FoMO, FoFoMO, CoFoMO: לונדון 2017

ללונדון נסעתי חולה ב-FoFoMO.

FOMO כבר כולם מכירים: הפחד להחמיץ, Fear of Missing Out. הרי לונדון גם ענקית וגם עשירה וגם תוססת, ולא רק שאנחנו ארבעה אלא גם אחת מאיתנו היא בעלת תיאבון בלתי ניתן לסיפוק בעיקר כשהיא מגיעה לעיר גדולה חדשה-ישנה. אז הצטיידתי מראש ב-Fear of Fear of Missing Out.

הנסיעה ללונדון התחילה במקרה ממש. במרץ ומבעוד מועד חיפשתי לפסח בית מחוץ לעיר, לנוח, לקרוא, לבשל ולאכול בו (עדיין מחפשת! בתים יפים, נעימים ונקיים, שמוקפים בטבע ורוצים לדגום קצת עיר, מוזמנים לפנות במדור). אבל פתאום הונחה לפתחי הפייסבוקי הצעה לחילופי בתים עם לונדון, ואפשרנו למקרה לקרות. לחילופי בתים טובים, עם מחליפים נדיבים ומכניסי אורחים, אני לא מסרבת. זה הסיפור עם החלפות בתים, אני מגלה שוב ושוב, ההרפתקה הרומנטית המותרת לזוגות נשואים אלפיים עשרים.

אז במקום מנוחה ממלאת – לונדון. זאת שביקרתי בה בחופשת השיחרור באמצע ינואר; זאת שלא הייתי בה מאז ביקור גדוש וסוער לפני שמונה שנים.

חיסלתי באיבן כוונות למסע כומתה, בטח לא משפחתי (כשאני מורידה אותו למאתיים שכיבות סמיכה ובזחילה אינדיאנית בין מוזיאונים וגלריות, אחרי הכל זה מתקבל בהבנה. בפורמט משפחתי הגרגרנות שלי יורה בי חזרה). חרגתי ממנהגי, השתדלתי לא לברר כלום ומה קורה, לא להידבק בהתלהבויות לגבי אף מסעדה שמוכרחים, ובכלל להיפטר מהמושג "מוכרחים". עד כמה להיפטר  מהמאסטים? ככה: היה פסח והיה גם איסטר, וכל הנסיעה נרקמה באיחור, אפילו לא נותרו מקומות בסיור הנודע לאולפנים של הארי פוטר. תבינו, הארי פוטר הוא כוכב עליון אצלנו בבית. קראנו יחד, במשך שנתיים, את כל הסדרה, ראינו את כל הסרטים, והם נקראו כאן מחדש, בעברית וחלקם גם באנגלית. שתיהן התחפשו, אחת להארי, אחת להרמיוני, יש כאן גלימות ושרביטים, ועוד ספרים על מאחורי הקלעים של והארי בתלת מימד ומחזה ההצגה – ולמרות כל זה, כשכינסנו את הילדות לעדכן שאמנם לונדון, אבל אין מקומות לסיור באולפנים של הארי פוטר, הילדות משכו כתפיים בהבנה.

למרות ה-FoFomo שלי, למרות שהכרזתי שהפעם לא נכבוש את לונדון אלא פשוט נבקר בה בנימוס, קיבלתי הרבה המלצות מהמארחים שלנו, מחברים ומחברים לעט. ואיכשהו, ולמרות הכל ומינוס פורטנאם ומייסון, מינוס הנשיונל גלרי פורטרט (!!) ואפילו מינוס נוטינג היל (!!!), למרות זאת יצא שעשינו את העיר כל יום, בוקר מאוחר עד ערב.

והיא, בתמורה, עשתה לנו טיול מקסים, נעים, מלא כל טוב. כל הדברים החשובים עמדו לזכותנו:

שמש. כל הזמן שמש. מקסימה, לפעמים שקרנית, אבל עצם העובדה שהלונדונים משוכנעים ששמש, הפכה את כולם להרבה יותר נחמדים.

שער הפאונד. ישתבח שמו. ירד, ועכשיו התחושה הכללית היא שבלונדון לא יקר יותר מאשר כאן (היקר ממילא).

חבריי למסטינג. שיחד עשו את הטיול שלנו לנעים ומצחיק ונמרץ והרמוני. הילדות שהסכימו למדוד ג'ינסים, לחכות חצי שעה בטופ שופ על ספסלים ליד חדרי ההלבשה, לטעום אוכל הודי, והבינו מההתחלה ועד הסוף מחזה שלם! ואביהן – שתקצר היריעה.

