סיר הסירים ופכפוף הכפות: שה קלמנט

איזו הפתעה. מהמראה הכללי, שהוא לא בלתי חינני אבל נראה לגמרי מהונדס ללכידת תיירים רעבים, הייתי משוכנעת ששוב נפלנו קורבן, לחוסר התכנון שלנו בעיקר. המסעדה שעליה המליצו לנו התבררה כסגורה כבר כמה שנים, מה שמסביר את העובדה שלא ענו לי בטלפון כמה שעות קודם, והלכנו כדי להעצר במסעדה הראשונה שתראה לנו. שתינו היינו רעבות לאוכל-אוכל, ומאדאם ש., שוב הודיעה שהיא לא מבינה באוכל, מבחינתה, מספיק שהפירה טוב, והיא שבויה של המקום לנצח.

נעצרתי ליד המסעדה הראשונה שעל הדלת שלה נכתב משהו בסגנון "כאן אנחנו מכינים פירה בעצמנו, כולל חמאה והכל". למרות הדקור הכפרי הקיצוני עם מפיות בד רקומות, צרורות של סירים שתלויים על העמודים וכפות שמעטרות את האהילים, ותפריט, הו כמה מחשיד, גם באנגלית.

ובכן, אצל קלמנט, שזו מתבררת כרשת עם המון סניפים בעיר, של אוכל מסורתי, בסיסי וטוב, לא רק הפירה היה מעולה, חמאתי וחלק כמובטח, אלא גם הסירלוין היה טוב, כך גם העוף בתנור ובעיקר רוטב היין והטימין שהגיע עם הפירה שלי היו כאלה שתמיד אשמח לטבוע בתוכם ביום חורף.

החשבון הסתכם בפחות מ-60 יורו בערב, עם שתי עיקריות, בלי ראשונות, אבל עם יין ב-16 יורו (חצי בקבוק, דווקא השקענו), וצלחת של שלל קינוחי המסעדה (אני עדיין אומרת, לכו על הפרופיטרול, בלי שטעמתי, אבל האיש בשולחן לידנו נאנק מהנאה כשאכל את הפרופיטרול שלו לבד). זאת מתבררת כאופציה טובה לשבור רעב הגון בכל מקום שבו תהיו, מה גם שהתפריט הבטיח ארוחת ילדים חינם על כל ארוחת מבוגר שתזמינו. מצד שני, התפריט גם הבטיח פרופיטרול אחד בפלטת הקינוחים, אז לכו תסמכו על תפריטים מתורגמים לאנגלית.

מאי 2008

עדכון:

אחרי הסרטהמשובח "פוניו", הלכנו, שתי ילדות ואמא, לאכול צהרים בקלמון (הדרך הכי סבירה לתעתק את השם הזה, לצערי). ארוחות הילדים עולות 7.5 יורו, וכוללות סלמון או עוף או המבורגר או עוד משהו ששכחתי, הפירה הנהדר שלהם או צ'יפס טוב (או אורז, אבל קצת טפשי לקחת אורז במצב כזה). וקינוח כמובן. הכל עם הרטבים הנהדרים, הבשר הטוב, וחוברות וצבעים, וכמעט במחיר של ארוחת במקדונלדס.