני – פארק אנדרה סיטרואן. כדי להגיע לפארק לוקחים את קו 10 במטרו ויורדים, כמה מפתיע, בתחנת אנדרה סיטרואן. לפני שנכנסים לפארק כדאי ללכת כמאתיים מטרים ימינה (אם פניכם לנהר) כדי לגלות את אחותו הקטנה של פסל החירות. הפסל שתעתע בהריסון פורד בסרט "פרנטיק" הינו עותק מ1889 של הפסל ששימש כאחד המודלים שקדמו לבניית הפסל המפורסם שנשלח לניו יורק. פארק סיטרואן הסמוך נבנה במקומו של מפעל סיטרואן ששכן שם וכל כולו מהונדס ומעוצב עד מוות.

אולי זה מזג האוויר שהיה אפור וקריר, ואולי ירגמו אותי חובבי הגן ברגבי אדמה מהפארק, אבל פארק סיטרואן נראה ומרגיש כמו גן הנצחה מטופח במיוחד. שבילים נמתחים מנקודה לנקודה, חוצים שישה גנים המתמקדים בחמישה נושאים שאיש לא ינחש (מתכות, כוכבי לכת, ימי השבוע, מים וחושים), עצי נוי כלואים באדניות בטון מוגבהות, עמדות תצפית מוגבהות סביב רחבת דשא גדולה, הכל נראה ומרגיש כמו תרגיל עיצובי מבריק של ארכיטקטים נטולי נשמה. למרות שביקרתי בסוף השבוע. אף אחד לא טרח לשבת ולקרוא שם, או חלילה לשחק עם איזה ילד, או סתם להנות מהחיים. כל המבקרים בגן היו עסוקים בג'וגינג בשביליו המהונדסים. כולם רצו שם. אפילו הברווזים במדשאה רצו. האטרקציה הגדולה של הפארק – כדור פורח ענקי (הגדול באירופה) היה מושבת בשל מזג האוויר הסגרירי. המזרקות פעלו חלקית ושתי החממות הגדולות של הגן היו סגורות.

בקיצור, זהו פארק מעניין בשביל מי שמתעניין בארכיטקטורה אורבנית. עבור כל השאר – ובכן, פריז מציעה לדעתי פארקים מלהיבים יותר, ולמי שמחפש להעביר בפארק כלשהו חצי יום לבד, בזוג או עם ילדים – פארק פלוראל מחכה לכם, כולל בונוס מיוחד של טירה ימי ביניימית בסופו של קו אחד של המטרו.

– עדו למפרט הוא מנהל קריאייטיב וחובב צילום מתל אביב, שביקר בפריז ממש לא מזמן, ובטח עוד ישוב.