היום הכי טוב בשנה / נעה ידלין
בבוקר ניקיתי את הארגז של החתול מכל הקקי שהצטבר ומגושי הפיפי הקריסטליים וגם עוד, מעבירה לשקית הניילון החזקה כפות גדושות של חול בהיר, חף…
בבוקר ניקיתי את הארגז של החתול מכל הקקי שהצטבר ומגושי הפיפי הקריסטליים וגם עוד, מעבירה לשקית הניילון החזקה כפות גדושות של חול בהיר, חף…
לא רוצה להכביר מילים, רק לומר שכשנכנסתי לשם הרגשתי שהגעתי הביתה, כלומר למקום שאפשר לנשום בו, אולי אפילו לכתוב בו. בטח שלצלם.
יש משהו לא טבעי, מתמיה, במקומות שהיו וחדלו מלהתקיים: מסעדה ביתית שגורה שהפכה לסניף של שופרסל, חצר חשאית בבית הספר שלי שהפכה להיות מגרש חניה…