אל תשאלו איך הגענו לשם, ליישוב הזה שצריך בכלל היה להיוולד בסרט מצויר, אבל פעם, ביציאה מנוה ירק שבפאתי פתח תקווה, עמדו שלושה ילדים-נערים, בשיערות ארוכות, מכנסיים רחבים, וסקייטבורדים גדולים מהם בהכתף שק. הם שמעו שאנחנו נוסעים לתל אביב, והשתחלו מאליהם למושב האחורי.
כל עוד עברנו במחלף שם, ליד מפעל הפחיות, הכל היה סטנדרטי. הם התחילו לפשפש בכיסים ולראות כמה כסף יש להם, להתקוטט על מיהו שתמיד משלם על מי וכמעט לחזור הביתה כי שכחו להודיע בבית על ההעפלה לעיר הגדולה, ולבסוף נטשו את החישובים הכלכליים ועברו להתלבט איפה הרמפות טובות יותר, ברחבת הסינמטק או בזו שמול מוזיאון תל אביב.
פתאום השתרר שקט מוחלט בספסל האחורי.
סובבתי את הראש, ראיתי שלושה פיות פעורים. על אחד המגדלים, אולי בעצם זה היה על בניין הדירות ההוא ביציאה מההלכה, היתה פרושה אז, לך תזכור מי, אחת מנערות הפוסטר הראשונות, יעל אבקסיס, או אולי יעל בר זוהר, או עמית מכטינגר. בר רפאלי, היתה אז צעירה מדי בעצמה.
הם לא ראו מעולם כזה דבר. ואני מעולם לא ראיתי עד אז את מי שלא ראו מעולם כזה דבר.
הם בטח גדלו מאז, הסקייטבורדיסטים מנוה ירק, וכבר הספיקו להיות בצבא ובמזרח ולגור בפלורנטין, אולי אפילו ללמוד ברייכמן. אני מוכנה להמר שאחד מהם חזר לנוה ירק, ושאחד אחר עוד מסקייטברד בשבתות. אבל האופן שבו העיר הגדולה משכה והבהילה אותם בו זמנית, נחרת בזכרוני. כמה כריזמה יש לה, כמו של כוכב רוק מסוכן.
המוני שנים אחר כך, כלומר ביום רביעי השבוע, התקיים בתיאטרון הקאמרי פורום תל-אביב-יפו עיר עולם, ככה, בלי נקודותיים או מקף מחבר נוסף. בפורום, הניעה עיריית תל אביב מהלך למיצוב תל אביב יפו כעיר גלובלית, בעלת חשיבות בינלאומית בתחומי התרבות, הכלכלה והחברה.
הבת שלי חושבת שראש העיריה זאת המשרה הבכירה ביותר האפשרית. היא עדיין מנסחת בראשה תשובה למכתב שהיא קיבלה מרון חולדאי לרגל עלייתה לכיתה א'. פקחית. אחרי שנים של יוסף וכוס התה שלו, הקקטוס והלמפה, וקשר חד צדדי עם העיריה שהתמצה בעיקר במכתבי ערעור למחלקת הפיקוח ברחוב שארית ישראל 35, יפו (לא בדקתי, זוכרת בעל פה), נוכחתי שבנקודות מסויימות בחיים, למוניציפליות ייתכן סקס אפיל. מסויים. לא רק שעוד לפני הכניסה ראיתי שנשות תל אביב האלה יודעות ללכת על עקבים, ולשאת את השמלות שלהן לא רע בכלל, אלא שמרגע שראיתי ליד פינת הקפה את אחד הגרסוניירים, שתגו המשתלשל הבהיר שהוא שייך לסקטור "אושיות ויזמות", הבנתי שיש כאן פוטנציאל.
חולה על פוטנציאלים. משוגעת על תל אביב, ועירוניות גלובלית היתה אחד הנושאים שהעמקתי בהם בלימודי התואר השני בסוציולוגיה. את ססקיה סאסן, שטבעה את המושג "עיר גלובלית", אני מחבבת במיוחד, גם בגלל מה שכתבה, אבל בגלל שיש לה שם שמשחק בלשון.
העולם זז ומשתנה, אבל גם עשור אחרי שחוברו, התאוריות של סאסן בעינן עומדות, מתגשמות כאילו חיברה אותן בדיעבד. סרטים כמו "באוויר" מתארים יפה את אזרח העולם החדש, והרשתות החברתיות מוסיפות לכל הגלובליות הזאת רובד שסאסן בטח לא העיזה לפנטז עליו.
