כל המאמרים בנושא "טורי אורח"

טארטין, רוזלין ודלפין בפריז האחרת / שירה פנקס

יום ראשון, 15 בפברואר, 2015

 

וכל היופי עשה איתי אהבה. צבעונים, צילומים: שירה פנקס

חופשה בפריז, פברואר 2015. חצי מהזמן גרתי בפריז הקלאסית, באחד מרחובותיה הנחשיים, מסתלסלים תחת הפנתיאון, יושב כפטמה מכובדת על גבעת ז'אנבייב הקדושה. לצד אוניברסיטאות, גנים, חנויות ספרים ופרחים הלכתי כמקומית ונתתי לכולם. לזרי צבעונים שפיתו אותי, למגפיים שלחשו לי לבוא אל תוכם, למכנסי הסקיני שנצמדו אל התעגלות שוקיי, תחילת ירכיי, לעליוניות קשמיר מתקמרות כקטיפה, לסן שחציתי והיללתי את זרימתה, קימוריה, וכל היופי עשה איתי אהבה עד שעברתי אל חציה האחר של העיר, אל המקום בו הדימוי הפריזאי מתחיל להתפורר, בזהויות שונות שמפוררות את לב הקרואסון הטהור ומסמיכות את נוזל המציאות. המדרכות נעצרות. החנויות משתנות. השפות מתערבבות. מול בית הכנסת ברחוב דה לה רוקט עומדים שני חיילים חמושים. במלחמת עזה האחרונה עמדו, רצו, הרביצו, זרקו, מפגינים פרו-פלסטינאים, קבוצות פרו-ציוניות ויחידות מיוחדות של המשטרה.

(more…)

הו לאופולד או החמישיה נוסעת לפריז / ארנסטו ביכובסקי

יום שלישי, 5 באוגוסט, 2014

 

לוח וגיר. לו רק היית השף הפרטי שלי

ברגע שירדנו מהמונית, אמרתי לבת שלי, מיה: "אם אקשור לך עכשיו את העיניים ואתן לך מצלמה, ב-100% מהתמונות יופיע משהו מרהיב". זאת, מבחינתי, התמצית של פריז.

פריז היא העיר היפה בעולם. כל סמטה, כל כיכר וכל כניסה לבית מגורים, הם עולם נסתר מן העין המוביל למקום חדש ומרתק. זו עיר קרחון, כזו שאתה רואה רק עשירית ממנה ושבכל פעם שאתה מרגיש בטוח בדרכך חזרה הביתה, מספיק לסטות מהדרך בפניה אחת לפני ואתה עלול ללכת לאיבוד לכמה שעות בשקט.

טיול משפחתי בפריז, לעומת זאת, מחייב אותך מראש להסיר את שכבת השומן של העיר.

(more…)

יומן מסע מצולם / לירוי שופן

יום שני, 27 בינואר, 2014

 

מירב בן לולו מצלמת דוגמן במטרו. צילומים: לירוי שופן

"אני אוהב את פריז בשבוע אופנת הגברים" אמר דידייה גרומבך, נשיא הפדרציה הצרפתית לאופנה, בשיחה שניהלתי אתו לאחרונה בהקשר אחר. האמת היא שהוא צודק. בניגוד לשבוע האופנה לנשים, זה לגברים – האח הקטן לכאורה – מצליח להציף את עיר האורות באופנה גבוהה ורעננה אבל בלי היסטריה מיותרת. במילים אחרות: הפאשניסטות פה, העיתונאים פה, הקניינים פוקדים את 'הוטל אמור' הטרנדי והחנויות מעדכנות את הסטוק עם פריטים קונספטואליים יותר, אבל בלי הכמות הלא-אנושית של המציגים, העקבים השבורים או העדרים שמתרוצצים מקצה אחד של העיר לקצה השני תוך זעקות "שאנל! שאנל!". הכל הרבה יותר רגוע והרבה יותר יפה.

