געגוע לגעגוע
לפריז התגעגעתי עוד כשחייתי בה. יש דברים כאלה, כמו סוכריית הקרמל מנגו פסיפלורה של ז'אק ז'נאן. כשהיא נמסה בפה, אפשר לטעום בו זמנית אותה, ואת…
טור שבועי שכתבתי רק שלוש פעמים
לפריז התגעגעתי עוד כשחייתי בה. יש דברים כאלה, כמו סוכריית הקרמל מנגו פסיפלורה של ז'אק ז'נאן. כשהיא נמסה בפה, אפשר לטעום בו זמנית אותה, ואת…
1. סיפור המעמקים של התערוכה "צחור המטפחת" הוא סיפור של מוות וסיפור של חיים, לא פחות. בסיפור הזה יש שתי שבעות. הן שונות בתכלית, אבל בסופו…
קווים מקבילים שנפגשים בנקודת המגוז, עולמות שמתקפלים לצורה חדשה, פלטפורמות שמתאחדות לרגע. כן, אלו דברים שאותי משמחים. ב-1875 נבנה פאלה גרנייה, משכנה הראשון של האופרה בפריז.…
"לא", היא אומרת לי לא שמשמעותו איננה 'לא', "אני פשוט קרועה מזה שאת מפשירה עכשיו שרימפסים לארוחת ערב. כמה יומיומי מצידך". דיברנו בטלפון,…
(שבת, 21:50, ומאחורינו אחד הרגעים החריפים במלחמה המשונה הזאת. בשמונה וקצת הבטיח החמאס, באמצעות עמודי הבית של אתרי החדשות: מטח כבד של טילים על…
כשהזמינו אותי להציג את סרטיהם של שלושה אמנים מתוך רשימה של 121 אמני המאה ה-21, גיליתי שאני וטעמי האמנותי נשארנו עמוק בתוך המאה הקודמת.…
בשש שנות קיומה של "פריזאית" נדמה לי שהצלחתי מעולם לא להידרדר לפוסט ארספואטי שהוא התנצלות מנומקת או מקושטת על כתיבה בבלוג או אי כתיבה…
טרם סיימתי את ספרו של דרור בורשטיין. נותרו לי עוד כמה עמודים, אבל הגיע יום החמישי הזה, שבו התחייבתי לכתוב, לפחות מדי פעם,…