הרעיון של העיריה היה לשתף את הציבור בתהליך רקימת החלום של העיר הגלובלית, כך שבבוקר השלשום התכנסו שם, במתחם האופרה, הרבה אנשי עיריה, אנשי כספים ואנשי משרד החוץ, נשות תקשורת ואמנות, אנשי חינוך וקהילה, וכשהרמקולים, שהקפידו לנגן מוזיקה עברית הכריזו: "אחד אחד היו נאספים, ואז גם ש"חולמים ביחד ועפים", אפשר היה לדמיין שמשהו טוב יכול לקרות כאן.
כן, זאת אותה עיריה שכבר חודשיים אני מחכה שתואיל בטובה להשלים לבניין שלנו פח אשפה במקום זה שנגנב, היא זאת שהפיקה לוגו כל כך יפה לאירוע, והדפיסה חומרי רקע ועזרים טקטיים על נייר איכותי, והזמינה דוברים מגוונים ומעניינים מירושלים ומניו יורק ומברצלונה ואפשרה דיון פתוח למדי ואינטליגנטי בסוגיות העומק, וגם הגישה לכולנו ארוחת צהריים של חתונות עם עוגת גבינה ניו יורקית דווקא נחמדה. הייתי יכולה לנטור לעיריה על היומרה לשנות את העולם בזמן שהרחוב שלנו מלוכלך כל כך, וכשפארק קריית ספר הוא עדיין חניון עזוב, אלא שאני בעד יומרה ושאיפה למצוינות ולתכנון לטווח רחוק, ומקווה שהן ידביקו גם את ההוא שאחראי על זיווג פחים חדשים לבניינים שנשדדו.
לתל אביב יש די נקודות פתיחה שיאפשרו לה להתמודד על מקום טוב בנבחרת הערים הגלובליות, בעיקר אם מדחיקים קולקטיבית את המצב הבטחוני והעדר תחבורה ציבורית סבירה. היא מעניינת ודינמית, יש לה ים, יש בה די עדכנות תרבותית וצרכנית כדי למשוך קהל ביקורתי, ובעיקר – בנותיה יפות הן. מתברר שזה נכס עירוני ואף לאומי. התמידו בפילאטיס, חברות, אם לא בשבילכן, אז למען העיר.
והיו עוד כמה הצעות, חוץ מפילאטיס והנמכה דרמטית של שיעור המס לארגונים שיחליטו לקבוע את מושבם בתל אביב. ג'ניפר פאלק, ניו יורקרית ומנכ"ל עמותת היוניון סקוור סיפרה על האופן שבו התארגנויות מקומיות, כמו זו שלה, הצליחו לחולל שינויים של ממש בפני הרובע, ובעיקר בהתרחשויות החברתיות והתרבותיות בו. היא הציעה לשקוד על פיתוח תיירות החצר האחורית, באמצעות תכנון סביבתי ואירועים, שיגרמו לתושבים לבקר בשכונתם שלהם, בסקרנות וחדווה השמורה לתיירים.
רעיונות מסוג אחר היו לדיוויד קאופמן, שכתב את מדריך wallpaper* לתל אביב, ואוהד נלהב של העיר. במצגת שלו היו כל כך הרבה נשים יפות ובדרגות שונות של עירום על המסך, שכמעט שכחתי את המזרח התיכון, חוק הנאמנות ואת החובה לשלב שיעורי מורשת בתכנית הלימודים. הוא הזכיר גם את מסעדותיה המצוינות של תל אביב, סצנת העיצוב וחיי הרחוב התוססים שלה. הוא הציע ללמוד מהמודל של מיאמי, מוקד חדש לעסקים שפעילים בדרום אמריקה ובעלת סצנת אמנות פעילה. התל אביב של אמריקה, התברר, גם היא עיר חוף, בעלת ארכיטקטורה של שנות הארבעים-חמישים של המאה הקודמת והמון יהודים. לדעתו ("זאת התאוריה שלי", הוא אמר, "אבל תאמינו לי, אני צודק), בפנייתה לעולם תל אביב צריכה להדגיש את המגוון התרבותי והסובלנות שלה לאחר.
קבוצות העבודה, שדנו כל אחת בפן אחר של התהליך – התרבותי, החברתי והכלכלי – היו סוערות, כפי שדווח בהרחבה בהפסקת הצהריים. מעניין להיות משתתפת בתהליך שבו אני בדרך כלל בתפקיד המנחה. לקחי ביניים: לכולם יש דעות מוצקות ומנומקות, לאנשי העיריה שהשתתפו בדיונים היה להט הרבה יותר מזה של יוסף והקקטוס וגם עומק של מחשבה ושל עשייה, די מלחיץ להתעקש על זכות הדיבור בפורום של כמעט שלושים איש, ואם את מתכוונת לטעון שצריך שהמרכזים התרבותיים יהיו מפוזרים בכל שכונות העיר, כדי להפיח רוח חיים ותנועה ברחובות לא רק בלב העיר אלא גם בדרומה ובצפונה, אנא השתדלי לא להעליב בדרך את אנשי מעוז אביב. תודה.
