ארכיון פוסטים מהחודש "אפריל, 2011"

הונג. בינות לבניינים

יום חמישי, 28 באפריל, 2011
הונג1

הונג קונג, מבט מלמעלה; אחד מהם. הערפל מרכך את תוקפנותו של השפע

לקח לי כמה דקות להבין מה יש להם אלה, עם אמצעי המניעה בכל מקום: מתקן שמפיק ג'ל לטיהור הידיים לפני הלחיצה על כפתורי המעלית בקניון ענק, היפהפיה האסייאתית המדוקדקת, שאוכלת בשולחן לידינו בתיאבון גדול כשידיה עוטות כפפות חד פעמיות וכמובן – מסכות המנתחים בכל מקום ועל כל אחד.

כן, גם סארס, בסדר. אבל בעצם, כל ההפרדות האלה ואמצעי הטיהור והסינון והפיקוח הם ניסיונות נואלים לרסן את היצר ההונג קונגי, הרעב לטעום מכל העולמות שבצומת ביניהם היא מצוייה. כאילו לולא מעטפות הניילון ההרמטיות האלה, חוומרי החיטוי ואמצעי הפיקוח הנוקשים, תעלה העיר הזאת על גדותיה מרוב תאווה, תציף את העמק הרחב, תחדור דרך חלונות בנייני המשרדים ותמלא את בורות הענק שמחכים להצמיח בתוכם את המגדלים הבאים שיימכרו כמפוארים והיקרים ביותר ועם הנוף היפה ביותר בעולם.

(more…)

זכרונות מזכרונות מרומא

יום חמישי, 21 באפריל, 2011
לפני עשר שנים, היינו כולנו בטיול של ירחי דבש באיטליה. חזרנו אחרי עשרה ימים ישר לחתונה של גיא ואסנת, שלאחריה נסעו הם לירח הדבש שלהם. דביק, היא כותבת לי במייל שלפני הנסיעה, אבל זאת האמת הקלנדרית המדויקת.
אף אחת מאיתנו לא אומרת את זה בקול רם, אבל בני הזוג שלנו מטיילים איתנו. לא רק ברגשי האשמה והחובה. לא רק כי אנחנו מתגעגעות בשקט, ולא אומרות את זה בקול רם כי זה, נו, דביק. הם נמצאים איתנו כי איטליה היא ארץ של חלומות, שלא ברור אם הם זכרונות ישנים או תקוות.
כשמונית השירות האיטית בעולם מכניסה אותנו לרומא, יש לשתינו פרצוף של מי שנגסו בתפוח וגילו שיש לו טעם אחר, של אגס, או של גבינה צהובה. ולא רק בגלל שהנהגים האיטלקיים עדיין לא למדו לנהוג על הילוכים. זאת לא רומא שאנחנו זוכרות.
אנחנו מסתכלות על העיר מכיוונים אחרים מאלה שהיינו רגילות להן. היא נראית אחרת. אולי כי עברו עשר שנים. אולי כי כבר הספקנו לראות עוד כמה מקומות בחיים, אולי סתם כי נכנסנו לעיר מכניסה אחרת. פה ושם מישהי מאיתנו מקרבת גבות ואומרת: "אני חושבת שהייתי פה פעם", אבל בכל פעם שהגבות מתרחקות
למקומן הטבעי, מתברר שאנחנו לא באמת זוכרות. זאת לא באמת רומא.
רק כשאנחנו מגיעות לרחובות שליד המדרגות הספרדיות, והיא מזמינה לנו קפה וטירמיסו, פניה נאורות. המלון שלהם היה ממש כאן, אלה רחובות מקסימים, ובעצם, היא מספרת, היה להם כל כך כיף כאן שהם לא באמת עזבו את השכונה.
וככה אנחנו משוטטות לנו בעיר, לפי המשימות שהבאתי איתנו ולפי מה שנדמה לנו, מכווצות את המצח כשאנחנו חושבות שאנחנו מתחילות להזכר, ומרפות אותו כשבעצם אנחנו לא. ואם במקרה אנחנו לא זוכרות דברים, כמו למשל, איך מול פונטנה די טרווי התעכבתי מול נעליים שלא יכולתי לקנות בחנויות שמול
המזרקה, והוא הלך לקנות לעצמו את הגלידה הטובה בעולם, כפי שטען מדריך ישראלי לרומא שלא נוטה בכלל לגוזמה, וכשהצלחתי להפרד מהנעליים לשלום והסתובבתי, איבדתי אותו. לא מצאתי אותו במשך רבע שעה ארוכה וטובה, וזה היה הרבה לפני עידן הסלולרי לכל כיס, וקצת אחרי שהתחילו גל סרטי
ההעלמויות המסתוריות.
ואם לנו לא יהיה איזה זיכרון, כמו היעלמות מצמיתה ליד פונטנה די טרווי, יצוץ לו שלט רחוב, ויספר לנו בסרט של מי כיכבה המזרקה המסויימת הזאת. כל
הרומא הזאת, ושאר איטליה יותר ממנה, היא מסע בעקבות הזכרונות שהיו או שלא היו מעולם, ועם זאת אנחנו ממשיכות לחפש את המסעדה שלא תהיה כמו כל
האחרות.
אנחנו כל הזמן נזכרות. בטיול הראשון שלנו, בטיול השני שלנו באיטליה. וכשאנחנו לא נזכרות אנחנו תוהות למה אנחנו לא זוכרות. כל הטיולים האלה לרומא, לפריז, לניו יורק, הם טיולים של זכרונות. אז מה הפלא שכולנו
מחפשים איזו מסעדה אותנטית לא של תיירים כדי לאכול בה? אנחנו מוכרחים שמישהו ינהג כמו בזכרון הקולקטיבי.
השתקפות של ארבעה ציורים ברצפה השחורה של Macro. ציור מקורי: אדריאן פאצ'י