תודה לעלמה איגרא על פוסט לונדוני ממצה, להילית קולט על לונדוניות שוטפת, לאיריס מאור על אירוח ועל תחקיר ועל "לקנות כרטיסים להוקני עכשיו!" ולאייל גרוס על המלצותיו הטובות ועל זה שלא הצלחנו להיפגש ולכן לא יהיה מנוס מלנסוע שוב.

הנה אני מעבירה את זה הלאה ומרכזת את רשימת הדברים הטובים לעשות בלונדון בקרוב, בעיקר בפורמט משפחתי. הנה, בקצרה, עשר המלצות מהלונדון שלנו:

1. אפליקציות: לפני הכל, כדאי להוריד לטלפון City Mapper, Uber, FourSquare.
   סיטי מאפר היא אפליקציית התחבורה המושלמת. חוץ מזה שהיא יכולה לומר לכם אילו רכבות לקחת מאיפה, מתי צריך לרדת מהרכבת ואיך למצוא את הרכבת הבאה, היא יכולה לתכנן מסלול גם מוגן מהגשם, באוטובוסים בלבד, מחוברת לאובר, והכי חשוב – טלפורטציה!
   אובר, כי כשנעים ברביעיה משלמת, ובמחירי התחבורה הציבורית הגבוהים בלונדון, מתברר שאובר יכול להיות זול יותר (ולעתים קרובות גם נוח יותר). נהגי האובר שלנו היו אדיבים, מדויקים, נחמדים, ולעתים קרובות גם למדנו מהם על לונדון, קיבוץ גלויות. רק לקראת הסוף הבנתי שאת תכנית האירוח שלי #אר יו טוקינג טו מי, כדאי היה גם לצלם ממש. פליטים מעיראק, עולים חדשים מגאנה, דוקטורנט לביוטכנולוגיה, לונדוני בריקסטונאי, סבא מפורטוגל שמתכוון לחזור לשם לפנסיה – הנסיעות שלנו באובר היו המגע הכי צמוד לעולם האמיתי.
   פורסקוור, כי כבר כמה שנים שאני אוספת המלצות באמצעות האפליקציה (כלומר מעדכנת אותן ברשימות שאני מכינה לפני הטיול) ובזמן אמת היא די מהימנה בלמצוא לנו את הסושיה הכי טעימה שפתוחה עכשיו.
   :
2. הזמנות מראש: אז אתם כבר לא תפספסו את הסיור לאולפנים של הארי פוטר, אבל אם נוסעים בקרוב, אז חשוב להזמין גם לתערוכה של דיוויד הוקני בטייט בריטן, ללונדון איי ולהתחבר לשיטת ההזמנה בסקיי גארדן.
   :

   

    

   

    

   

    

3. תערוכת הרובוטים במוזיאון המדע. כנהוג בלונדון, הכניסה למוזיאון היא בחינם, אבל לתערוכות  מסוימות הכניסה בתשלום. כך היה עם תערוכת הרובוטים המעולה בלונדון, ששווה לא רק לילדים, אלא גם להוריהם, עם הרבה שיחות מעמיקות עם רובוטים עם פיק-אפ ליינס (!Hello You shiny happy people), עור פנים אנושי (וטוב ממנו, כמובן), הבעות של יונית לוי (בעדינות) ודיוק כירורגי.
   :
4. V&A, מוזיאון ויקטוריה ואלברט לעיצוב ולאופנה, הוא כן אחת ההחמצות שלי בטיול שהשתדלתי בכל מאודי לא להחמיץ בו פנים. מה שהספקתי (בזמן שקיבלתי שיחרור משאריתו של מוזיאון המדע) זה לקפוץ לקפיטריה השווה שלו, ולעבור בחנות המתנות (בלי לקנות כלום. איך השארתי שם את ה-Tote Bag הפרחוני שובה הלב ב-10 יורו, רק אלוהים יודע. רמז רמז קריצה קריצה תודה תודה). הקפיטריה שלו, היא לא רק יפה מבפנים, היא משתרעת גם על גינה פנימית יפהפיה, כולל ברכת שכשוך רדודה, שילדים משחקים בה, בזמן שהוריהם דופקים סצנות רנואריות של השתרעות נינוחה על הדשא. אפשר גם לדלג על המוזיאון ולהיכנס רק לקפיטריה עצמה, אבל למה לכם? לא רחוק משניהם נמצא גם מוזיאון הטבע שהוא כנראה אדיר, אבל גם Tombo, מסעדה יפנית מוצלחת וקלילה (שמצאנו בזכות פורסקוור). ליד שני המוזיאונים (שנמצאים גם ליד מוזיאון הטבע האדיר) יש כיכר – כלומר יותר מבוי סתום של רחוב שנעשה לכיכר – קצהו של Exhibition Road, שיש בו בתי קפה מתוקים, חנות ספרים מתוקה, בקיצור, קפסולת מתיקות מעודכנת והו כה איכותית.
   :

   

