מתרברבת בזכות עצמה / L'Ebauchoir

יצאנו מהבית בדיוק ברגע שבו ההתחממות הגלובלית הפכה את עורה והפכה להיות התקררות גלובלית, אטרנלית ופטאלית. היה קר. לא שזה הפריע לי לחשוב שמעיל כבד יכסה על מגבלותיה של השמלה הקצרצרה עם שרוולי השלושת רבעי שלה, אבל למי אכפת מדלקת ריאות כל עוד אפשר ללבוש את הגרביונים החדשים.

L'Ebauchoir, שמשמעותה הרברבן, ותראו את האתר שלה, היא ביסטרו שכונתי מוצלח מאוד. לא יקר, צבעוני, מעניין, קרוב אלינו הביתה, והמקום הראשון שבו הצלחנו להזמין שולחן לשישי בערב, אחרי ארבעה ניסיונות במקומות אחרים.

ל'אבושואר היא שכונתית, אבל מהשכונה הנכונה.

עשר דקות הליכה מהשכונה הנחמדה שלנו, נמצאת השכונה שאין לי מושג איך קוראים לה, אבל מבחינתי היא כל מה שבין מרשה ד'אליגרה ותחנת המטרו Faidherbe-Chaligny (זה לא ייאמן שהצלחתי לאיית את זה נכון, בלי להשמיט אף אות מיותרת. אני כזאת מקומית). זאת שכונה שהתמזל מזלה לחבוק את מרשה ד'אליגרה, שוק קטן ושווה כל כך, את Square Trousseau, גינת המשחקים שבה האמהות שמתלבשות הכי יפה שאפשר, שמשמשת גם ככיכר שכונתית קטנה שגם התיכנויסטים באים בחבורות לאכול בה צהריים. בינות לכל אלה, ולבניינים היפים, מפוזרות באקראי, בין בתי מסחר וחנויות של בעלי מלאכה, מסעדות חדשות וישנות, מתחכמות ופשוטות. זה גראנג' פריזאי, אבל עשר שנים לאחר שהתחיל לטפח את עצמו, אזור שמטפס מעלה ברשימת האזורים הנחשקים בפריז, אבל זה עדיין לא גורם לו לעשות מעצמו  עניין. יש שם עדיין תערובת אמיתית של אנשים ועיסוקים וסגנונות, ואיזו שמחה כללית דקיקה שזרויה על הכל.

אחרי ההקדמה הארוכה הזאת, צריך לומר של'אבושואר היא מקום שמח, מעודכן, עשוי היטב אבל לא עשוי מדי, ואנחנו שמחנו להקדיש לו את הערב שלנו. המנות הראשונות היו סביצ'ה של סלמון מעושן בעדינות וגבינת עזים מוקצפת מגולגלת סביב טפנאד, שתיהן היו טעימות ונאות. העוף הפראי שלקחנו לעיקרית בהמלצת המלצר התגלה כשרירי מדי, ולמרות רוטב היין שלצידו ופירה הסלרי (אולי מספיק עם פירה הסלרי. הבנו. הלאה), אבל הדוראד היה עדין וטוב, מוגש על שלולית יפה של רוטב בויאבזי מוצלח. אפשר היה לרכז אותו יותר, זה נכון, אפשר היה לעשות אותו קצת יותר עשיר, אבל בעינינו הוא היה קל, מהנה, מעניין, כיפי. דוראד, הבטחתי לכלכלן הבכיר לברר אחת ולתמיד, הוא bream, ובעברית עונה לשם הפלמ"חניקי, אברומה.

בל'אבושואר היו כוסות זכוכית מוצלחות וסכו"ם כבד, ועם זאת, גישה מעט חברמנית. כמו שאפשר לראות באתר שלה, המסעדה הזאת יודעת היטב שהשכונתיות השמחה היא מאפיין חשוב שאל לה לוותר עליו. בגלל זה, בוודאי, היא מוכרת יין על הדלפק גם בשולחנות, כלומר, אתה מקבל בקבוק שלם, ומשלם רק בעבור כמה שאתה רוצה. בעיני זה היה מגניב, אבל הכלכלן הותיק שבינינו הרגיש שהוא משלם קנס על כל פעם שהוא ממלא את הכוס, במקום להתנדב לטובת סיום הבקבוק בכל שלוק, כמו במקרה הרגיל של תשלום מראש עבור הבקבוק כולו.

הכלכלן הותיק והתל אביבי, שיש לו הרבה יותר שעות פריז מאיתנו, גם טען, שאחרי תל אביב ממש מבאס לאכול במסעדות פריז. במחירים האלה, הוא אומר, אפשר לאכול אצל אייל שני. בואו כבר נלך לאייל שני, הוא מפציר בנו שוב.

אם מתייחסים לכסף לפי שער החליפין הרשמי שלו, הוא צודק. אם מתעלמים מהעובדה שכשאתה יוצא מהסלון של אייל שני אתה יוצא לתל אביב (אפילו לא ממש, במקרה הזה) וכשאתה יוצא מהאבושואר, שכלל לא מתיימר בכלל לניצוצות הגאונות, אתה בכל זאת מוצא את עצמך ברחוב לא גדול ולא קטן, בין דוכני שוק וחנויות דגים, לא רחוק מחנויות מעצבים, מאפיות ובתי תה, בקיצור, בפריז.

הוא לא היחיד שטוען שהאוכל הצרפתי מידרדר, גם לא היחיד שחושב שהאוכל בתל אביב נפלא. גם אנחנו חושבים שיש בתל אביב אוכל נהדר, ושהמסעדה התל אביבית הממוצעת היא בשנים האחרונות מקצוענית ומשקיענית באופן מעורר התפעלות. אבל אם מפעילים חשיבה כלכלית מסוג אחר, אני טוענת שהאוכל התל אביבי הוא קצת יקר מדי, שכן צרפתים מרוויחים ביורו, ותל אביבים עדיין בשקל או מקסימום במטבע ההוא שפעם היה דולר והיום עונה בבושת פנים לשמו ולשער החליפין שלו.

אבל בדיוק בגלל זה, מסעדות כמו ל'אבושואר הן מקומות שכיף לבקר בהם בטיול. בעל הבית מתעקש שצריך לבזבז הרבה כסף במסעדת עילית אחת בטיול. אני בעד. אבל בשאר הארוחות, אם כבר צריך להחליט למשל, בין זה קיטשן גלרי בי, לא הראשונה שהיא מעולה ויקרה, אבל אחותה הקטנה, המעוצבת והמתוחכמת, ובין מקומות כמו אלה, שיש בהם מספיק הקפדה על חומרים ואיכות עשיה, כלומר אינם הביסטרו הצרפתי העבש, ומצד שני אווירה כיפית ועניין, הייתי הולכת על השניה.

שכחתי מהקינוחים. הואשרן עם תה ירוק בקרקעיתו וקלמנטינות בראשו, היה נחמד, מוזר כמו כל קינוח שתה ירוק מעורב בו. אבל ההוא עם השוקולד והקפה היה נהדר בעיני, עם מרקמים קרמיים שאני לא יודעת להגיע אליהם בעצמי, ומצד שני יכולה להתמכר אליהם בטעימה הראשונה.