"אמא!", ננזפתי. "לא נסענו לצרפת כדי לאכול במסעדה איטלקית. אני רוצה לאכול אוכל צרפתי". צודקת. הילדה צודקת. אבל האנשים שישבו על המדרכה שמחוץ למסעדה נראו כל כך מאושרים.
עשינו טעות. לא הסתכלנו על התפריט לפני שנכנסנו והתיישבנו בשולחן עגול ליד החלון הפונה לרחוב, כמעט בניגוד לרצונם של צוות המלצרים הנחמד-אך-לא-אלינו (גרסה מקומית לסחוט-אך-לא-כאן).
במבט מבפנים, התברר שהמקום נראה בדיוק כמו שמסעדה שכונתית טובה צריכה להראות – צלחות של אוכל טוב יוצאות לבר ומופצות לכל עבר על ידי המלצרים, קרקוש סכינים, מזלגות וצלחות ופרידות רבע-נרגשות מהקבועים שיוצאים לחופש. במבט מעמיק יותר בתפריט, התברר שכולם כל כך מאושרים כי הרכיבים כאן מעולים – הגבינות מיוחסות והנקניקים מגיעים משושלות שאיני יכולה לחזור על פרטיהן המסולסלים. וכולם כאן כל כך מאושרים, בוודאי, כי אין להם בעיה להוציא בצהרים 15 יורו על מוצרלה ועגבניות.
היה מאוחר מכדי לסגת. הריחות הטובים ריתקו אותנו לכסא, והזמנו את הגבינה המיוחסת ופמליית העגבניות שמתלווה אליה, צלחת של שרקוטרי לקרניבורית הגדולה וצלחת של רוסטביף, רוקה ופרמזן ולימון ושמן זית בצד, רבע ליטר יין הבית לשנינו יחד, וגם רביולי ומנה של צלעות טלה שהיו, בדיעבד, מיותרות לחלוטין.
היה נפלא. כל כך טעים. הם לא עשו שום דבר, חוץ מלבחור נכון ולא לקלקל את הרכיבים המעולים. הקרניבוריות חיסלו את הבשר, אנחנו את המוצרלה והעגבניות שנבחרו בקפידה אחרי גיבושון קצר ואת הרוקה המצוינת (שרק איטלקים יודעים למצוא בפריז) עם הפרמזן.
אין טעם לכתוב על הרביולי והכבש שהיו טובים, אך כאמור, מיותרים, כי כבר היינו שבעים, והם היו קטנים כל כך ויקרים. וגם לא על הקינוחים, שהיו מעט חצופים, בשמונה יורו לקערה נאה של תותי יער, ועוד שמונה לטירמיסו טעים אך בלתי מספיק בעליל. אבל במפלס מסויים של שביעות הרצון, גרגורי ההנאה מפריעים לך לחשב בהגיון. ואולי קצת הגזמנו, רק בגלל ששמחנו שגילינו בעצמנו, ככה במקרה, ועל תחילת הטיול, מסעדה טובה ונהנו בה כולנו יחד.
0
0
רונית
3 אוג 2011אוי רק השם עושה לי את זה. רחוב כל כך מקסים.
אורית
3 אוג 2011מדהים איך שהתכוננתי לכתוב בדיוק אותה תגובה כמו למעלה: "אוי…רק השם של הרחוב…" וגו'
אלכס
3 אוג 2011חברה עם יד קטנה מדווחת מלונדון שגם היא מאוהבת בכל הפטלים האדומים ופירות היער עליהם היא יכולה להניח יד.
שרון
16 אוג 2011מקסים! התמונות נהדרות ומעוררות תאבון!