    

   

   :

   

    

5. הרטרוספקטיבה של דיוויד הוקני בטייט בריטן היא נהדרת, מחכימה ומרגשת. כן, עד כדי כך. למרות שצריך להזמין אליה מקומות מראש והיא עולה לא מעט, למרות שהיא עמוסה מדי במבקרים. למרות ולמרות. ההמלצה (במקור של יובל סער) היא לקחת אודיוגייד, שבו אפשר לשמוע גם את הוקני מספר על יצירותיו, להרכיב את האוזניות ולתת להמון הסוער להימוג ברקע. במסורת שיתופי הפעולה חוצי התעלה סביב תערוכות שוברות קופות, גם זו תעבור ביוני לפריז.
   :

   

   :

6. לא באותו סדר גודל, אבל גם בלי כל ההמולה: תערוכת הסלפי בסאצ'י. תערוכה מעניינת, מגוונת, מצחיקה, סביב נושא הסלפי, מהקרנה של פורטרטים עצמיים של המאסטרים הגדולים, דרך צילומים שמדמים סלפים של משפחת המלוכה ועד סלפים שנלקחו מהרשתות החברתיות. וגם סלפים דיגיטליים בלייב בשלל מדיומים (מראת הפונפונים של דניאל רוזין הורסת את הבריאות), עשרה אמנים צעירים מבטיחים.
   :
7. וברור ומובן מאליו, אבל לא לשכוח: הטייט מודרן, שיש לו גם אגף חדש. כלומר אפשר לבלות שם בלי סוף, אז למרות שיש לנו את המסלול המושלם: לונדון איי (להזמין את הכרטיס הגמיש שמדלג על התורים, זה משתלם ומהיר וקליל), ואז סאות'בנק עד לטייט מודרן, שלא תגיעו לשם מאוחר מדי. וכשתגיעו לשם, אל תשכחו לעלות לקומה העשירית באגף החדש. ולהסתכל על הבניין. ועל חנות המוזיאון. וכשעוברים את הגשר, לא לשכוח להוריד עיניים למטה ולחפש את המסטיקים המצוירים מהסעיף הבא.
   :

   

    

   

    

   

   :

8. שורדיץ' וסיור אמנות הרחוב בשורדיץ'. ובכן, כנראה שעושים משהו נכון בארטרנתיב, חברת סיורי אמנות שהקימו שתי ישראליות בלונדון (ומאז התרחבה לכמה ערים בעולם; ומאז הן חזרו לישראל), כי על סיור אמנות הרחוב בשורדיץ' שמעתי מארבעה מטיילים נלהבים שונים. אותנו הדריכה יעל, בידענות ובנועם, בסיור בן שעתיים וחצי שסוקר את התפתחות השכונה (ג'נטריפיקציה קוראים לזה, לא מילה גסה) בד בבד עם התפתחות הגרפיטי לאמנות רחוב. יפה ומחכים ומספק המון תמונות לאינסטא.
   :

   

   :

   

   :

   

   :
   :

9. Dishoom. אני יודעת שלונדון מלאה הודיות מעולות מכל מחוז וקולחוז, ורובן בוודאי פשוטות וזולות מדישום. דישום בשורדיץ' – שיש לה כמה סניפים בלונדון. כמעט לכל מסעדה וקיוסק יש כמה סניפים, עידן השיעתוק – טעימה ומלהיבה. היא מחקה את בתי הקפה האיראניים בבומביי, ולמרות שבגדול תת כותרת כזאת היא מרתיעה בעיני, איכשהו שם זה עובד טוב, וגם טעים מאוד. למי שלא מצוי באוכל הודי, כמוני, זה מבוא טוב וטעים מאוד. חריף, כן?
   :
10. אוקספורד. לא, לא אוקספורד סטריט (למרות שהחנות של Lush בו היא באמת קורס מזורז לקמעונאות מתקדמת). אוקספורד האמיתית. לקחנו רכבת, יצאנו מהעיר לעבר הירוק המתולל והנצחי, כולל רצועות גדולות בצהוב חרדל, והגענו לעיר המתוקה והאוניברסיטאית שהקולג'ים שלה הפיקו (מהמאה ה-12) יותר מעשרה מלכים, עשרות חתני פרס נובל, ראשי ממשלה, שבעה קדושים נוצריים, 86 ארכיבישופים, 18 קרדינלים ואפיפיור אחד, או בקצרה: ביל קלינטון, סטיבן הוקינג ויו גראנט.
    בשבילנו אוקספורד היא קודם כל עירם של הארי פוטר, עליסה מארץ הפלאות וליירה לשון חלקות מ"המצפן הזהוב". אל תעשו כמונו, ותלכו שבי אחרי קסמה של העיירונת המקסימה והשוקקת הזאת, אל תשתו קפה ועוגיית שוקולד ענקית וטובה ב-Gail's ואל תתלבטו בין צעיף של סלית'רין ובין זה של האפלפף. לכו ישר לספריה המפורסמת שצולמה בסרטי הארי פוטר ותרשמו לסיור, כי אחר כך לא יהיה. ואז, כמונו, תצטלמו באולם היפה בקומה הראשונה, ששימש כאתר הצילומים של המרפאה.
    ואל תשכחו לטייל בתעלה או שתיים המתוקות שלה, ולקנות ספרים, של פיליפ פולמן כמובן, תושב העיר, באחת מחנויות הספרים הגדולות והיפות. או שתכנסו לגאפ, גם בסדר.
    :