(more…)

בּונז'ור פריז. ז'ה מָה פֶּל נוּליז'ט / נולי עומר

יום ראשון, 16 ביוני, 2013

 

המסע של פסיכה, שמן על בד. נולי עומר

בכל פעם שאני מגיעה לפריז, משהו קורה להבעת פני, ללבי ולגופי. אני משתנה. אפקט סרטי האימה המוכָּרים לעייפה בהם הייתי הופכת מרוב זעם על אי אלו אפיזודות  שקרו בחיי לאיש זאב מבעית, הופך לאפקט סרטי מיוזיקל כתמתמים, בהם אני הופכת לנוּליז'ט, אישה חייכנית ונטולת דאגה הרוקדת סטפס לאורכו של שוק הציפורים בסן מישל. אני שמחה כל הזמן, ומתרגשת בלי סוף. מה זה מזכיר, שמחה + התרגשות? אה, כן. התאהבות. (more…)

יובל סער נסע לפריז וכל מה שקיבלתי זה הפוסט הזה

יום רביעי, 3 באפריל, 2013

 

לנסוע לפריז או לא לנסוע? מתוך התערוכה של Jack Pierson בתדאוש רופאק. צילומים: יובל סער

בשבוע שעבר הנחיתי מפגש עם מנהלי מוסדות עיצוב ואמנות מצרפת, כחלק מסדרת פורטפוליו לייב שאני מעביר בשנה וחצי האחרונות. בתחילת המפגש סיפרתי לקהל שהיה לי קשה להחליט מה ללבוש והתלבטתי בין כמה אפשרויות, עד שהבנתי שזה לא באמת משנה כי אין לי הרי סיכוי, לעומת האורחים הצרפתים שלי: איפה אפשר למצוא עוד קבוצת אנשים שיודעת לקשור צעיפים בצורה כל כך מעוררת השתאות…

אזור התעשייה / פוסטקארד, מאיה ויינברג

יום חמישי, 29 בנובמבר, 2012

 

Café de l'Industrie. הצד האחד צילום: מאיה ויינברג

לא רחוק מכיכר בסטיליה הסואנת, נמצא  קפה ל'אינדסטרי (Café de l'Industrie). למעשה מדובר בהרבה יותר מקפה, מעין קומפלקס של מקומות משני  צדי הכביש של רחוב St. Sabin. מקום אחד משמש בר, מקום אחר כבית  קפה או לדרינק של אחה"צ ומקום שלישי הוא חלל גדול של מסעדה. בבית הקפה מגישים קפה טוב, בבר יש לפעמים הופעות ומגישים גם אוכל טוב אבל השווה מכולן היא המסעדה.

(more…)

פריז בלהבות / פוסטקארד: שרית דוידובסקי

יום שבת, 25 באוגוסט, 2012

 

מזרקות לשימוש אישי. פארק אנדרה סיטרואן

חמסין פריזאי היא תופעה טבע נדירה, שמקפידה לשוב ולהפתיע את הפריזאים אחת לשנה. אין מזגנים שם, באירופה, וחמור מזה – אין קרטיבים בשום מקום. שרית דוידובסקי, שנקלעה עם משפחתה לכמה ימים כאלה באוגוסט, מצאה כמה פתרונות נהדרים לימות הקיץ הקשים ואת זוויות הצילום המחמיאות להם.

(more…)

סודות של ונציאנית (+2) / ענת מרוק כפן

יום רביעי, 22 באוגוסט, 2012

 

ונציה. נובמבר 2008 אמנם

איך ההרגשה לחזור למקום שבילית בו את רוב שנות העשרים שלך? מקום בו למדת והתאהבת, מקום שהשאיר אצלך חלון גדול של געגועים לחברים וזמן ללא התחלה וסוף, מקום כה יפה שלא חשוב אילו קשיים עברת בו, טיול רגלי קצר תמיד החזיר לך את האמון בחיים וביופי?

