אני ושכמותי מחבבות את רחוב ריבולי ממספר סיבות. ראשית, הוא ממוקם נפלא ברובע הראשון, מצידו האחד הוטל דה ויל והסן ומצידו השני המארה (אנחנו אוהבות את המארה). שנית, כותבים אותו כמו שאומרים אותו וזה נדיר מאד יחסית לשם של רחוב (או כל שם אחר) בצרפתית. שלישית, ואולי החשוב מכל, הוא מצויד במיטב החנויות העממיות בסבבה – זארה, מנגו, H&M , C&A ושכמותן לסגור פינה (ולסגור את החודש). יש כמובן גם הרבה חנויות נוספות, חלקן חנויות רשת צרפתיות ושאר עוגיות אבל אם מרימים את הראש לפעמים מגלים שיש בו אפילו יותר מזה.
ריבולי מספר 59 למשל הוא בניין פריזאי טיפוסי בבסיסו שבשנת 1999 אחז בו השד ומאז הוא מהווה קומונה של שלושים אמנים מרחבי העולם על סדנאותיהם (מה שקרוי פה בשם היפה אַטַלְייֶה). הסדנאות מתפרשות על פני שש קומות ופתוחות לקהל הסקרן מדי יום משעה אחת בצהריים ועד שמונה בערב חופשי אין כסף (וגם אין מעלית); ציור, פיסול, רישום, צילום, קולאז'ים, עבודות בכל חומר גלם שעולה עד הדעת והאמנים עצמם בשעת מעשה. מצאה חן בעיני במיוחד האמנית סיסיה הרטמן, שגם אמונה על קישוט הבניין מבחוץ. היא עושה דברים מדהימים ובעיקר פרחים מפלסטיק ממוחזר. גם יפֶה וגם מיחזוּר וגם בלב הבורגנות הפריזאית.
– מאיה ויינברג היא וטרינרית, כותבת, איינגריסטית אדוקה, אמא לשתיים, וישראלית שהתמזל מזלה לחיות בפריז בשנה הקרובה.
