זיווג מושלם: טיולרי ואנג'לינה

חשבנו מה לעשות ביומולדת ארבע. את יורו דיסני אנחנו עדיין שומרים למשבר הגעגועים הביתה לישראל, בלונה פארק – היינו כבר כמה פעמים, לגנים אנחנו הולכים כל הזמן וים – פשוט אין כאן. הבילוי האולטימטיבי, אם כן, לילדה עם גנים דומיננטיים של חיבה לשוקולד כמו שלה, היה מובן מאליו – ללכת  לשתות את השוקו הכי טוב בפריז.

לפעמים היא יודעת לדחות סיפוקים, הילדה הזאת, בעיקר בעבור סיפוקים אחרים. אז כשיצאנו בתחנת המטרו של טיולרי, היא דרשה ללכת לבקר בטיולרי, למרות שניסינו לקצר תהליכים ולפתות אותה בשוקו חם. היא צודקת, כי שוקו חם טעים יותר כשעייפים.

בגני טיולרי היא בדקה מה שלום הברווזים באגם (ואני לא יכולה שלא לחשוב לאן הם יעופו כשהאגם יקפא), ואחר כך עשתה סיבוב על הפוני  (המחיר עלה לשלושה יורו לסיבוב; איש הפונים לא שמע על המשבר העולמי), שיחקה עם אחותה הקטנה במגרש המשחקים המוגן והמשוכלל ורק עוד סיבוב אחד בקרוסלה שמשמיעה תמיד מוזיקה קלאסית שמיימית.

אנג'לינה, שנוסדה ב-1903, היא אחד מבתי התה הידועים בפריז. היא מפוארת, עם שתי קומות, ציורי קיר ופיתוחים תקרות שולחנות שיש וכורסאות עור עמוקות, אבל כנראה נשחקה מעט מהתנועה התיירותית הערה תמיד, וגם השירות אנטיפתי דיו בשביל להבין שאתם בפריז.

אז לא נחמדים שם, אבל למי אכפת כשהשוקו באמת כל כך מופלא. שתי כוסות שוקו אנג'לינה עולות 13.80, והן מגיעות בקנקן חרסינה גדול של שוקולד חם, חלק, סמיך וקטיפתי, וקערית קטנה של קצפת מצוינת. לא רק שהשוקו מופלא, הוא גם ממלא כל כך שלא יכולנו לדגום את העוגות (במקרה שתצליחו לארגן מקום, המונבלאן נראה מעולה, עם קרם ערמונים ומרנג ובמחיר של כמעט שבעה יורו).

לקחנו גם קלאב סנדוויץ' נחמד ומהודק (15.50 יורו), תוספת של צ'יפס לילדות (5 יורו), קפה קר, שהוא לא מה שאתם רגילים אליו, אלא ממש קפה – מוצלח אמנם – על קרח (5.90), ובמקום קצת חלב הביאו לנו כוס שלמה בעוד 2.30 יורו. הילדות היו מאושרות: שילוב של השוקו הטוב בפריז וצ'יפס מוצלח כשלעצמו באמת יוצר את הארוחה המושלמת שהן היו מוכנות להשבע בה בוקר, צהריים וערב.

סוכריות שוקולד על מקל של מישל קלוזיאל בעוד שלושה יורו לאחת הרחיבו את ההתפנקות עד לשעת השינה.

ואנחנו היינו מאושרים, כי עם כל חיבתן לשוקולה שו, כמה הן כבר מסוגלות לשתות ממנו, מישהו היה מוכרח לעזור להם לסיים את הפרויקט.

– – –

(הוראות שימוש, בכל זאת: ללכת לטיולרי עם ספר, סנדביץ' מבגט וגבינה שתכינו מבעוד מועד, ואז, באנג'לינה להתמקד בגברות הפריזאיות הסועדות בגפן ובשוקו החם ובו בלבד. אפשר גם לתמוה איך פרוסט כתב ספר שלם על עוגיית מדלן ולא על שוקו חם, שהוא הוא השכלול הכי מפנק עלי אדמות לחלב אם (טוב, הוא וגלידה, אבל זה עניין אחר לגמרי).

באותו עניין:

דיוויד לייבוביץ' סוקר את השוקואים החמים הכי טובים בפריז וגם מספק מתכונים למי שאיבד את הדרכון.

גרידסקיפר, לעומת זאת, טוענים שאנג'לינה היא מלכודת תיירים, ומצביעים על המקומות שלהם לשוקו חם בפריז (כולל אנג'לינה הבלתי נמנעת).