חייתי בוונציה בין השנים 1994-2000, במהלכן למדתי עיצוב תפאורה ותלבושות באקדמיה לאומנויות ACCADEMIA DI BELLE ARTI, שם גם הלכתי עם החלום שלי והתמחיתי בעיצוב לאופרה. כיום אני עובדת במשרד אדריכלים בתל אביב ומידי פעם עוסקת גם בעיצוב לתאטרון.

הקיץ, בעקבות הזמנה של חברים ותיקים, שבתי אל המקום ההוא, עם שני צאצאים קטנים ונרגשים, שזו להם הפעם הראשונה שהם יוצאים מגבולות המולדת אל עבר ארץ חדשה ולא מוכרת.

(more…)

עזבו אתכם מכוכבים; המלצה על שלושה ביסטרונומיק / רמי פיכמן

יום שישי, 13 באפריל, 2012

 

Lágrume, הבר שעל המטבח. חוויה שאסור לפספס /// צילומי טלפון: רמי פיכמן

רמי פיכמן, פריזופיל ואדם שמתייחס ברצינות לאוכל שלו, ממליץ על המסעדות שאהב פעם וממש ממש עכשיו, ובדרך גם חולק על כמה מהמלצות "פריזאית". רשות הדיבור (או הביקור) לרמי:

בביקור הראשון שלי בפריז, בתחילת שנות ה-80 פגשתי לארוחת ערב את המורה שלי לאמנות, רפי לביא, ואת אשתו, שגם להם כמדומני הייתה זו הפעם הראשונה. בעוד אני מגיע דרך איטליה ומצפה למפגש מרגש עם מרכז פומפידו, ללביא היסודי היו רשימות של המלצות איפה ומה לאכול. כך זכיתי לאכול את ארוחת ארבע המנות הצרפתית הראשונה שלי בביסטרו פשוט. כל אחת מהמנות הקלאסיות נדגמה באיטיות עד שהגיע שלב הגבינות בו הזמנו לשולחן גם קממבר וגם ברי כדי להבין סוף סוף מה ההבדל ביניהן. הייתה זו תקופה נטולת אינטרנט, ואפילו נטולת "עכבר עולם". את ההמלצות היינו אוספים מספרי הדרכה למטיילים שהעתיקו ממדריכים אמריקאים. הייתי מחפש בראסרי או ביסטרו צפופים ומזמין מהמלצר בהצבעה על צלחות הסועדים שמסביבי. (more…)

מלב המאפליה: The Hidden Kitchen / רינת צל סלע (ויש עדכון מעניין בסוף)

יום שלישי, 14 בפברואר, 2012
אם מתחשק לך לפעמים. דלת הבניין של המטבח הנחבא. צילום: רינת צל סלע

אם מתחשק לך לפעמים, לפתוח לרגע את דלת הקסמים. צילום: רינת צל סלע

הביקור ב-Hidden Kitchen היה אחד (ממיליוני) הדברים שלא הספקתי לעשות בשהותנו בפריז, למרות שלל ביקורות מצוינות ומסקרנות שקראתי על חוויית הארוחה שם. רשות הדיבור לרינת צל סלע, שהספיקה, ועוד איך.

– – –
יום הולדת, חגיגה.
דב מארגן הכל.
הילדים הולכים עם חברה לאסוף שלל ממתקים לכבוד הלואין, ואחר כך נשארים לישון אצלה. אנחנו מתלבשים יפה, מעילי צמר, צעיפים ויוצאים. לאן? מסעדה, אחר כך אולי סרט, אומר דב. בילוי יום הולדת. אחלה, מתאים לי.

אוטו לפאתי פריז, משם מטרו למרכז. קצת הולכים, מגיעים לכתובת האמורה.
מסעדה? כאן? לא רואה כלום. אבל הנה פסל יפה של מולייר. מצלמת אותו בשביל בתי, לתת פנים לבחור ההוא שהוזכר בשיעור היסטוריה כאחד מאמני החצר של לואי ה-14.

ובכל זאת, מה עם המסעדה?

(more…)