מכיוון שאלג'יראי הוא כמעט השחור החדש כאן בפריז, ביטויים בערבית חודרים כאן לשפת היומיום (Je te kiffe, נניח, זה בדיוק מה שאתם חושבים), הנחתי שהמאפה המשתבלל הזה, המתוק והפריך והספוג חמאה וסוכר הוא השפעה של האוריינט, כמו של חנויות מאפים המוערכות כאן, יתר על המידה לטעמי, כמו La Bague de Kenza. גם השם שלו, קווין עמאן, Kouign Amann, חיזק את תחושת המזרח התיכון החדש*.
אבל לא. מדובר במאפה יליד ברטאן (או בריטני בארכאית), וכשהוא נעשה טוב, הוא פשוט מעולה. עלים עלים ספוגי סוכר שבתנור מתקרמל, ונגיסות פריכות ורטובות מרובות הן מה שהפכו את המאפה הזה ללהיט הסתיו, שמופיע ביותר ויותר מאפיות.
וככה מכינים אחד בבית (אליבא ד'דייויד לייבוביץ').
* הקונפליקט הערבי-צרפתי מפותל הרבה יותר מקווין אמאן, אבל על זה בהזדמנות אחרת. בינתיים אפשר להתענג על החכמה האוניברסלית של חך האנושי שהצליח לגדל קרואסון בטעם מופלטה.