השתקפות ברצפה השחורה של MACRO. ציור מקורי: Adrian Paci

באופן שבו מתארגנים חיי המשפחה שלנו, יש משהו משונה בעובדה שאפשר לעשות דבר משוגע ויפהפה כמו לנסוע לשבוע לאיטליה בהתראה קצרה, רק שגם אם אתה משוגע, ויש לך רעיונות יפהפיים וחסרי אחריות כמו לנסוע לרומא בהתראה קצרה, אתה לא יכול לעשות את זה עם בן הזוג שלך, כי מישהו צריך לשמור על הילדים כשאת מממשת את הרעיונות היפהפיים והמשוגעים והיקרים מדי שלך.

לפני עשר שנים, היינו כולנו בירחי דבש באיטליה. אנחנו חזרנו אחרי עשרה ימים מירח הדבש שלנו הישר לחתונה של גיא ואסנת, שלאחריה נסעו הם לירח הדבש שלהם.

דביק, היא כותבת לי במייל שלפני הנסיעה, אבל זאת האמת הקלנדרית המדויקת.

(more…)

פיצה פפרצי / זכרונות מרומא

יום רביעי, 20 באפריל, 2011
בדרך ל. מתחת לעננים

בדרך ל. מתחת לעננים

~ האביב, ונסיעות של אחרים לאיטליה, ודברים שאני כותבת עכשיו, הזכירו לי את הטיול הזה, ואת הטור הזה, שמעולם לא פורסם. הריהו ~

היה לי תירוץ טוב, היתה לנו הזדמנות, יחד ביצענו את הפשע המושלם. שתי חברות, בינינו שש עשרה שנות הכרות, ארבעה ילדים ושני בעלים שהתגייסו כדי לעזור לנו לחרוץ לשון למציאות. נסענו לאיטליה בחטף כמעט, הישג מרהיב. כשסאלי מספרת להארי על יחסיה עם ג'ו, זה שהיא כמעט התחתנה איתו, אלא שהוא רצה לשמור על החופש, הספונטניות, הלחלוחית, היא מסכמת: "בסופו של דבר, מעולם לא נסענו לרומא בהתראה של רגע". "וסקס על רצפת המטבח?", ברר הארי. "אף פעם", מודה סאלי. "אריחי הקרמיקה המקסיקניים קרים וקשים". אני לפחות נסעתי לרומא.

נפגשנו בפיומיצ'ינו, שדה התעופה האיטלקי, עשרה ימים בדיוק אחרי שכתבתי לה בג'יטוק: "יש לי שאלה, אבל תשמרי על ראש פתוח". עשרה ימים בשבילנו הם התראה של רגע.

(more…)

הביאוהו לכאן! / המדור לחיפוש מדריכים, שמרטפים ותומכי לחימה אחרים

יום שלישי, 12 באפריל, 2011
אחת שיודעת (צילום: אחת שלא יודעת)

אחת שיודעת (צילום: אחת שלא יודעת)

פריזאית יקרה –

כך הם מתחילים. יפה מצידם, עכשיו, כשאני כבר כל כך תל אביבית והעבר הפריזאי שלי הוא שובל הולך ודוהה של שאנל 5*.

(more…)