ארכיון פוסטים מהחודש "נובמבר, 2012"

אזור התעשייה / פוסטקארד, מאיה ויינברג

יום חמישי, 29 בנובמבר, 2012

 

Café de l'Industrie. הצד האחד צילום: מאיה ויינברג

לא רחוק מכיכר בסטיליה הסואנת, נמצא  קפה ל'אינדסטרי (Café de l'Industrie). למעשה מדובר בהרבה יותר מקפה, מעין קומפלקס של מקומות משני  צדי הכביש של רחוב St. Sabin. מקום אחד משמש בר, מקום אחר כבית  קפה או לדרינק של אחה"צ ומקום שלישי הוא חלל גדול של מסעדה. בבית הקפה מגישים קפה טוב, בבר יש לפעמים הופעות ומגישים גם אוכל טוב אבל השווה מכולן היא המסעדה.

(more…)

שבע בום / לא עוזבת את תל אביב (בינתיים) | השבועי 3

יום שבת, 17 בנובמבר, 2012

 

איור: יזהר כהן

מטען לנייד.

תחתונים, שני זוגות לאדם. גרביים, כנ"ל.

סט בגדים אחד לנפש, פיג'מה אחת, אבל שתהיה מחממת, לא עושה בושות, ושיהיה אפשר לרוץ איתה במקרה הצורך.

נעליים לכולנו, מסודרות ליד הדלת.

(more…)

פוסטקארד: ריבולי 59 / מאיה ויינברג

יום רביעי, 7 בנובמבר, 2012

 

Rivoli 59, סקוואט של אמנים בין זארה למקס מארה. צילום: מאיה ויינברג

אני ושכמותי מחבבות את רחוב ריבולי ממספר סיבות. ראשית, הוא ממוקם נפלא ברובע הראשון, מצידו האחד הוטל דה ויל והסן ומצידו השני המארה (אנחנו אוהבות את המארה). שנית, כותבים אותו כמו שאומרים אותו וזה נדיר מאד יחסית לשם של רחוב (או כל שם אחר) בצרפתית. שלישית, ואולי החשוב מכל, הוא מצויד במיטב החנויות העממיות בסבבהזארה, מנגו, H&M , C&A ושכמותן לסגור פינה (ולסגור את החודש). יש כמובן גם הרבה חנויות נוספות, חלקן חנויות רשת צרפתיות ושאר עוגיות אבל אם מרימים את הראש לפעמים מגלים שיש בו אפילו יותר מזה.

(more…)

קצרות | השבועי 2

יום שישי, 2 בנובמבר, 2012

 

איור: יזהר כהן

 

Aya

"אני איה, דרך אגב", היא אומרת למר אוברבי (אוברבו!) באנגלית ישראלית, כשהיא נוהגת אותו במכונית בדרך מנתב"ג לירושלים. "איה", היא חוזרת, ומטה את ראשה הצידה, לעבר הכתף, כמו קידה חיננית, מודעת לעצמה ולנסיונה למצוא חן.

השבוע התקיימה הבכורה החגיגית של "איה", סרטם של מיכל ברזיס ועודד בן נון שהוא גם ההפקה הראשונה של יעל אבקסיס. איזה מעשה טפשי ואופטימי, להפיק סרט של ארבעים דקות. הרי זה בערך משכן של ההנחיות לבייביסיטר החדשה לפני היציאה. ואיזה אומץ. כי זה האורך המושלם בשביל הסרט הזה, אין בו דקה מיותרת, ובסיומו, כשנדלקים האורות, הגוף שבע מהדרמה הקאמרית (המכוניתית, למעשה, נהיה זן כזה של דרמות, מכוניתיות) המדויקת והמלאה. המשחק של שרה אדלר מפעים ושותפה לנסיעה ולסרט, אולריך תומסן, מצוין גם הוא. הכימיה, הפיזיקה והאלקטרוניקה הרוחשות במרחב הזעיר שבין איה ומר אוברבי, קושרות ביניהם חוטים דקים, פורמות אותם וחוזר חלילה.

(more…)