שרידים של אבירים – Provins, כמובן / עדו למפרט

אם אתם קוראים את השורות האלה, מן הסתם אתם מתכננים טיול לפריז, או לחילופין מהרהרים על העיר בעודכם בוהים במחשב בבית, או טוב יותר – בעבודה. אם זאת לא תהיה הפעם הראשונה שלכם בפריז, ייתכן שיתחשק לכם לקחת פסק זמן קצר מהעיר ולטעום עוד משהו קטן שצרפת יכולה להציע.

הכוונה לטיול אגבי, שלא דורש כל תכנון מיוחד או הוצאה כספית חריגה. פשוט לעלות על רכבת ולצאת מהעיר ליעד שאינו רחוק יותר משעה וקצת מפריז, להתרחק קצת מהמוני התיירים בפריז לטובת, מה לעשות, המוני התיירים בכפר קטן וציורי. כי לרוע המזל, לא רק אתם שמעתם על ז'יברני של מונה, שארטר על הקתדרלה המרהיבה שלה, פונטנבלו או טור. אלא שההמונים צודקים, ועדיין יש קסם רב בכל אחד מן המקומות הללו, ובטיול שאינו נופל בתקופה עמוסה תמצאו את עצמכם נסחפים בקלות לתוך הקלישאות שהמקומות הללו יודעים כל כך טוב לספק.

העיירה פרובן (Provins) נופלת בקטגוריה הזו עם יתרון מנצח: רובם המכריע של התיירים בעיירה הם מקומיים, מה שמוסיף קסם מסוים לביקור. פרובן מוכרת בתחום המסחר כבר למעלה מאלף שנים ותמיד דאגה לקיים ירידים ששילבו בין הופעות בידור להמונים ושווקי אוכל למבקרים. ההסטוריה של העיר והאזור מורכבת מהרבה פרטים ונקודות ציון שנחסוך מכם, למעט שתיים: הראשונה: בתחילת המאה ה13- הרוזן משמפיין חזר לעיר ממסעות הצלב עם ורד דמשק, ממנו התחיל להתפתח זן הפרחים הפופולארי באירופה. השניה: בסוף המאה ה-13 האריך ראש העיר את יום העבודה בשעה אחת, פעולה שגרמה לתגובה מתונה של ההמון, שפרץ לבית העירייה וערך לינץ' בראש העיר; עובדה, המסבירה, אולי, את עירנותו של השומר בכניסה לבית העירייה היום.

0

פרובאן נמצאת כשעה ורבע של נסיעה ברכבת, היוצאת מדי שעה מגאר דה ל'אסט, ומציעה שלל אתרים ופעילויות, ביניהם שיחזור של קרבות אבירים עם כל הסוסים, הבליסטראות, הנסיכות, הקוסמים ושלל האקססוריז הנלווים. כי זאת לדעת, שיום אחד לפני כמה שנים לא ארוכות, התעורר ראש עיריית פרובאן בבוקר, נזכר בקודמו המנוח, זה מהמאה ה-13, והחליט לשפר את תזרים המזומנים של העיירה מבלי להעלות את הארנונה. הפתרון היה מיתוג פרובאן לתיירים כעיירה החיה ונושמת את ימי הביניים. הבסיס קיים ועוד איך: רחובות ציוריים, בתי אבן ישנים, טירה, קתדרלה ונחל ציורי הזורם במורד העיירה. על אלו נוספו מוזיאונים קטנים, מסעדות, כרכרות סוסים, רכבת קטנה, אידיוטית למראה, הנוסעת בין הרחובות, ובעיקר – ארועים מושקעים, החביבים מאד על התיירים: מופעים של בזי צייד מאולפים, קרבות אבירים ושחזורים הסטוריים אחרים.
ההחלטה הראשונה שתקבלו כשתגיעו לתחנת הרכבת של פרובאן היא האם לקחת מונית או ללכת ברגל למרכז העיר שנמצא בראש הגבעה. היות והמונית היחידה שהיתה במקום עזבה דקה לפני שהגענו, בחרנו באופציה הרגלית, שבדיעבד התבררה כהחלטה נכונה. זוהי הליכה נינוחה בין בתים עתיקים, רחובות שקטים עד כיכר העיר. אפשר להשתקע באחד מבתי הקפה או המסעדות במקום, או להמשיך למופע לרגלי שרידי מצודה.

את עלילת המופע שאנחנו ראינו, “אגדת האבירים" (ניתן ומומלץ להזמין כרטיסים מראש באתר) ניתן לתמצת באופן הבא: אביר בלונדיני פוגש בחורה יפה, שפוגשת שבט רע, שנלחם באביר, שמנצח וזוכה בבחורה. סוף. כפי שהבנתם, התסריט לא יזכה באוסקר, אולם הביצוע עשוי למופת. התפאורה המושקעת, התלבושות שלא היו מביישות סרט תקופתי, השחקנים והשחקניות המיומנים להפליא בשימוש בנשק ובפעלולי רכיבה על סוסים – כל אלו מספקים שעה של כיף לילדים ולכל אוהבי הז'אנר.

סופו של הסיפור מגיע שלושה שבועות לאחר מכן. אני מקבל מייל הביתה לתל אביב בזה הלשון:

"שלום, שמי פול אודרו, מנהל מופע אגדת האבירים בפרובאן. אחד מאנשי מצא 220 שקלים ו-30 יורו ליד טופס הזמנה של בית המלון שבו שהית בפריז. אשמח אם תיתן לי את כתובתך כדי שאוכל לשלוח לך את הכסף בחזרה.
בברכה,
פול אודרו"

וזו ההוכחה הניצחת, שקסם ואבירות קיימים לא רק באגדות, אלא גם באלו שמשחזרים אותם היום.

0
– עדו למפרט הוא מנהל קריאייטיב וחובב צילום מתל אביב, שמבקר תכופות בפריז הקלאסית, וגם בזו הפחות מובנת מאליה.