עבודה::אהבה // סיכום זמני והקדמה לפוסט הבא

רגע לפני סוף השנה הזאת והפרויקט המיוחד שאני מרכיבה לכבודו, יש לי חוב למלא: השאלון האחרון בפרויקט "עבודה::אהבה".

מכיוון שעבודה, כמו אהבה, הם חלקים חשובים מאוד בחיים שלי, שאני מקדישה להם מרץ, זמן ולא מעט מחשבה וכוחות יצירה, רציתי לתת לזה מקום כאן, ב"פריזאית". רציתי לתת פתחון פה, לאפשר לדבר גלויות על מה שבו אנחנו עסוקים במשך רוב שעות הערות שלנו, מה שיש לו חלק חשוב בהגדרה העצמית שלנו, ברווחתנו ובאיכות החיים – לעבודה. חיברתי שאלות. שלחתי לאנשים – לא רק למי שכתיבה היא אמנותו – אלא לכל מי שעניין אותי לשמוע את תשובותיו. הזמנתי את מי שהנפיקו את הסטרט אפ שלהם ואת מי שמעדיפים לחתום אבטלה, למרות כשרונותיהם המרובים. שאלתי את מי שזכו להצלחה מסחררת בגיל צעיר, ואת מי שעדיין מפלסים את דרכם בעולם. שאלתי אמהות קריירה ושאלתי נשים שהאימהות היא הקריירה שלהן.

האמת מוכרחה להאמר: הזמנתי הרבה אנשים, היו לא מעט שביקשו להיות מוזמנים וגם להם שלחתי את השאלון, אבל קיבלתי מעט מאוד תשובות בחזרה. נמוך עוד יותר היה מספר התשובות הכנות והמעמיקות שקיבלתי. לפעמים קיבלתי תשובות נהדרות, ואז, רגע לפני הפרסום, הן נמשכו על ידי בעליהן. התברר שקל לנו לדבר בכנות על עבודה, כמו שקל לנו לדבר בכנות על כסף או על סקס. כלומר קשה מאוד. אולי בלתי אפשרי בפומבי.

מיכל רום, יריב חדד ורון בן חיים עמדו במשימה בפתיחות ובאומץ. תהל פרוש – בליריות ובאומץ.

אחרים, שרצו להשיב בכנות פחדו שזה יפגע בו בעבודה הנוכחית או העתידית. מי שהצעתי לו להשיב בעילום שם אמר, לפעמים, שבלי השם האמיתי זה הרבה פחות חזק.

זה בטח נכון. אבל שאלון אחד שקיבלתי, נוקב ומכאיב, לא הסכמתי אני לפרסם בשמה המלא של המשיבה, ואף שיניתי כמה מהפרטים הביוגרפיים בו כדי להגן עליה. אבל גם כך, כמות שהוא, הוא חשוב מאוד לפרסום ולקריאה.

הנה הוא בא, הפוסט הבא, ובינתיים, לסיכומו הזמני של הפרויקט, הזמנה פתוחה: מכיוון שלמרות הקושי, עדיין חשוב בעיני ומעניין לשמוע על הפנים השונות של חיי העבודה, מי שיעניין אותו להשיב בהעמקה ובכנות לשאלון "עבודה::אהבה", מוזמן לכתוב לי.