לקח לי כמה דקות להבין מה יש להם אלה, עם אמצעי המניעה בכל מקום: מתקן שמפיק ג'ל לטיהור הידיים לפני הלחיצה על כפתורי המעלית בקניון ענק, היפהפיה האסייאתית המדוקדקת, שאוכלת בשולחן לידינו בתיאבון גדול כשידיה עוטות כפפות חד פעמיות וכמובן – מסכות המנתחים בכל מקום ועל כל אחד.
כן, גם סארס, בסדר. אבל בעצם, כל ההפרדות האלה ואמצעי הטיהור והסינון והפיקוח הם ניסיונות נואלים לרסן את היצר ההונג קונגי, הרעב לטעום מכל העולמות שבצומת ביניהם היא מצוייה. כאילו לולא מעטפות הניילון ההרמטיות האלה, חוומרי החיטוי ואמצעי הפיקוח הנוקשים, תעלה העיר הזאת על גדותיה מרוב תאווה, תציף את העמק הרחב, תחדור דרך חלונות בנייני המשרדים ותמלא את בורות הענק שמחכים להצמיח בתוכם את המגדלים הבאים שיימכרו כמפוארים והיקרים ביותר ועם הנוף היפה ביותר בעולם.
סרטים מלהיבים כמו Inception שמציעים לקפל את העיר, להכפיל אותה, לשקף אותה בתוך עצמה, לערום את בנייניה זה על זה, להפוך כל גרם מדרגות לציור מביוסי של אשר, הופכים חדשות ד'אשתקד ברגע שמתהלכים בהונג קונג. אם עיר רגילה מתקיימת במפלס אחד, בדרך כלל, וערים בנות מזל, שיש להן תחתית, מזרימות את הדם והאנשים במישור אחד נוסף, תת קרקעי, בהונג קונג מפלס הרחוב הוא רק הצעה אחת אפשרית מבין כמה. בהונג קונג, נוסף על מפלס הרחוב והמפלס התת קרקעי של הרכבת התחתית, מתקיים מפלס נוסף, של גשרים עיליים שמחברים בין קומותיהם הגבוהות יותר של הבניינים המרכזיים. חוץ ממנו, מדרגות נעות שמטפסות במעלה העיר (ובערב משנות כיוון ויורדות ויורדות לעבר בטנה) מאפשרות לכל הלך להשקיף לתוך חלונות הבתים ולראות איך דירות של קשישות, על פי הכביסה התלויה על המרפסת, משתבצות בטבעיות בין משרדי עיצוב, סטודיות של ציירים, מכוני פדיקור-מניקור, שיזוף ועיסויים וחנויות בגדי ילדים. יש בדיוק רגע כדי להתרשם מהשלט או מחלון הראווה החטוף בזמן המעבר על פניו באלכסון במדרגות הנעות, אבל איך בכלל מוצאים אותם בסופו של דבר?
זאת לא עיר לעגלות; אבל תינוקות שיגדלו בה יפתחו תפיסה מרחבית גמישה ורבת אפשרויות. נשים על עקבים דקים וגבוהים מצליחות לא רק ללכת את כל זה, להעביר כרטיס במתקן שמזכה אותם בתגמול כספי על הליכה ברגל במסדרונות, כי המדינה מבקשת לשמור על בריאות תושביה. קניונים נחשבים כיכרות עירוניות לכל דבר ועניין, ועדיין הרחובות ריחניים ורועשים באופן תוקפני.
