הו לאופולד או החמישיה נוסעת לפריז / ארנסטו ביכובסקי

ברגע שירדנו מהמונית, אמרתי לבת שלי, מיה: "אם אקשור לך עכשיו את העיניים ואתן לך מצלמה, ב-100% מהתמונות יופיע משהו מרהיב". זאת, מבחינתי, התמצית של פריז.

פריז היא העיר היפה בעולם. כל סמטה, כל כיכר וכל כניסה לבית מגורים, הם עולם נסתר מן העין המוביל למקום חדש ומרתק. זו עיר קרחון, כזו שאתה רואה רק עשירית ממנה ושבכל פעם שאתה מרגיש בטוח בדרכך חזרה הביתה, מספיק לסטות מהדרך בפניה אחת לפני ואתה עלול ללכת לאיבוד לכמה שעות בשקט.

טיול משפחתי בפריז, לעומת זאת, מחייב אותך מראש להסיר את שכבת השומן של העיר.

הוא דורש מכם, הזוג הבוגר שבחבורה, לדעת שטיולים רומנטיים יד ביד לאורך הסיין לא יהיו פה, ובטח שלא ארוחות במסעדות מעוטרות כוכבי מישלן. מכיוון שזאת היתה נסיעה מחומשת, שלנו ושל שלושת ילדינו (אורי, 13, מיה, 11, וגיא, בן 6), הבנו שהפעם זהו מסע בסגנון Street Food. הגישה הזו הובילה אותנו לכמה מקומות שהפתיעו אותנו לטובה כל כך, עד שהם התעלו על כל חוויה גסטרונומית סופר מתוחכמת הצפויה בטיולי פינוק.

לזכותנו יש לזקוף את התחקיר המעמיק: בחודשיים שקדמו לטיול, ישבנו, תמר ואני, ולמדנו את החומר. נכנסנו לעשרות אתרים ובלוגים, חלקם מקומיים (כמו זה של כנרת), אחרים מרחבי העולם, בלוגים של פודיז ובלוגים של אמהות שחרשו את העיר לאורך ולרוחב ומיפו אותה על פי מסעדות, חנויות וגני שעשועים לילדים, בלוגים שמתמחים באקלרים ואחרים שמוקדשים לפארקי שעשועים. לא חששנו להכנס גם לאתרים הפופולרים ביותר כדי להבין את טעמו של הקונצנסוס.

התכנון המקדים הוא קריטי וחלוקת החופשה לימים ולשעות היא הכרחית כדי לרכוש כרטיסים מראש ולחסוך זמן תורים (וכסף). והכי חשוב – התכנון חיוני כדי לא ליפול במסעדות גרועות ויקרות מדי. המקומות שעליהם אמליץ כיכבו כשיאי הטיול שלנו. בכולם התקבלנו מצויין עם הילדים. אמליץ גם על כמה מקומות שאליהם הלכתי לבד.

מגורים: זוהי אבן הראשה של חופשה אידאלית בעיר הגדולה. הדירה היא מבחינתנו בסיס האם, היא מקום בו הילדים יכולים להרגיש בו נוח, בו אפשר ללכת יחפים, לאכול בו קורנפלקס ולהחזיק בו חלב, והכי חשוב – זהו מקום לעשות בו קקי ופיפי כאוות נפשם ולשתות מיץ תפוזים שמחירו לא יעלה על 20 יורו.   מיקום הדירה הוא קריטי: דירה במקום מרכזי, שברחוב מתחתיה יש תחנת מטרו, ארבעה סוגי בולנז'רי, שתי חנויות גבינות, שני סופרמרקטים ובית מרקחת, היא ערובה להצלחה גדולה. אנחנו בחרנו להתגורר בדירת שני חדרים גדולים ברובע השני של פריז ברחוב Leopold Bellen. זהו רחוב יפהפה, פריזאי קלאסי, מלא בבתי קפה ומסעדות קטנות, הנמצא במרחק יריקה מכל צורך וחשק. את הדירות שלנו בפריז אנחנו שוכרים דרך Ogusta, חברה קטנה ומשובחת, שהשירות שלה אמין ואישי. כל הדירות והבתים שלהם ממוקמים טוב וטווח המחירים רחב. כדאי ללכת על דירות יקרות טיפה יותר, המצויידות ומשודרגות מבחינת נוחות ואיבזור. כדאי גם לוודא שבבניין יש מעלית, כי זאת חוויה מפוקפקת להעלות ולהוריד שלוש מזוודות מפוצצות שלוש קומות. אצלנו, המעלית הקטנה ובעלת הפירזול המדהים, הייתה עבור הילדים אטרקציה לא פחותה מרכבת הרים בפארק אסטריקס.

