תמיד חשבתי ששכונה היא מקום שנולדים בו, אחר כך סתם מעבירים את החיים בין דירות שכורות. שכונה זו הילדות, היבשת האבודה. לפעמים אני מודה, אפשר להתקרב לתחושת שכונה, אבל תמיד לצערי הענין יהיה בגדר חיקוי ורחוב המלך כורש עם העצים המכולת של לוי, הדוורית החד פעמית, השכנים דלת מול דלת והחצר האחורית עם עצי האבוקדו, היא, מה לעשות, עדיין חיקוי, אבל אני מודה שהחיקוי מוצלח. זו הפעם הראשונה שהצלחתי להכיר אנשים ברחוב ולהחליף איתם את ברכת השלום מה נשמע ואפילו לפעמים להתחבק שזה הכי שכונה. להגיע לשכונה זה ענין של גורל כמעט כמו שלהיוולד הוא ענין של גורל.
כמו תמיד אצלי, המעבר מדירה לדירה קשור בפרידה מבת זוג. נאלצתי למצוא דירה וכבעל ניסיון רב במציאת דירות התחלתי להפיץ את הידיעה בפני כל אדם שפגשתי. למרות שאני גר מעל שבע שנים בשכונה, את רגע מציאת הדירה אני זוכר כאילו התרחש היום.
את הדירה בכורש מצאתי בסופר ביהוד, עיר הולדתי. באתי לבקר את אמי ונכנסתי לסופר השכונתי כדי לרכוש למענה שוקולד תפוז. פגשתי מכר ומיד על פי שיטתי בישרתי לו שאני מחפש דירה. הוא אמר שיש לו דירה להשכרה ליד צומת מעריב. סירבתי בנימוס, לא הייתי עד כדי כך נואש. הוא טען שאני אידיוט ואין לי מושג מהחיים שלי והדירה שהוא מציע לי נמצאת בשכונה הכי טובה בתל אביב. "תחשוב קיבוץ" הוא אמר לי. כבר באותו יום נפגשנו בדירה שלו ומיד לחצנו ידיים ונכנסתי לגור. עכשיו, אם זו לא שכונה [בהקשר של התנהגות] בתוך שכונה [בהקשר של מגורים], אני לא יודע מה זו שכונה [בהקשר של הבנה].
– חגי ליניק הוא סופר ועורך ערבי "אנטישפע" בתאטרון תמונע. נולד וגדל ביהוד.
חתול
26 דצמ 2018מקסים.
אמנם אני קיבוצניקית אבל גדלתי בשכונה. אכן יבשת אבודה.
בין ההרחבות לבניה חדשה בחרתי לגדל את הילד שלי בשכונה שגדלתי בה.
נהנתי לקרוא
נעם
27 דצמ 2018מקסים, תודה על ההמלצה חתול.