דנמרק היא באמת נס, כלכלי, חברתי, אסתטי, נס מעשה ידי אדם. זו אומה קטנה עם היסטוריה קשה, שכבר שנים מובילה את ראש מצעד האושר, הרווחה בסקרים מעמיקים ובלתי תלויים, מדינה משגשגת שגם מטפחת היטב את האזרחים שלה. בדקתי הכצעקתה (ספוילר: כן) וכיצד ובשל מה זה ואיך. ולצד ההמלצות האופרטיביות, איך להיות מדינה שלא אוכלת את יושביה אלא מזינה אותם, הנה עוד כמה נקודות אור, מקומיות אבל משמחות מאוד.
שוק האוכל פפירן (Papirøen): בהאנגר גדול בנמל, בין גלריות וחנויות עיצוב, רציף אחד ממסעדת נומה המהוללת, נערכת המסיבה הכי טובה בעיר: שוק תוסס של דוכני אוכל מהעולם, שבו מוכרים שפים ויזמים צעירים את מרכולתם מתוך מכוניות ישנות או בקתות מקושטות. בחוץ: מסיבות רחוב, אירועי תרבות ושמש (כשיש).
גן החיות של קופנהגן נחשב אחד היפים באירופה, והוא באמת נהדר. גם בו העיצוב והעברת המידע משחקים תפקיד משמעותי, והוא יפה ומעניין ונוח ואפשר לבלות בו יום משפחתי שלם. בצמוד אליו נמצא Søndermarken Park, פארק שקשה להאמין שנמצא בתוך העיר (בשכונת פרידריקסברג השווה). מתחת לפארק נמצא מאגר המים העצום של העיר, Cisternerne, שמאז שהפסיק למלא את תפקידו, החלל העצום והמהדהד שלו משמש כחלל למיצבי אמנות.
טרובהאלרן הוא שוק אוכל מקורה וקבוע, ובניגוד לאוכל הדני, שלא הצלחתי ממש להתרשם ממנו (בנומה לא הצלחנו להשיג מקום למרות שהצעתי להם כליה. טוב, שתיים), שם יש דברים טובים ממש, ובעיקר אוכל בתצורתו המסחררת והיפהפיה. חוץ מ-Coffee Collective, דוכן גדול של קפה מעולה שיש שם (כמו בעוד כמה מקומות בעיר), וכרוביות בכל צבע שאפשר להעלות על הדעת, יש ממול במה שעליה בקיץ מוצגים מופעים שונים, מאופרה ועד הופעות רוק. חינם, כמובן. כל הטוב הזה נתון בין פארק Ørstedsparken, הגנים הבוטניים ומאגרי המים שבהם גם שטים בסירות ברבור. ציורי? בהחלט.
מוזיאון לואיזיאנה: טוב, נו. הדבר הכי טוב בקופנהגן נמצא במרחק 35 קילומטר ממנה, אבל בלי ספק, ולדעתי גם בלי תחרות, לואיזיאנה הוא אחד המוזיאונים הכי טובים בעולם. אם לא ה-. אמנות מעולה, מבנים יפים, מסלולים אלטרנטיביים וסיורי ג'יין, וכל הדבר הזה נתון בתוך טבע, ומול אי שוודי. נו, המילים קטנות על המקום הזה, ולא צריך להיות איש אמנות מושבע כדי להקדיש לו יום שלם בטיול. אני התעקשתי להטות את כל מסלול הטיול שלנו כדי להספיק לתערוכה של אולאפור אליאסון, ואגב כך נפלתי על פסטיבל ספרות שהתקיים שם והמזלתי לשמוע שיחה עם מרגרט אטווד ההורסת. בזמן שחיכיתי שעתיים מוצדקות בתור לאטווד, בנות הבית ואביהן נסעו לטירה של המלט, לא רחוק משם.
קסטרופ סובאד. Kastrup Søbad. האמת, אין לי מושג מה תעשו שם, אבל אני לא יכולה שלא לספר על זה, כי זה מופת לדניות. בשוליים הלא חשובים של העיר, לכאורה, לא רחוק משדה התעופה, הקימו את הדבר הזה:
מעין מזח שמגיע מתוך המים ומשתבלל בתוכם, ומשמש לפיקנוק, קריאה, קפיצה למים וצילום פורטרטים. מסביב ים צלול, מטוסים ממריאים ונוחתים, הגשר (ה-גשר) ופארק ירוק כמו מתוך הטלטאביז. לא רחוק משם – הקולוניה סאני, שהיא עוד פלא דני, שכונת נופש סוציאליסטית, אם אפשר לארוז את זה באוגד אחד.