פארק אסטריקס: אם כבר מדברים על היצור הקטן בעל הצמות הצהובות וחברו השמנמן אובליקס. לאחר שלב המחקר הבנו שליורו דיסני אנחנו לא הולכים: אנחנו לא בורחים לפריז כדי לפגוש את כל מדינת ישראל בתור להריח את הנעליים של סינדרלה. ואכן, תהילתו של פארק אסטריקס הוכחה כמוצדקת ביותר.

פארק אסטריקס נמצא כשעה נסיעה ממרכז פריז, ומדי יום בעשר בבוקר יוצאות אל הפארק הסעות מסודרות מחניון הקרוסל שבלובר, לשם הם שבות בשש וחצי בערב. עבור הילדים, זו חוויה מקסימה ובסטנדרטים אירופאים. אני, הסובל מפחד גבהים, סבלתי שם נורא, וכל תפקידי היה לחכות ששלוש המפלצות שלנו ירדו ממתקן התאבדותי זה או אחר.

הפארק מקסים ומלא עצים וטבע, שופע מסעדות יקרות (מנת צ'יפס חמישה יורו!) ושירותים נקיים. כדאי להזמין כרטיסים מראש (כמה שיותר מראש יותר זול) לפארק ולהסעות. כדאי לתת לגוגל לתרגם את אתר הפארק מצרפתית, כי ככה למשל הבנו, שגיא שלנו נכנס בחינם. הכיף הגדול בקיץ בפריז הם הימים הארוכים, וכך כשחוזרים מהפארק, פריז עוד מוארת באור שמש כאילו ארבע אחה"צ, ובעצם היום לא נשרף לחלוטין.

קוניטוראיה. גולת הכותרת הקולינרית של השבוע הזה. קוניטוראיה היא מסעדת פועלים שנמצאת במבנה עוצר נשימה בעיצובו. כבר מרחוק המקום נראה מבטיח. ליפנית הזו לא באים כדי לאכול סושי ואי אפשר להזמין אליה מקום, לכן חוויית "זוזוברה" עלולה לחזור על עצמה אם תגיעו מאוחר מדי, בזמן שחבורות ההיפסטרים יוצאות לבלות. אנחנו באנו בשבע בערב וחיכינו עשר דקות בלבד עד שהושבנו בשולחן המקסים שלנו. השירות ידידותי לילדים והמנות פשוט טעימות ברמה אחרת. בין 14 ל-18 יורו  למנה עיקרית. טיפ קטן: זו לא בושה לבקש מים קרים מהברז, זה חוסך לא מעט כסף בארוחות המשפחתיות בחוץ. וכך עושים את זה: Une carafe d'eau, s'il vous plait.

מוזיאון הטבע בפריז. על המוזיאון הזה כמעט ולא מצאנו המלצות, לכן אנו נשנה את זה כאן ועכשיו. זהו מוזיאון הטבע היפה והמקיף ביותר שראיתי מימיי. הוא בנוי ממספר מבנים מדהימים ביופיים, המתמקדים בנושאים שונים, המוקפים בגן בוטני גדול מימדים ושופע משתלות ויקטוריאניות מונומנטליות. אילו גיא היה גדול יותר, היינו חוזרים לשם שוב.

