כשטיפסנו במדרגות ממשעול הברבורים למפלס הרחוב, בדיוק כשחשבנו שסיימנו עם החריגה הקטנה והמוצלחת מהמסלול שלנו, עמדו שם שני אלה:
הם התבוננו בשלשה הזאת, המצלמת ומצטלמת: הנה אחת שמבינה שמה שחשוב באמת אלה צילומי החתונה בפריז מתחת לגשר, ושהחתן עלול לקלקל את הקומפוזיציה. מצד שני, בטח זאת עיריית פריז שהזמינה את הורוד פוקסיה מתחת לקונסטרוקציית הפלדה במיוחד ביום המעונן הזה.
חצינו את הכביש הסואן ותחת שאון המטרו, הגענו למובלעת הנחמדה הזאת על הגשר, ובכלל לא ידענו שהגענו לנקודת עניין מרכזית, כפי שקוראים להן מדורי התיירות. גשר נחמד, נוף כמו תמונה של ווינדוז, כולל אייפל, עוד פסל שמהלל את צרפת, וקצת גינון. ואז עצר שם ואן שחור מבריק והתחיל לפרוק אנשים.
ף
כאן מוכרחים להעריך את המקצוענות האמריקאית. הצלם לא רק שניקה את השטח שבו צילם מפיסות נייר וחפיסות סיגריות מעוכות, הוא גם סידר את המצטלמים לקומפוזיציה של גובה ועוצמת הקשר שלהם לחתן ולכלה, ואז הסביר: "הביטו ישירות אלי, ואז שכל אחד יטה מעט את המבט שלו, כך שייתן לי ולמצלמה את הצד הטוב ביותר שלו". והופ, כולם נעשו מעט מרוכזים ונאים יותר.
