rue de Charonne. מתבשל על אש קטנה לכדי אזור מקסים ומגוון

Rue De Charonne ברובע ה-11 הוא אחד הרחובות האהובים עלי, בזכות המיקום המדויק שלו על הסקאלה בין סטייל וגראנג'. הוא מתחיל עמוק בבולואר שרון, ברובע ה-11, כמעט ה-20, ונמשך עד לפובור סן אנטואן, בואכה הבסטיליה. ובהתאם, ככל שהוא מרחיק מבולוואר שרון ומתקרבים ללב העיר, קצת אחרי שחוצים את Richard Lenoir, הוא זונח את חנויות הריהוט העתיק והמשומש, חנויות האלקטורוניקה בשנקל והמסעדות המרושלות והזולות לטובת ברים שכונתיים וחנויות מעצבים.

(המשך…)

Le Marsangy. לוח היינות המקומיים, זולים וטובים

אין סיכוי שהיינו בוחרים בו לפי מראהו החיצוני. ולא כי הוא נראה רע, לגמרי לא: הוא קטן, קירותיו מצופים במראות ובלוחות שמלאים בהצעות והיו בו גם כמה סועדים כשנכנסנו. ביסטרו.

חיפשתי מקום לארוחה משפחתית מוצלחת. לא התחשק לנו שום דבר מפונפן או יקר במיוחד וביום גשם כזה גם לא התחשק אפילו להרחיק, חיפשנו מקום שיהיה נעים וטעים, ואם אפשר, גם קצת מיוחד. שיתאים לטעמים שלנו ולזה המפותח אך השמרני מעט יותר משלנו, של הוריו. בגיליון מיוחד שהקדיש מגזין גורמה לפריז כתב אלכסנדר לוברנו סדרת כתבות שהכתירה את הרבעים הנידחים יחסית, תשיעי, עשירי, אחת עשרה, שתיים עשרה היקר והטוב, תשע עשרה ועשרים -  כ"הגדה השמאלית החדשה". תודה אלכ. זה גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב לגבי השכונה שלי (לא שהיו לי הרבה אפשרויות בחירה בזמנו). בכל אחד מהרבעים שעומדים אוטוטו להיות הדבר הבא, המליץ על המסעדות השוות. Le Marsangy אוזכרה שם.

אבל כאמור, היא נראתה נחמדה ודי סתמית מבחוץ, וכמו שתמיד קורה, כשאני אחראית לבחירת המקום – ואיכשהו תמיד אני אחראית לבחירת המקום – אני קצת מוריקה בכניסה. בשביל זה הבאתי את כולנו עד הלום?

כן, לגמרי. ובצדק.

(המשך…)

בגדי הצבאות כולם באוברקמפף

מתברר שגם חיילים הצבא הצרפתי לא מקבלים מספיק מדים וצריכים להשלים בעצמם ציוד. אבל מכיוון שאין

Chloe for less in Oberkampf

מכירים מישהו שעובד ב-Chloé? כן, סטלה מקרתני גם אצלי בספיד דיאל, אבל לא, היא כבר לא עובדת שם. יש כאן אובססיה פריזאית לקלואה, המותג שהוא לא רק יקר בטירוף, אלא גם מחייב רזון בלתי מתפשר וטעם טוב, ומכיוון שלא כל אחת יכולה להרשות לעצמה ללבוש קלואה, פיננסית וגופנית כאחד, הכי קל להתמקד בתיקים.

(המשך…)

Les Bas Fonds

אמא שלי לימדה אותי שפיצה אוכלים בפיצריה וסטייק בסטייקיה. אבל המסעדה הזאת מתעקשת להיות גם וגם. וגם. לכן הופתענו כשאכלנו בה טוב. Les Bas Fonds היא מסעדה ומועדון גם יחד, ויאללה – גם בר יין. משחק המילים שהיא בחרה לשמש לה כשם מעלה על נס דווקא את הסלאמס, אבל גם מדגיש את העולם התחתון שלהם, הדיסקוטק במרתף המסעדה, שפועל בחמישי, שישי ושבת, עם ריקודי שנות השמונים.

(המשך…)

Marche d

יש שווקים שקרובים אלינו הביתה, יש אחד אפילו ממש במרחק כמה דקות הליכה מאיתנו. אבל כשאני יכולה להקדיש בוקר עם עגלת קניות לשוק, אני נוסעת למרשה ד'אליגרה, ברובע ה-12. אני לא יודעת למה דווקא הוא.

(המשך…)

mon ami pierre

גילוי הביסטרו הזה שמור לחמי וחמותי, שבאים לבקר אותנו כאן מספיק כדי לאמץ מקום קבוע משלהם. באזור האהוב עלי ברובע ה-11, ליד Faubourg St. Antoine,  Square Trousseau ו-rue Charron המוצלחים, יש רחובצ'יק שחבל לפספס, רחוב יד הזהב, Rue de la Main D'or. יש בו תיאטרון קטן, וחנות יפהפיה של מרצפות שעושה חשק להחליף את הגרניט פורצלן במשהו יותר מיוחד וגם את הביסטרו הזה, הביסטרואי כל כך וידידותי למשתמש, של החבר שלי פייר. 

(המשך…)

חנות מוצלחת לנעלי נשים ברו דה רוקט ליד כיכר הבסטיליה. 

(המשך…)

Bastille Night

(תהרגו את ורדי, לשעבר תושבת נלהבת של הרובע ה-11, היא לא מוכנה לקרוא ל-Bastille בסטיליה. אז בבקשה, הכירו נא את הבסטי ובאותה הזדמנות גם את העיר פארי. ברוכים הבאים; כ.ר.).

* בסטי – מארה – פומפידו:
מכיכר הבסטי נכנסים לרחוב בסטי, פונים ימינה לרחוב טורנל, שם נמצא בית הכנסת הגדול של פריז, ברחוב פה דה לה מול פונים שמאלה לכיוון הפלאס דה ווז' ומשם ממשיכים ישר כל הזמן לרחוב פרנק בורג'וואה. באחד הרחובות פונים שמאלה ונכנסים לתוך המארה. עוברים ברחוב רוזייה – מעוז היהודים והפלאפל, רחוב וייה דו טמפל וברחובות הקטנים שחוצים אותם עד שמגיעים למרכז פומפידו.

(המשך…)

החבר שלי פייר, ברחוב יד הזהב. טרם הספיקונו

אני אוהבת אזורים מתפתחים, כאלה שיש להם פוטנציאל, אבל עדיין לא סיימו להאפות. בטח בגלל זה, בטח גם בגלל הקרבה לרובע השתיים עשרה שבו אני גרה, הרובע האחת עשרה הוא אחד האהובים עלי בפריז. הוא גדול, הוא מפוזר, הוא לא אחיד ומגוון, הוא הולך ונעשה מגניב ומעוצב, יש בו הרבה איים של עניין וצבע והוא לגמרי לא מושלם.

(המשך…)