כיאה למליאות סיכום של אחרי ארוחות הצהרים, גם ההיא שלנו היתה קצת עייפה וטיפונת אנטיקליימקסית. הצורך לסכם בשלוש דקות של מצגת את הדיונים הגדושים שהתקיימו בקבוצות מחזיר את התכנים לרמת הסיסמאות. מישהו, בקריאת ביניים, הציע שהמצגות הוכנו עוד לפני הדיונים.
הציבור לא מטומטם, ומדי פעם יכולים להיות לו גם רעיון טוב או שניים. אבל קשה, עד בלתי אפשרי, להעמיק ולפתח רעיונות מורכבים ורחבים בקבוצות גדולות, מרובות אינטרסים ובנות חלוף. ולמען האמת, זה לא מאוד משנה. בהינתן המורכבות ורוחב היריעה, קבוצת מומחים מתאימה יותר להתמודדות עם הסוגיה מאשר הציבור, ואפילו יהיה חריף ואכפתי ובעל תואר שני בגלובליות שכמוני. השיתוף, אם כן, הוא יותר סמלי מאשר ממשי. סמלי, אגב, זה לא מעט.
אחר כך הגיע הדובר המסכם, יוסף אסביו, אדריכל העיר ברצלונה לשעבר שתיאר, כנראה, את תהליכי הפיכתה של ברצלונה לעיר עולם. אלא שהיה נורא קשה להבין את אסביו בעל ההבעות האקספרסיביות, והמבטא הספרדי הכבד. עם כל הכבוד לגלובליות ולקידוש המגוון התרבותי, כשחמקתי מהאולם, חיממתי ציטוט ישן שהזכירה חברתי ו', מתוך המלון של פולטי: "I'm sorry, he's from Barcelona".
* הצילומים היפים של העיר והשמיים שלה הם של רון שושני, יליד תל אביב ודור רביעי בה, שמצייר את העיר במצלמתו.
באותו עניין:
– מה תעשה פריז כשתהיה גדולה? "מפריזה" על פרויקט התכנון של פריז רבתי.
– שום דבר לונדוני / "מפריזה" על לונדון הגלובלית
dshk
16 אוק 2010אהבתי מאוד את: "שמצייר את העיר במצלמתו".
ישראלית בפריז
16 אוק 2010נדמה ששכחתם שמדובר באתר שאמור להיות עם זיקה כלשהי לפריז. זאת הפעם השנייה (ברציפות יש לציין) ששולחים לי לינק לכתבות שכאלה, כך שזה אחד מהשתיים: או שמקומם לא באתר או שמקומי לא פה. אותי (פריזאית) הן מאוד משעממות!!
כנרת
16 אוק 2010צר לי על עוגמת הנפש שנגרמה לך.
לא שכחנו דבר. גם, למעשה, וכדאי לזכור את זה, אין כאן קולקטיב או ארגון שמפעיל את "פריזאית".
"פריזאית" הוא אתר אישי, שנולד כשגרתי בפריז. הוא מבוסס על נקודת מבטי ועל חוויותיי. מכיוון שעכשיו אני כבר לא חיה בפריז, באופן טבעי הוא ישנה את פניו. יהיו כאן פה ושם פוסטים שקשורים לפריז, אבל גם עיסוק בנושאים אחרים.
אני מקווה שתמצאי בהם עניין, וגם אם לא, וזו זכותך הטבעית וההיסטורית, בבניין הארכיון העשיר והמאונדקס של "פריזאית" ננוחם.
יערה
16 אוק 2010אהבתי את התגובה. כיף לקרוא אותך גם בעניינים שאינם פריזאיים אלא פרוזאים. נשיקות
זאב
16 אוק 2010בניגוד לישראלית בפריז דלעיל, דווקא מצאה חן בעיני המשך הפעילות בגוון זה.
אני שב ונהנה מכתיבתך המעולה.
לעניות דעתי, דווקא בכתבה זו היה מקום לחבר מעט לפריז – שם הפעילות הציבורית והתפישה התרבותית גבוהות.
כנרת
16 אוק 2010תודה זאב, כיף לשמוע.
בעקבות הערתך, הוספתי בסוף הטקסט קישורים לכמה דברים שכתבתי שקשורים לנושא.