חובה לראות את תערוכת הלילה המוצגת בגלריה הגדולה של האבולוציה (עד סוף ספטמבר 2014), זו תערוכה מרתקת ומקיפה שמתחילה בירח ובכוכבים, ממשיכה בפעילות החיות בלילה ובמה שבני האדם עושים בו: חלומות, מיתוסים מפחידים. מפני שאנחנו משפחה קצת גותית-קריפית, החיבה שלנו לפוחלצים ושלדים עשתה כאן את העבודה ביג טיים.

חובה (2): לעלות למוזיאון האבולוציה ולראות את תערוכת הקבע של שלוש הקומות המפעימות המציגות כל יונק וחרק אפשרי על פני הגלובוס (לעזאזל הצרפתים הללו, הרגו ושדדו כל דבר אפשרי).

חובה (3) וגולת הכותרת של הביקור: חלל הגלריה לאנטומיה ולפליאונטולוגיה. אין לי מילים להגדיר את האפקט שהמוזיאון הזה עשה לי בכניסה לחלל הענק הזה, המציג את השלדים של כל היונקים הקיימים והנכחדים על פני כדור הארץ. אי אפשר להישאר אדישים לשלד של לויתן ענק, אבל כמעצב זו הייתה אחת החוויות החזקות שחוויתי, יצירת הגריד של הטבע, שבטח הייתי מפספס לולא הילדים. בקומה השניה של מוזיאון מופלא זה ישנה תערוכה מרשימה ביותר של שלדי דינוזאורים.

כדאי לקנות כרטיסים מראש, גם כאן זה הוכח כמשתלם, לצרפתים יש תורים יחודיים לרוכשים מראש וזה מספק נורא לעקוף את כל התורים המפלצתיים שיש בכל מקום. הכניסה לחלק מהתערוכות היא חינם לילדים.

Blend. בלנד היא רשת המבורגרים חדשה ומוחמאת. אלו ההמבורגרים הטובים ביותר שאכלתי אי פעם. WEST שלהם הוא יצירה בזכות עצמו והצ'יפס בטטה שמגישים שם ממכרים ממש. חזרנו לפה שלוש פעמים במהלך שמונה הימים. לחיי הכולסטרול!!אנחנו היינו בסניף שלהם ברובע השני (44 Rue d'Argout), והסניף האחר שלהם סמוך לחנות merci ברובע השלישי.

גיוזה בר. אחרונה וחביבה ביותר היא גיוזה בר, מסעדה יפנית קטנה בפסאז' דה פנורמה, בין הרובע ה-2 ל-9. אוכלים בה רק מנה של גיוזה מסוג אחד, ובשני גדלים. כדאי להביא מזלג מהבית עבור הילדים. Gyoza BarPassage de Panoramas.

Rue du Bac. את זה כבר עשיתי בעצמי, בלי הילדים. רו דה באק הוא אחד הרחובות היפים והמושלמים שיש, שבו משתרעת Conran Shop, חנות שבתכל'ס, אפשר לרכז בה את כל הקניות בפריז. הכל שם יפה, הכל שם מושלם, הכל שם יקר. באותו הרחוב ובאלכסון מקונראן, חנות מעטפות ומחברות כובשת ממש שכל מעצב המחזיק מעצמו חייב משם לפחות ספר סקיצות קטן, וכמובן הבון מארשה והגראנד אפיסרי, שהם היכלי קניות מושלמים לחובבי הגסטרונמיה ומותגי הבגדים. נקלעתי לשם עם פתיחת עונת הסיילים,  רבו שם על נעלי ג'ימי צ'ו כאילו אין מחר.

באותו עניין אבל בגדה אחרת: ממש מקביל ל Rue De Rivoli עובר רחוב Saint Honoré המפורסם והיוקרתי. בשלב מסוים, הוא הופך להיות צר וקטן, והחנויות בו הופכות בוטיקיות ומתמחות. לחובבי הז'אנר שווה להכנס ל-Astier de Villatte, קודש כל הקודשים של הקרמיקה. אחרי שרוכשים שם פריט (קטן) במחיר מופקע מומלץ לחצות את הכביש ולהכנס לסניף הקרוב של מותג הטואלטיקה המשובח Aesop, כדי לרחוץ שם את המצפון על מה ששילמת בחנות הקודמת.

