מותק של שכונתית. Philou

מזה זמן שהקרייב שלי הוא פחות לאוכל מפונפן שכל מולקולה בו הונדסה עד לאחרון פרטיה, ויותר לאוכל בסיסי שעשוי היטב ועם קמצוץ השראה. מזה זמן שאני קוראת תשבחות ושירי הלל שנקשרו לפילו, מסעדה צנועה ברובע העשירי המתפתח במרץ, לא רחוק מגדות קאנאל סן מרטן, השוקקות חיים בלילות הקיץ החמים. כך שלמרות שהנסיעה הזאת היתה כמעט בהגדרה נסיעה ללא תכניות*, פילו היתה בפירוש בתכניות שלנו. אלא שהימים ימי הקיץ ושרשרת התכתבויות שלמה ביני ובין יונתן, שהוא באמת בחור מהשכונה של פילו, עסקה בניסיון לפתור את חידת ההיגיון שכוללת שולחן לארבעה בפילו, ארבעה מבוגרים ושתי ילדות, אף בייביסיטר פנויה אחת, ומסעדה שיוצאת לחופשה השנתית שלה.

(המשך…)

זאת מסורת עתיקת יומין, וכיף אמיתי ומשחרר להקלע אליה כתייר: שירה בציבור בבר. בבר Cinquante ברחוב לנקרי שליד קנאל סן מרטן ביום ראשון בלילה, היתה חבורה הטרוגנית לגמרי, שכללה נשים עירוניות ענוגות, גברים בעלי מראה חוואי לעילא וכמה שניהלו את כל העסק ביד רמה, ואין שום דרך אחרת לתאר אותן מלבד מזכירת הקיבוץ אחרי שני בקבוקי בורדו.

(המשך…)

קאנאל סן מרטן

קאנאל סן מרטן היא תעלה שיוצאת מאגן ליד וילט ברובע התשע עשרה, ועוברת בו ולאורך העשירי, עד שהיא מגיעה לשדרות לנואר (שמגיעות בתורן לבסטיליה). היא נשפכת לסן ב- מפליגות בה ספינות תיירים וספינות משא של ממש, שיכולות להגיע עד מקומות רחוקים מאוד.

(המשך…)