הגרסונייר
16 אוק 2010תגובה 2 הרגה את הגרסונייר. כמה פוסט-לוקאליות אפשר לבקש בטור גלוקלי שכזה. מההפגנה הערב עד לפוסט המזוודות של יערה. העיר הזאת זקוקה לחורף מנחם. ול"פריזאית" בתל-אביב.
רוני
17 אוק 2010הזעם הטוקבקיסטי הקדוש מילא את לבבי שמחה כמעט כמו משפט המחץ של הפוסט הזה –
שם שמשחק בלשון!
אין לדעת מה יהא על המיתוג מחדש של תל אביב, אבל המיתוג המתחדש של הפריזאית ממריא.
כנרת
17 אוק 2010היא לא היחידה. זה קצת מגושם לקשר תגובות, אז בחיפוש אחרי בוב דילן בחלון מימין למעלה, תעלה עוד תביעה, עצבנית אפילו יותר (ותגובתו הנחושה של אגף שירות הלקוחות של "פריזאית").
והאמת, אני מבינה את הטרוניות. גם אני מדי פעם ניגשת למחשב (או לחלון) ותוהה, לפעמים בקול רם: לא היתה אמורה להיות לנו איזו זיקה לפריז?
אורלי
17 אוק 2010בשם תושבי מעוז אביב הריני להודות על ההתחשבות ולהודיע ש(הפעם!) לא נעלבנו. וכמשקיפה מן הצד אני עוקבת בהשתאות אחר רה-התאקלמותך המהירה בעירנו המעטירה, ולדעתי יכולה המגיבה מס' 1 להתנחם בכך שאם לא פריז, לפחות את משתתפת, גם אם באופן סמלי בלבד, במאמצים להפוך את תל אביב לעיר עולם.
מיכל
17 אוק 2010כמה נפוץ היום הוא לעשות את ימי האירועים האלו – הפנינג לגדולים, שלא לומר מבוגרים – אבל עיר עולם אינה עניין אינסטנטי, ובעיקר: עיר עולם בעיקר עושים, במאמץ של שנים ארוכות ואחריות שהיא לאו דוקא שיווקית, ולא מדברים. השיווק צריך להתבסס על מציאות, תרבות, הסטוריה ומה לעשות שגם תחזוקה שוטפת. שורה תחתונה: פחות מילים ויותר אספקת פחים. עניין קטן שהוא משל חשוב. תודה כנרת
עמיר
17 אוק 2010זה בהחלט אחד הטוקבקים המצחיקים שקראתי לאחרונה (ישראלית בפריז).
חוץ מזה הקולקטיב שלכם שוב כתב פוסט מצויין שראוי לקריאה נוספת מצדי, כי לא את כולו הבנתי בקריאה אחת. איפשהו בין המלים "מיצוב" ל"אושיה" התפזר הקשב שלי כמו שרשרת פניני פלסטיק על רצפת המטרו.
בכל אופן, אהבתי את "נשות תקשורת ואמנות", בכל המובנים האפשריים.
כנרת
17 אוק 2010אורלי, כשתפגשי את אייל במטילדה, שכנעי אותו שאני מכירה דווקא את השכונה, ומתוך אהבת מרדכי אני מדברת.
מיכל, דווקא כאן אני לא מסכימה. כמו הרבה דברים, העיריה לא יכולה להפוך עיר סתמית לעיר עולם. תל אביב כבר שנים הולכת לאט בדרך החתחתים הזאת, והעיריה (והממשלה גם, אגב. זה פרויקט לאומי) יכולות לסייע. אם לא היה לה את זה מלכתחילה, איזו כריזמה משל עצמה, שום מייקאובר עירוני לא היה יכול לעזור לה בזה. אבל כמו תמיד (אח, היועצת הארגונית מדברת מגרוני כאן), אפשר לעזור לה למצות את הפוטנציאל. ונדמה לי שזה מה שמנסים לעשות בתהליך הזה. אין ספק, ואמרה את זה אחת המשתתפות בלהט גדול, שהעיר הזאת קודם כל צריכה להיות נקייה. אבל כל תהליך שינוי וצמיחה צריך להיות בעיני נטוע עם הרגליים באדמה ועם הראש בשמיים. אז שיפנו פחים, ויקימו את פארק קריית ספר, ויחשבו על איך תל אביב תהיה עיר גלובלית, למה לא.
עמיר, בכל המובנים האפשריים? תודה.
תמר של אור
20 אוק 2010זה אי אפשר ככה עם הכתיבה הזאת שלך ועוד על תל אביב אהובתי האחת והיחידה
והצילומים של רון שושני מדויקים במקסימותם (או שמא מקסימים במדויקותם?)
תודה