1
בוא בוא, מחכים רק לך. החתונה הראשונה: בורז'ואה סן סולפיס

סן סולפיס היא לא רק אחת הכנסיות החשובות בפריז, ואחת הכיכרות המפורסמות בה, ולא רק נעץ על המפה שמסמן שממש כאן נמצאת אחת החנויות של פייר הרמה, זו גם זירת התרחשויות חשובה על התפר שבין הפרטי לציבורי, בין הדתי לאזרחי. פעם אפשר לחזות כאן בחבורת ילדים וילדות לבושים לבן, מלווים על ידי הוריהם הגאים, כנראה אחרי הטבלה המונית, ופעם בפרחי כמורה שכנראה עברו שלב בהסמכה וקיבלו חגורה חדשה.

הפעם נתקלנו בחתונה ובחלק החשוב שלה, זה שנותר לנצח ולא משנה לאן יוליכו בני הזוג את נישואיהם: צילומי החתונה.

 

איכשהו, חתונות של אחרים הן לא משהו שקל להינתק ממנו: ההזדמנות לראות מקרוב את הרגע הגדול – אחד מהם – בחייהם של זרים מוחלטים, את התמונות ששנים אחר כך ייחרתו בזכרון המשפחתי. מאוחר יותר בטיול, התברר שהקיץ הוא זמן אידיאלי לחתונות, במיוחד כאלה שלא צריך להביא אליהן צ'ק. אם אעמוד בהבטחת ראש השנה שלי (אחת מהן) ואעלה את כל הפוסטים שרציתי, יהיו כאן ארבע חתונות (או שלוש ואחת מסקרנת במיוחד) בארבע שפות, ארבעה לאומים, שלושה לוקיישנים שונים, והמון שמלות וטוקסידואים; ארבע חתונות, וכבר במעמד שבירת הכוס (המטאפורית) – ארבעה עתידים שונים לחלוטין.

IMG_9657 (Medium)
צעירים וצעירות, לא משנה מאיזו עדה

 

IMG_9658 (Medium)
צרפתים בורגנים, אם תשאלו אותנו
IMG_9660 (Medium)
לא בהכרח פריזאים, אם לשפוט לפי השמלות. אבל אולי זה סתם סנוביזם
IMG_9661 (Medium)
חברים מצלמים
IMG_9662 (Medium)
הי! זאת אני שמצלמת את האחרים שמצלמים

 

IMG_9665 (Medium)
שיפון, פוקסיה ועקבים דקיקים.
IMG_9666 (Medium)
אם הכלה (בסגול) לחשה לי קודם: נראה לי שעשינו את שלנו. ואז קראו לה להצטלם שוב
IMG_9670 (Medium)
בנות
IMG_9672 (Medium)
בנים
שניה! אני בא
שניה! אני בא
בחורים טובים. מדי
בחורים טובים. מדי
בחורים טובים 2
בחורים טובים 2

 

שתי השושבינות הכי מוצלחות, אופנתית, כלומר
בחורות טובות

 

אל תלכו. אתן לבושות הכי יפה כאן!
אל תלכו. אתן לבושות הכי יפה כאן!

 

נערות השובל. אין צורך לומר שבנותינו נתמלאו קנאה
נערות השובל. אין צורך לומר שבנותינו נתמלאו קנאה

 

צד שני. ועכשיו אותו דבר על רקע הכנסיה
ועכשיו על רקע הכנסיה. אנחנו המשכנו לגני לוקסמבורג, הם המשיכו לשארית חייהם

 

והנה החתונות האחרות של האחרים: ארבע דרכים לצלם רומטיקה על גשר פריזאי אחד.

שתפו

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. בפריס אין צרפתים,כפי שבלונדון אין אנגלים.

  2. לפני כמה ימים הסתובבנו, אמא וילד, והנה חתן-כלה חוצים את הכביש במעבר החציה. סתם, שניהם לבד, שום פמליה לפניהם או מאחוריהם. שערה עשוי, השמלה בלבן-שמנת, נותנים ידיים זה לזה.
    הסתכלנו בעניין. והנה הם נכנסים לאיזה רחוב, ושם מכונית מקושטת. מתישבים באוטו ונוסעים. בטח אל החתונה.
    הילד אמר לי: מרגש. וגם מפחיד קצת.
    למה מרגש? מה מפחיד?
    מרגש כי הם מתחתנים ושמחה גדולה, ומפחיד כי זה לכל החיים, מה אם בעוד עשרים שנה היא תחשוב שהוא מכוער והוא יחשוב שהיא משעממת, או אם כשיהיו להם ילדים הם יגלו שהם בכלל לא מתכוונים להיות הורים אותו דבר.
    אמרתי לו שהוא בן שמונה, שיתרגש וזהו.

    תודה על החתונה שהבאת. מעניין להסתכל בהם דרך העיניים שלך.
    ועוד מילים, לא רק תמונות, טוב? בבקשה?
    דבר אחרון: נראה לי שקבוצות הילדים הלבושים לבן שיצא לך לראות שם הם כאלה שעברו את הקומוניון הראשון שלהם, זכו לראשונה לטעום את חלבו ודמו של ההוא שהתגלגלו בקרקר ומעט יין. זאת חגיגה משמעותית אצל קתולים.

    שנה טובה לך, שיצא הספר ויתרבו הפוסטים, שכל השינויים יהיו לטובה ושכל דרך תוביל לאהבה.

  3. בואי בשבת אחר הצהריים לפארק הלאומי, כן, זה, ליד הבית. מובטח לך כמעט תמיד שתפגשי עשרה זוגות של חתנכלה אפריקאיים מרהיבים ביופים, את נערות הליווי האלגנטיות שלהם ואת האושר ליום אחד שניבט מעיניהם. שנה נפלאה שתהיה לכם.

התגובות נעולות.

סגירת תפריט