Rue de Buci. בימי ראשון יוביל אתכם רו דה בוסי ליריד קטן של גבינות מדהימות, חנויות שוקולד ובתי קפה מקסימים. שמחנו לאכול ארוחה קלה של סלט וקיש טעימים ביותר ב-The Smith's Bakery. העוגות הבחושות שלהם משאירות מאחור את אלו המפורסמות, המאכזבות, של Rose Bakery.

ראשון בבוקר, נוטרדאם. ביום ראשון בשעה עשר בבוקר התייצבנו במיסה בכנסיית נוטרדאם. זה נשמע הכי תיירותי שיש, אבל אני לא מתבייש להגיד שזה היה מקסים ומרגש עד מאוד. נגינת העוגב, שירת הנזירים והויטראז'ים המפעימים השתלבו לכדי חוויה רוחנית. אפילו גיא חסר הסבלנות התיישב על ספסל והוקסם מהצלילים והמראות. עשר דקות הליכה משם, ברחוב סאן ז'רמן הבוהמייני, ישנו מוזיאון ימי הביניים בעל הגנים המקסימים אשר איפשרו לתמר ולקטנים בחבורה מנוחה והתרעננות. למוזיאון עצמו לא נכנסנו, נהנינו מהגן הימי ביניימי והבניין היפה.

גנים ציבוריים. תהיה זו טעות להתעלם ממספר גנים ציבוריים בהם תמר וגיא העבירו שעות מזמנם כאשר אני סיירתי לבדי או עם הגדולים, במקומות שבירים. הראשון שבהם הוא Place des Vosges. מזרקות יפהפיות, מדשאות מוריקות, פסל של צרפתי על סוס והרבה צל. הפלוס הגדול בגן זה (מעבר להיותו הכיכר המתוכננת הוותיקה ביותר בפאריז) הוא מיקומו האסטרטגי, בתחילת רחוב Rue des Francs-Bourgeois שבמארה. רחוב זה מרכז בתוכו שתי חנויות מצויינות של מותג הבית BenSimon, וכמובן מגוון רשתות כגון Muji ו-Uniqlo. גן חביב אחר הוא גן השעשועים הקטן בפינת Rue De Bac , Rue De Severs, עם קרוסלה, מתקני שעשועים והמון ספסלים מוצלים ויונים להאכלה. בשעות הצהריים הספסלים והמדשאות מתמלאים בפאריזאים בהפסקת צהריים. שווה ביותר.

אחרון חביב והגדול מכולם: גני לוקסמבורג. תיירותי לחלוטין (זהירות, כייסים!), אבל עדיין מקסים, עם גן שעשועים מודרני גדול מאוד ובתשלום – 2.5 יורו לילד, ארמון (שלא נכנסנו אליו), ואגם מלאכותי אחד שבו ילדים מכל העולם משיטים סירות מפרש קטנות. חצי שעה של תענוג (בתשלום, נו מה). כשהיינו שם היה גם קונצרט של תזמורת המשטרה. ישבנו בצל והקשבנו. מאוד תרבותיים.

בדרך הביתה, בחזרה משדה התעופה, מיה אמרה לי: "אבא, נכון שבארץ אי אפשר לעשות את המשחק עם המצלמה?". חכמה, הבת שלי. שמונה ימים בפריז, היה מקסים והיה נכון. ופייר הרמה הוא המלך הבלעדי והיחידי של המקרונים, אל תוציאו שקל בלדורה, זה לא שווה את זה.

– ארנסטו ביכובסקי הוא מעצב, מבעלי חברת המיתוג BlendIt, ובסופי שבוע מבשל-מצלם-מאכיל את כל מי שזכה להיות קרוב לצלחת.