לא יודעת איך זה, אבל בכל פעם שאני חוזרת מז'יברני לפריז, הנוף מהחלונות אחר. כנראה שיש כמה מסלולים, גם לפי עצירות הביניים. יש המון נחלים, ופארקים, ואיזורי תעשייה, ואפילו שכונות קרוואנים ולפעמים גם כבישים מהירים, בתי קברות ווילות עירוניות שגובלות ברכבת, עם מגלשה מפלסטיק ומתקן לתליית כביסה.
הפעם צילמתי את הדרך מז'יברני למאנט לה ז'ולי. במאנט כבר עלו המון אנשים לרכבת, וכל מה שאפשר היה לצלם זה מעילים וסלולריים ואייפודים ועיתוני רכבת וספרים.
גלית חתן
6 נוב 2009אהבתי במיוחד את תמונות 7 ו-9.
עכשיו שאלה מפולניה: למה התמונה צולמה מהצד השני של הספספלים? בצד שלך לא היה נוף יפה? 😉
מיכאל ז.
6 נוב 2009כמו סט של תמונות פולרואיד המהוות Story Board של המסע שלך 🙂
תמונה מס' 7 מצויינת במיוחד, אהבתי מאד.
יהודית
7 נוב 2009יפה.
מעורר געגועים.
אגב, 'פוסטקארד' בעברית פרובינציאלית זו גלויה.
עמיר
7 נוב 2009כשאני מגיע לתמונה 13 במסעותיי הפרטיים ברכבות אירופה, אני תמיד שואל את עצמי מי האנשים שגרים שם.
dshk
7 נוב 2009יש משהו מאוד מעניין בצילומים הללו.
אהבתי.
כנרת
9 נוב 2009גלית, כמו שכתבתי, בכל פעם משום מה המסלול קצת אחר, והנוף ממש שונה בין שני צידי הפסים. פסי הרכבת לפעמים מפרידים בין הנחל והיער או לחילופין איזורי תעשיה, למשהו חדש לגמרי שמתחיל מצידם השני. צילמתי את הצד ההוא, כי שם היה הנוף היותר מעניין (הדרך בצד השני התחילה בחומה נגד רעש אם אני זוכרת נכון), וכי רציתי את מסגרת החלון.
יהודית, ידוע בהחלט, אבל בכל זאת זה גם פוסט, ולכן הלעז.
עמיר, התשובה בתמונה האחרונה.