בשלושה הימים שבילינו כאן אי אפשר היה להבין את העיר הזאת, מה גם שקשה להכיר את המקומיות שלה, אם יש בכלל דבר כזה: כולם נראים בנקאים בריטיים שנחתו הישר מהסרט מרי פופינס לטריטוריות האקזוטיות, עובדי מגזר התיירות או תיירים כמונו. או במחשבה נוספת, תיירים כמונו, ששכל כך הסתחררו מהמגוון ותנודות הקיצון בין עושר ועוני, סטריליות וזוהמה, יופי וכיעור, שלא מצאו מעולם את דרכם החוצה מבין המבוכים הרב שכבתיים שבהם נלכדו, או החליטו לא למצוא אותה. בשלושה ימים היה גם קשה להכיל את המגוון והעומס החושי, והסתירות שמהדהדות בלי הרף כמו מכת מצילתיים (וזה חוץ מעוד פוסט אחד על אוכל, בקרוב) ועל כן התנצלותי הכנה על גודש התמונות ועל הערפל שמציף אותן ומשטיח את הצבעים (והריחות).
זאת הונג קונג. וגם זאת. וגם זאת. וגם זאת.
0
0
* ותודה לפילי, על העזרה בהבנת העיר ובתכנון הטיול. גלעד פלדמן הוא דוקטורנט שחי בהונג קונג. האתר שלו, Fili's World, הוא מקור מידע עשיר ועדכני על הונג קונג, סין וטייוואן ופילי עצמו ידידותי ומסביר פנים.
אורי
28 אפר 2011מעניין. תכף יש וליב בתל-אביב, אז אולי גם מעבורת תהייה לנו בקרוב…
תמר, שוויץ
28 אפר 2011מתי את מספיקה את כל זה?
לגמרי עושה חשק
כנרת
28 אפר 2011תמר, זה שייך לטיול הקודם-קודם, זה של סין. במקום לנסוע, אני כותבת על נסיעות קודמות. כמעט אותו אפקט.
עדי
28 אפר 2011וואו. נראה כמו עירוב של טוקיו (הנקייה והמתוקתקת, הממוחשבת כולה) וסין (הריחנית, הצפופה והמאותגרת סניטציה בשווקים). בהחלט יעד מעניין.
שרון
28 אפר 2011נפלא! עכשיו אני רוצה גם להונג קונג.
כנרת
28 אפר 2011ולא מעט לונדון. שנים של כיבוש על ידי האימפריה הותירו חותם עמוק, או למעשה עיצבו את המקום הזה בצלמו הנוכחי.
הייתי ממליצה לך עליו כיעד הבא לרילוקיישן, אבל כאמור, אני חוששת שמאוד קשה להתנהל שם עם עגלות.
Fili
28 אפר 2011תמונות נהדרות ויופי של סיכום.
מקווה לראות אותך שוב באזורנו מתישהוא.
בתיה אטינגר-מבורך
28 אפר 2011"שככה יהיה לי טוב, כמעט לא נשאר לי מקום בממחטה", כריס פטן, המושל הבריטי האחרון של הונג-קונג, ביום השבת האי לסין, יוני 1997.
גם לי כמעט ולא נשאר מקום בממחטה שלי. לא בפעם הראשונה שעזבתי אותה ואפילו לא בשניה.
זו בעיניי העיר הכי מרתקת בעולם. מבחר האפשרויות שהיא מגישה הוא לחלוטין אינסופי, היא נגישה, היא מסבירת פנים, היא רק רוצה שתבוא. היא טורפת את כל החושים שלך. והיא עושה את כל זה במחיר ששוה לכל נפש.
הכתיבה שלך כה מקסימה ומרגשת והצילומים שלך ינציחו תמיד את הזוית החמקמקה הזאת, שאיכשהו רק את מצליחה לראות ואיזה כיף שאת משתפת אותנו בכל היופי הזה.
אז, בהזדמנות זאת, תודה!
טובה
29 אפר 2011את כותבת כל כך יפה, שבא להשאיר את המזוודות כמו שהן ולנסוע. מבטיחה כרבנז' לשלוח צילומים ממקריניצה וממצובו שיצאו אגב הרבה פחות גרועים עם האייפון החדש.
שרון ל.
29 אפר 2011וואהו!!! מדהים. קסם תחת ידיך
לירון
6 מאי 2011לונדון סבבה עם עגלות. הרבה יותר טוב מישראל.
דרישת שלום חמה משם.