    

     

    

     

    

     

אמרתי עשר המלצות, וסיכמנו על FoFoMO (או CoFoMO, שליטה ב-), אז אפסיק כאן ורק אשתמש בסופו של המשפט הזה כדי להכניס את ליברטי, החנות הנפלאה שכולם מכירים, ואת קרנבי סטריט שפרוש למרגלותיה ובו חנויות שוות וגם לא בלתי רכישות וכמה רחובות בקובנט גרדן.

כמה טעימות מהטעימות

הג'נטריפיקציה, הגלובליזציה ובעיקר האיקאיזציה של העולם גרמו לשני דברים: לא נפלנו אפילו פעם אחת באף מסעדה (היו כמה שחשבנו שיהיו פנטסטיות והיו בסדר, אבל זה לא נחשב). ושתיים: אפשר היה לסמוך לחלוטין על פורסקוור שתוביל אותנו היטב וספונטנית למקומות טובים, כולל למקום הקטן של הנקניקיות בגריניץ'.

עוד דבר משונה קרה: בלונדון יש קפה יותר טוב מאשר בתל אביב! זה לא קרה לי הרבה זמן. נכון שהלכנו למקומות שמכינים קפה טוב, וביקשנו Flat White כמו שלמדנו (ושחלק מכינים אותו כך וחלק אחרת, אז יש מימד של הפתעה ואכזבה או בקצרה הרפתקאונת), אבל כן, מתברר שאני טיפה מתגעגעת לקפה שם. קפה טעים שתיתי ב-Gail's, רשת מוצלחת מאוד של קפה ומאפה, שפרושה כמעט בכל מקום בלונדון.

שוקו נהדר, שנכנס למקום גבוה בטורניר השוקו העולמי שלנו, שתינו אצל השוקולטייה Paul A. Young בסוהו. אומרים שהבראוניז שלו גם הן מצוינות, אבל שוקו ובראוניז מבטלים אחד את השני אז לא טעמנו.

Byron היא רשת המבורגרים כיפית, שמכריזה שהיא מגישה Proper Hamburgers ואמנם האופנה החדשה הולכת על המבורגרים דקים יותר, אבל הם אכן פרופר וזה מקום כיפי וחמוד.

Taro, אחת מתוך אלף יפניות ומיליון אסיאתיות בלונדון, ומאות בסוהו, וזאת ספציפית היתה מוצלחת ממש. שימו לב לבוס, שיצא מתוך סרט מצויר ונשאר מצויר בכל מחוותיו.

Duck and Rice בסוהו, ממש ליד קרנבי סטריט, היא מהודרת למדי (אבל לא מדי) טעימה מאוד ויקרה. אוכל סיני שמבוצע מצוין.

היינו ב-Dinner של הסטון בלומנת'ל (כי The Fat Duck הפנטסטית שלו היא מסעדת הכוכבים האחרונה ברשימת המשאלות שלי), ולא היה אחיד. לו הייתי מקבלת ניסיון נוסף, הייתי לוקחת רק את פאטה הכבד הארוז בריבת קלמנטינה, עם לחם השאור הקלוי, ואז מזמינה את אותה מנה שוב, ומדלגת ישר לקינוח.
:

העולם הוא במה 

ביוני, אחרי שש שנות להיטיות, תרד "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה מאוחרת". נהנינו ממנה מ-אוד, בהרכב מלא. אם יש לכם ילדים שקראו את הספר (אין ספק שזה עוזר), קחו אותם. ואתכם. תצוגת תכלית של תאטרון ועיבוד לבמה (אומרת זאת שאינה חסידת תאטרון).

"The Book of Mormons" ראינו בהרכב זוגי, והאמת – לא תפור עלי הז'אנר הזה – אבל היה מעולה. את הכרטיסים לזה ולזה לא קנינו מראש, אלא הגענו ללסטר סקוור, לדוכן של Tkts, היחיד שבאמת מורשה למכור כרטיסים, ושם קנינו כרטיסים לאותו ערב ולכמה ערבים מאוחר יותר.

:

:

: